סדר כהלכתו גרסת בראון
בשעה שאתם הסבתם בליל הסדר בבתיכם, באנגליה התמודדו שתי קבוצות צמרת על כר הדשא – ליברפול וצ'לסי. לא הייתי מטריד אתכם עם הפרט המאוד לא חשוב הזה (אני מקווה שלא יסקלוני כעת אוהדי יוסי בניון) אלמלא היה האירוע הזה מביא את מאזיניו של רזי ברקאי לשמוע אותו מקיים עם שר האוצר לשעבר, חבר הכנסת רוני בראון, את הראיון ההזוי הבא (הטקסט לא מדויק, מהזיכרון, אבל פחות או יותר זו רוח הדברים):
רזי: איך תחגוג את הסדר?
בראון: נחגוג סדר כהלכתו.
רזי: מה אתה רוצה לומר לי, שלא תחתכו? שתקראו את כל ההגדה?
בראון: כן.
רזי: אני לא מאמין לך. אתה תקרא כמה קטעים במהירות ותעבור מיד לראות את המשחק. אני הרי מכיר אותך. אתה לא תפספס משחק כזה.
בראון: אני מודיע לך שיהיה אצלי סדר כהלכתו. לא אחתוך ולא אקצץ.
רזי: לא מאמין.
בראון: אני מוכן להזמין אותך אלי לראות. בוא אלי בשעה שבע בערב ותראה. סדר כהלכתו. כהלכתו. לא מקצצים ולא מורידים שום קטע. סדר כ-ה-ל-כ-ת-ו... ורק אחרי שיסתיים הסדר אראה את המשחק שאקליט ב-VOD.
הצמד ברקאי את בראון (או בקיצור 'ברקאון') המשיך את השיחה כאילו כלום. הכול בסדר. אצל צמד ברקאון לא התעורר שום חילוק בין המונח "כהלכתו" למונח "אראה לאחר ההגדה את המשחק שאקליט מוקדם יותר".
מצילנו מידם
בתכנית סיכום היום שלה בערוץ 10 דיווחה טלי מורנו על סיכול הפיגוע בסירת הטרור החמאסי מול רצועת עזה, ובלשון מזלזלת אמרה ש"אמנם בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם, אלא שהפעם זה היה חיל הים...", רוצה לומר: אתם יכולים להמשיך ולהתפלל לכיוון אחד, אבל ההצלה האמיתית מגיעה מכיוון אחר...
הפתעת אותי גברת מורנו. חשבתי שאת לא שייכת לקבוצה שמאמינה שיש מי שמאמין שריבונו של עולם מתחפש לצוללן, חודר לסירות פלשתיניות ומפוצץ אותן תוך כדי שהוא מחטיף כאפות לספנים שעליהן. נו, באמת, טלי, תני קצת יותר קרדיט לאינטלקטואל הדתי. את תפיסת העולם הזו עזבנו כבר בכיתה ג'. איפשהו בתחילת כיתה ד' הבנו שיש לו למקום שלוחים למשימות הצלתנו מידם, ובין כל השלוחים הללו יש גם את חיילי חיל הים.
כשדברים קורים מעצמם
כידוע, כשיצאו אנשי בת עין לקיים את ברכת החמה בחירבה סמוכה ליישובם הגיעו למקום פלשתינים שיידו לעברם אבנים. האירוע הסתיים בכמה פלשתינים פצועים מירי כוחות הביטחון. שימו לב לניסוח ב'מעריב': "תושבי ההתנחלות... הגיעו לתפילה בחירבת צפא, ובמקום החל יידוי אבנים".
הבנתם את הדבר הזה? יידוי אבנים החל... ככה סתם, מדי פעם מתחילה מעצמה פעולה כזו של יידוי אבנים. ככל הנראה, חושב הקורא הממוצע, מדובר ביידוי אבנים ללא בעל בית, ללא מניע, סתם כך אבנים מתעופפות מעצמם ללא פשר וללא קשר. "במקום החל יידוי אבנים"... מן אופי מרגיז יש להן לאבנים, להתעופף ככה סתם... ובדיוק מרגיז שכזה לצנוח על ראשיהם של יהודים מתפללים. איזה אבנים מרגיזות...
כשהרעב לסקופ גובר על המציאות
ראש הממשלה, בנימין נתניהו, יצא לטיול משפחתי בצפון. וזהו. וזאת בדיוק הבעיה. הוא לא בזבז כספי ציבור בשביל זה, לא חסמו למענו את התנועה בכל כבישי הצפון, הוא אפילו לא ניסה להתחמק מצלמים או מילדים שהתקרבו אליו. אז מה עושים עם סיפור חסר סיפור שכזה? בעיה.
וכרגיל במצבי מצוקה ולחץ שכאלה תוכלו לסמוך על 'ידיעות אחרונות' שינפיקו עבורכם, קוראים יקרים, את ליטרת הסיפור שתרווה את צימאונכם. אז הנה לכם טקסט מתוך הכתבה, טקסט שזכה להבלטה והדגשה באותיות גדולות במרכז הכתבה, ואנא, נסו לקרוא אותו בקול דרמטי ככל שניתן, בקצב איטי, ואם אפשר לעמעם מעט את האורות ולהוסיף מוסיקה דרמטית להעצמת האירוע מה טוב: וכה נכתב ב'ידיעות': "דקות ספורות לפני שהמשפחה הגיעה לתל קדש התחוללה דרמה קטנה באתר: כוחות הביטחון הבחינו בנחש שחצה את השביל. "זה היה מבהיל", תיארו החיילים. "עידכנו את כל הגורמים, וכולם פקחו עיניים". עד כאן הדרמה העיתונאית של 'ידיעות אחרונות'.
לרגע נראה שיחידה מיוחדת של השב"כ חשפה מזימה חדשה של נסראללה ששיגר נחש מיוחד עם חומר נפץ מחובר לזנבו וחיישן אנטי-ביבי בראשו כאשר המשימה ברורה – להתקרב למנהיג הישראלי ככל שניתן ולהתפוצץ לו ליד הרגל ובעורמה מיוחדת עלה בידי בחורינו המצויינים לזהות את הסכנה המתקרבת ובמבצע מורכב להשליך נפשם מנגד ולהציל את מנהיג המדינה. כך לפחות ניתן היה לשער מהכותרת המרעישה. אשרינו שחיילינו האמיצים חשפו את המזימה וסיכלו אותה.
עכשיו כדי להבין עד כמה מדובר בהבלים קראו שוב את הקטע הזה ונסו ללמוד מה באמת קרה. בסך הכול לפני שנתניהו עבר בסביבה חייל או שניים ראו נחש ונבהלו. הצפון כידוע משופע בנחשים ובשאר חיות מחמד אבל צמד החיילים הזה לא מורגל בזוחלים שכאלה ולכן נבהל. קורה. אמנם כדי להעצים את הדרמה כינו את שני החיילים שראו את הנחש בתחילת הטקסט כ"כוחות הביטחון" אבל מהר מאוד ברור שהכוחות הללו מסתכמים בלא יותר משני חיילים מבוהלים שדיווחו למפקדיהם שהם ראו נחש. ואגב, המונח "דקות ספורות" יכול להיות גם 120 או 180 דקות. גם הן ספורות. אז בקיצור כך נראה סיפור כשאין סיפור.
על שלטון ועיתון
נסראללה עיצבן את המצרים השבוע והתקשורת המצרית, כמו התקשורת המצרית, הזדעקה לעזור למנהיג הכול יכול שלהם להיכנס חזיתית בשייח עם הטורבאן. לשם כך הם כינו אותו במאמרי מערכת: "השייח הקוף", דרקולה מכוער", "הפטפטן השקרן", "הקוקייה בשעון הקיר האיראני", ועוד מחמאות כיד הדמיון והלשון הטובה עליהם.
קראתי את כל אלה ועלתה בי מחשבה נוגה. לא שממש התקנאתי ברמה הירודה של העיתונות המצרית, אבל בכל זה, כשאני נזכר איך התייחסה התקשורת הישראלית לנסראללה בשעה שהוא הפגיז אותנו אני מתחיל להרהר שנית אם נורא כל כך להשתמש בתקשורת מגויסת ורדודה כמו שעושים המצרים, או שיותר נכון להתהדר בתקשורת אובייקטיבית ונאורה שמסבירה לנו ש"נסראללה אדם אמין מאוד", או ש"כשהוא מאיים הוא יודע מה הוא אומר", או ש"מדובר באדם מבריק בעל יכולות ניהול וכריזמה סוחפת" או "הוא יורד לפרטים, שולט באנשיו, יוזם וסוחף" או "הוא מייצג את המון העם ומכאן כוחו" ושאר מחמאות שהרעיפה התקשורת הישראלית על השייח מהצפון.
אז אולי בכל זאת עדיפה מצרימיזציה של התקשורת? (ואגב, מעניין מה היה עושה מובארק, המנהיג המוערץ על ידי מיטב עיתונאינו, לעיתונאים שלו אם הם היו מתבטאים כמו אלה שלנו)
בשורה רעה
וכך נשמעה ידיעה בחדשות 'קול ישראל' של יום שישי בחול המועד:
"בשורה רעה לגברים ערבים מעריציה של הזמרת הערבייה", וכאן הודיע דן כנר בקולו הטיקסי את שמה של אותה זמרת, "שמתחתנת עם איל עסקים" וכו'.
אכן בשורה רעה. צרה, צוקה, אבל ונהי ומספד יוצע לרבים.
אז אני מבין שצריך לרענן מעט את החדשות ולתת לנו קצת חומר קליל, אבל אין איזו ידיעה על גור דולפינים שהחליט שקרנפית היא היא אמו החורגת? או ידיעה על הפגנה נגד חווה לגידול יתושים? לא הצלחתי לדעת למה בוער לאזרחי ישראל לקבל אל תוך החדשות שלהם את הבשורה הרעה הזו לערבים מעריצי הזמרת ההיא? היא נפלאת בעינינו...
כמה היו שם?
מחלוקת פוסקים – כמה היו באירועי המאה לתל אביב? ב'וואלה' קבעו שהיו מאה אלף חוגגים ואילו ב-YNET פסקו שהיו מאתיים אלף חוגגים צוהלים.
לנוכח ההבדלים המשמעותיים עולה התחושה שאם כך נראה האומדן שלכם, אולי כדאי שתעברו לקילוף בטטות. שם יש לכם יותר סיכוי. בכל אופן, מה שהימין הישראלי ממשיך לשאול זה – אם המקסימום שניתן היה להעלות על הדעת הוא דחיקתם של 250 אלף איש, לאן נעלמו 150 אלף? איך בדיוק הומצאה פנטזיית ה-400 אלף מפגינים נגד מלחמת לבנון בראשית שנות השמונים? או שמא תאמרו שבגלל המצב הכלכלי הקשה באותם ימים האנשים היו כל כך רזים שעל כל מטר יכולת לדחוף כפול אנשים מאשר כיום. מי יודע. אולי.
ותודה ליוסי דגן על תשומת הלב למלחמת הכותרות הזו.
חג החירות
בערב הפסח עמלה מערכת הביטחון לדאוג לשקט הביטחוני של כולנו. כדי לבצע את המהלך באופן בטוח ורגוע היה צורך להטיל סגר על האוכלוסייה הפלשתינית שדואגת מדי חג להתאמץ ולהחריב לנו כל שמחה אפשרית.
ב'וואלה' דאגו לדווח לנו על כך עם הכותרת הבאה:
לכאורה דיווח ענייני, אבל אל תפלו בפח חברים. לא לשווא נקטו שם במונח 'חג החירות'. הרי יכולים היו לנקוט בשם חג האביב, חג הפסח או חג המצות, אבל העדיפו שם להראות לנו את הפרדוקס לכאורה בין החירות שכאן לבין הסגר ששם, והכול בכותרת אחת מיתממת שכזו.
ותודה למאיר קמחי על הפניית תשומת הלב לכותרת הזו.
כשר או לא
והנה האופן בו תואר ב'ידיעות אחרונות' יין של אפרת. מישהו יכול להסביר לנו איך ייתכן שיין כשר יהיה לא כשר לשומרי שמיטה, או כשר או לא? תחליטו. או שאולי בעצם הסיפור הרבה יותר פשוט: החבר'ה ב'ידיעות' לא כל כך הבינו מה רוצים מהם עם העניין הזה של אוצר בית דין ולכן החליטו לכתוב את המשפט הבא:
ותודה לאלעד על הפניית תשומת ליבנו לעניין.
הערות והצעות ניתן לשלוח ל zitutim@inn.co.il
לגליונות האחרונים: