מבליל העניינים המורכבים והבלתי מובנים לרובנו שבפרשות האחרונות, ובעיקר בפרשתנו 'אמור', מציג הרב ד"ר אליהו זיני, רב הטכניון, וראש ישיבת 'אור וישועה' מכלול עיקרי הנחיות המקבלות חשיבות מיוחדת בעיקר בימים אלה בהם אנחנו מבקשים למצוא את פשר כשלונותיה המנהיגותיים, הצבאיים והבטחוניים של מדינת ישראל.
עניינים רבים בהם עוסקות הפרשות האחרונות קשים להבנה: ענייני טומאה וטהרה, קורבנות, התנהגות ברחמנות אפילו כלפי בעלי חיים, אוב וידעוני, פרשת המועדות שעיקרה בפרשתינו, פרשת 'אמור'.
אנחנו שואלים את עצמנו איך כל הנושאי הללו מתחברים.
חז"ל שואלים מדוע המילה 'אמור' נכתבת כאן הרי הדברים היו אמורים להימסר בדיבור ככל הנחיות התורה ולא באמירה. תשובה לכך הם נותנים ואומרים ש'אמרות ה' טהורות', התורה מזהירה אותנו בענייני הדיבור ומזהירה אותנו לדבר בקדושה ובטהרה. שואלים אותנו חז"ל איך יתכן שבמלחמות שאול ודוד שהיו קדושים וטהורים היו נלחמים ונפגעים ואילו בדורו של אחאב היו מנצחים. התשובה של חז"ל מוחצת, ברורה וחדה: כיוון שבדורו של אחאב לא היו דלטורין. לא הייתה בהם מלשינות, לא היו מוציאים דיבה. יכול דור לרדת לדיוטה תחתונה מבחינת ההתנהגות שלו כלפי שמים ובכל זאת ינצח במלחמה, ומנגד יכול להיות דור נשגב מבחינת הדרישות שלו בינו לבין המקום, אבל הוא ייכשל במאבקים הצבאיים והביטחוניים שלו. הדברים אינם נעוצים ביחס לדבר ה', אלא במישור שבין אדם לחבירו.
הניצחון הצבאי כרוך בהבנה שלא פוגעים בזולת, שלא מוציאים דיבה שלא מבליטים את הרע שבאדם. בתוך העם הקדוש הזה דווקא היחס בינו הוא המכריע ולא היחס כלפי שמים. אנחנו צריכים לציין את הדברים דווקא לנוכח הקשיים שמולם אנחנו מתמודדים בימים האלה.
הגורם שמתמודד עם הדרישות הללו, השליח ציבור שלנו מול שמיא, הוא הכוהן והוא אינו יכול להיטמא בעמיו ואינו יכול להיטמא אלא לקרוביו וכוהן גדול אינו יכול להיטמא גם לקרובי משפחתו. זאת כדי שיפנים שכאשר הוא מתמנה לשליח ציבור אין לו שום מקום לצרכים פרטיים. אם לא טובת הציבור עומדת לנגד עיניו אין לו שום מקום כמנהיג ציבור. האינטרס של הכלל, הקדושה, השלמות והטהרה של הכלל הם הדברים היחידים שצריכים לעמוד לנגד עיניו ולא הצדדים האישיים.
אם כן אז מדוע נשאר לו מקום להיטמא לקרוביו הקרובים ביותר, לשארו הקרוב אליו לאמו ולאביו ובנו ולבתו? מדוע נשאר לו מקום קטן לממד הפרטי? הסיבה היא שהממד הזה הוא המקום לרגש. אם אדם מתמנה לאיש ציבור ומתעלה עד כדי כך שהוא שוכח את הממד הרגשי הכול ייהרס. חייבים להשאיר מקום לממד הרגשי כדי שהוא לא יפגע. אסור שאדם חסר רגש ינהיג את הציבור. אסור שההתעלות תרמוס את הרגש ולכן קיימת מצוות השור או הכבש שנולד אין לקחתו מעם אמו לעלות לקרבן אישה אלא מהיום השמיני. יש בכך מידת רחמנות. כמו כן קרבן התודה שנועד לפתח את רגש התודה שחייב להתעורר בנו. כל אלה נועדו כדי להבהיר לנו שאל לנו לרמוס את הממד הרגשי תוך כדי ההנהגה הציבורית שלנו.
תורת המנהיג הישראלי היא תורה מורכבת. גילוי של 'אמור' מתוך רגש ושמירתו לצד העיסוק בצרכיו של העם ובאינטרסים שלו.
לפרשות הקודמות:
ד"ר מרדכי סבתו על פרשת אחרי מות קדשים
פרופ' אריה אלדד על תזריע מצורע