לכאורה לא ברורה הברכה, לה זכה פנחס, לאחר מעשה הקנאות שביצע. מדוע הוא מקבל דווקא ברית שלום, ולא ברכה שיהיה בה ניצול של יכולתו התקיפה ועזותו.
מסביר רבי נחמן בליקוטי מוהר"ן תורה רמ"א שכאשר דינים יורדים לעולם יכולה מידת הדין לכלות את האדם, אבל לא לגמרי. במסכת סוטה דף סט' נכתב על הפסוק "חיצי אכלה בם" שאומר הקב"ה 'חיצי כלים והם אינם כלים'. כלומר אין לחיצי הדינים יכולת לכלות את עם ישראל לחלוטין. רמז לכך אפשר למצוא גם במספר הקללות - צ"ח קללות, גימטריה חץ, ולמרות החיצים, הקללות, כתוב שם "ואתם ניצבים", כלומר עודכם עומדים למרות החיצים, למרות הדינים.
לעומת מידת הדין, לאדם יש את הכוח לגרום כיליון מוחלט. אנחנו למדים על כך גם מסיפורם של יוסף ואחיו: יוסף היה בסכנה גדולה מאוד אלמלא יהודה שנחלץ למכרו. ניתן לשאול על מעשה ראובן שהמליץ להשליכו לבור במקום להורגו. מה הועיל בהמלצתו זו? הרי הבור שאין בו מים ידוע שיש בו נחשים ועקרבים. אז מה הועיל ראובן? אלא התשובה היא שבנחשים ועקרבים מתלבשת מידת הדין, כלומר ידע ראובן שמול מידת הדין, מול הנחשים והעקרבים יכול יוסף לעמוד, אבל מול אחיו לא יוכל לעמוד.
כותב רבי נחמן שאם יש מחלוקת על אדם שיש עליו דינים, מידת הדין מסתלקת כדי שתבוא המחלוקת ותכה בו באופן קשה יותר ממנה עצמה. נוח לה למידת הדין שיוכה האדם בידי המחלוקת. על פי זה מוסברות מחלוקות בין צדיקים. כאשר רואה צדיק שמידת הדין שלטת בחבריו הוא "מייצר" כלפיו מחלוקת למראית עין, ואז מידת הדין עוזבת אותו. אם כן צדיק שעוסק בתיקון העולם עושה לפעמים מחלוקת כדי להציל את חברו הצדיק. ר' נחמן היה מייחס את התורה הזו למחלוקת הגדולה שהייתה לו עם ר' ברוך ממעז'בוז'. הוא אמר שכוונתו האמיתי של ר' ברוך היא להציל אותו ממידת הדין שהתעוררה נגדו לאחר שגילה סודות תורה וקירב רחוקים.
בפרשתנו 'פנחס' מקבל פנחס כפרס על מעשיו ברית שלום וכהונת עולם. לכאורה מה שייכות במידות אלו? אלא ללמדך שפנחס עשה את מעשה הקנאות שלו כדי להשיב את חמת ה', כלומר את הדינים, ובכך סילק את הזעם מעם ישראל. הוא שנאמר "ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי" - בקנאתי זו מידת הדין. כלומר מידת הדין ראתה את המחלוקת שיצר פנחס והעדיפה שהוא יהיה זה שישלים את פעולתו ולכן עזבה את העם, ובכך פעל פנחס טובה גדולה על ישראל.
כיוון שכך זכה פנחס למידות אלה של כהונה ושלום, כיוון שמעשהו נעשה מתוך טבעו האמיתי הפנימי - הרחמים שהיו בו.
עוד ניתן להוסיף כאן ולומר: אחרי המעשה שעשה פנחס אמרו עליו "ראיתם בן פוטי שפיטם אבי אמו עגלים לעבודה זרה", והיו השבטים מבזים אותו. למרות שידוע שהוא נכד לאהרון? - כאשר מרמזים בני ישראל על ייחוסו של פנחס למדיין, ליתרו אבי אמו שפיטם עגלים, הם מתכוונים לרמוז שמידתו של מדיין היא מידת הכעס, המריבה, המדון. כך ביקשו השבטים לטעון שמקור מעשהו היה במידת הכעס, במדיין. אומר ר' צדוק מלובלין בספרו 'פרי צדק' שמבהירים חכמינו שהמעשה שעשה אין מקורו במדין אלא באהבת הבריות של סבו, אהרון.
פרשות קודמות
לפרשת 'בלק':אביהו מדינה
לפרשת 'חקת': הרב אליהו בקשי דורון
לפרשת 'קרח': פרופ' הלל וייס
לפרשת 'שלח': הרב דוד גרוסמן
מסביר רבי נחמן בליקוטי מוהר"ן תורה רמ"א שכאשר דינים יורדים לעולם יכולה מידת הדין לכלות את האדם, אבל לא לגמרי. במסכת סוטה דף סט' נכתב על הפסוק "חיצי אכלה בם" שאומר הקב"ה 'חיצי כלים והם אינם כלים'. כלומר אין לחיצי הדינים יכולת לכלות את עם ישראל לחלוטין. רמז לכך אפשר למצוא גם במספר הקללות - צ"ח קללות, גימטריה חץ, ולמרות החיצים, הקללות, כתוב שם "ואתם ניצבים", כלומר עודכם עומדים למרות החיצים, למרות הדינים.
לעומת מידת הדין, לאדם יש את הכוח לגרום כיליון מוחלט. אנחנו למדים על כך גם מסיפורם של יוסף ואחיו: יוסף היה בסכנה גדולה מאוד אלמלא יהודה שנחלץ למכרו. ניתן לשאול על מעשה ראובן שהמליץ להשליכו לבור במקום להורגו. מה הועיל בהמלצתו זו? הרי הבור שאין בו מים ידוע שיש בו נחשים ועקרבים. אז מה הועיל ראובן? אלא התשובה היא שבנחשים ועקרבים מתלבשת מידת הדין, כלומר ידע ראובן שמול מידת הדין, מול הנחשים והעקרבים יכול יוסף לעמוד, אבל מול אחיו לא יוכל לעמוד.
כותב רבי נחמן שאם יש מחלוקת על אדם שיש עליו דינים, מידת הדין מסתלקת כדי שתבוא המחלוקת ותכה בו באופן קשה יותר ממנה עצמה. נוח לה למידת הדין שיוכה האדם בידי המחלוקת. על פי זה מוסברות מחלוקות בין צדיקים. כאשר רואה צדיק שמידת הדין שלטת בחבריו הוא "מייצר" כלפיו מחלוקת למראית עין, ואז מידת הדין עוזבת אותו. אם כן צדיק שעוסק בתיקון העולם עושה לפעמים מחלוקת כדי להציל את חברו הצדיק. ר' נחמן היה מייחס את התורה הזו למחלוקת הגדולה שהייתה לו עם ר' ברוך ממעז'בוז'. הוא אמר שכוונתו האמיתי של ר' ברוך היא להציל אותו ממידת הדין שהתעוררה נגדו לאחר שגילה סודות תורה וקירב רחוקים.
בפרשתנו 'פנחס' מקבל פנחס כפרס על מעשיו ברית שלום וכהונת עולם. לכאורה מה שייכות במידות אלו? אלא ללמדך שפנחס עשה את מעשה הקנאות שלו כדי להשיב את חמת ה', כלומר את הדינים, ובכך סילק את הזעם מעם ישראל. הוא שנאמר "ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי" - בקנאתי זו מידת הדין. כלומר מידת הדין ראתה את המחלוקת שיצר פנחס והעדיפה שהוא יהיה זה שישלים את פעולתו ולכן עזבה את העם, ובכך פעל פנחס טובה גדולה על ישראל.
כיוון שכך זכה פנחס למידות אלה של כהונה ושלום, כיוון שמעשהו נעשה מתוך טבעו האמיתי הפנימי - הרחמים שהיו בו.
עוד ניתן להוסיף כאן ולומר: אחרי המעשה שעשה פנחס אמרו עליו "ראיתם בן פוטי שפיטם אבי אמו עגלים לעבודה זרה", והיו השבטים מבזים אותו. למרות שידוע שהוא נכד לאהרון? - כאשר מרמזים בני ישראל על ייחוסו של פנחס למדיין, ליתרו אבי אמו שפיטם עגלים, הם מתכוונים לרמוז שמידתו של מדיין היא מידת הכעס, המריבה, המדון. כך ביקשו השבטים לטעון שמקור מעשהו היה במידת הכעס, במדיין. אומר ר' צדוק מלובלין בספרו 'פרי צדק' שמבהירים חכמינו שהמעשה שעשה אין מקורו במדין אלא באהבת הבריות של סבו, אהרון.
פרשות קודמות
לפרשת 'בלק':אביהו מדינה
לפרשת 'חקת': הרב אליהו בקשי דורון
לפרשת 'קרח': פרופ' הלל וייס
לפרשת 'שלח': הרב דוד גרוסמן