כיצד מסכסכין
כותרת ראשית נמרחה השבוע על עמודו הראשון של 'הארץ' השבוע: "נתניהו: הנשיא אובמה חותר לעימות עם ישראל כדי לרצות את העולם הערבי".
לכאורה כותרת סנסציונית ומרעישה. נתניהו יוצא חזיתית בהאשמות חריפות נגד אובמה? דברים חריפים שכאלה יצאו מפיו של נתניהו? בהחלט עילה לרכוש את העיתון... נכנסנו בבהילות לתוככי הכתבה והנה להפתעתנו (או אולי לא כל כך להפתעתנו) לא דובים ולא זבובים. לא ציטוט ולא נתניהו אלא סתם דברים המיוחסים למקורב אלמוני שלטענת העיתון שמע מנתניהו את הפרשנות הזו לנאום אובמה, זהו זה. זה המקור המהימן... וזו העילה לכותרת הענק...
הזכיר לי את אותו יהודי שפגש את חברו בקריאות 'מזל טוב שמעתי שקנית רכב'. עונה לו החבר: ' זה נכון למעט שלושה הבדלים – לא רכב אלא אופניים, לא אני אלא סבא שלי, לא קנה אלא גנבו לו...'.
זה פחות או יותר הקשר בין הכותרת ב'הארץ' לאמת שהתבררה בכתבה עצמה. אז חוץ מלנסות ולסכסך בין נתניהו לאובמה, מה ביקשה הכותרת הזו להשיג? אין לי מושג.
נאום נתניהו
במידה וצרכתם השבוע את מנת החומר המסוכן המכונה משום מה "פרשנות פוליטית", למרות שאינו אלא פובליציסטיקה שמאלנית מוסווית, סביר להניח ששמעתם פרשנויות רבות לקראת נאום נתניהו הצפוי ביום ראשון. מכיוון שגם אני חטאתי והידרדרתי עד כדי שימוש בחומר הזה הבחנתי שכל הפרשנים בכל אמצעי התקשורת ניסו לחזות מה יאמר ראש ממשלתנו, ובאופן מפתיע(...) חזו כולם את אותו דבר - כולם כתבו לנתניהו את אותו נאום בשינויים קלים, כדי לשמור על ארומה מקורית.
פרשן אחד כתב שלא תהיה לו ברירה והוא יאמר שתי מדינות לשני עמים אבל יגביל זאת בתנאים, פרשנית אחרת אמרה שהוא ידבר על מפת הדרכים שבסופה כידוע מדינה פלשתינית, השלישי קבע שאין לו ברירה והוא יפרוס בנאומו את האילוצים הבינלאומיים שמובילים אותו לקבל את מתווה אובמה, אחת נוספת אמרה שהוא ידגיש את 14 ההסתייגויות למפת הדרכים ויהפוך אותן למתווה שלו, עוד גאון נוסף כתב שהוא יודע שחבריו של נתניהו מהליכוד לא יעזו למרוד בו כי ציפי לבני אורבת להם מהצד השני, ולכן הוא ילך בגאון לקראת חזון שתי המדינות, וכן הלאה וכן הלאה.
אז מכיוון שכולם אמרו בעצם את אותו דבר הרשו לי להציע, ממש למען האיזון בלבד, נאום אחר למר נתניהו, נאום שמשום מה לא הזדמן לנו לקרוא כמותו בין שלל הצעות הפרשנים שנפרסו השבוע בעיתונים:
"רבותי. אני מכבד מאוד את ידידי, נשיא ארצות הברית ברק אובמה, ושולח לו ברכות הצלחה בתפקידו הקשה והמורכב כמנהיג העולם המערבי. כמו כן אני מכבד את שותפות הערכים שבינינו לבין האמריקאים, שותפות זו הובילה אותנו להישגים בינלאומיים רבים והיא עוד תוביל אותנו להישגים כאלה. בבסיס הערכים האלה מצויה הדמוקרטיה. ישראל, כידוע לכולנו ולנשיא אובמה היא אי קטן של דמוקרטיה בים של עריצות ורודנות, ועל כן שיתוף הפעולה בינינו הוא נדיר ויקר המציאות.
שוחחתי עם הנשיא אובמה בימים האחרונים מספר פעמים, בין השאר גם על דמוקרטיה. בשיחותינו הבהרתי לו את הפירוש היחידי שיש לתת לתוצאות מערכת הבחירות האחרונה. הבהרתי לו שיתכן ותכניתו המדינית נראית לו הגיונית מאוד אבל העם בישראל, זה שעומד לשלם את מחירה של כל תכנית מדינית שלא תהיה, בחר אחרת. הזכרתי לו שהוא עצמו אמר דברים דומים בסוגיה האיראנית. כזכור, הוא אמר שישראל היא שתישא במחיר הגרעין האיראני ולכן לא הוא שיוכל לקבוע לה כיצד לנהוג. ממש כך גם בזירה הפלשתינית.
שוחחנו ארוכות גם על ערכי אמת הנעלים בעיני שנינו. הזכרתי לו את התחייבויותי הפומביות לציבור בישראל בטרם הבחירות לשנות את דרכה של ממשלת ישראל לאפיק אחר ולכיוון מדיני אחר. הבהרתי לו, כפי שאני מבהיר גם כאן, ששני הערכים הללו - האמת והדמוקרטיה - שעליהם מושתת האמון ההדדי בין שתי המדינות שלנו, מחייב אותי לבחור בדרך אחרת ולסרב לתכניתו המדינית.
נכון. זה לא אופייני ולא מקובל להציג קבל עם ועולם את חילוקי הדעות בין שני ממשלים ידידים, אבל אמרתי לנשיא אובמה, והוא הסכים לדברי לחלוטין, שידידות נבחנת ברגעים של אי הסכמה, ולכן, כך אמרתי לו: אדוני הנשיא, אני מקווה שתבין שאנחנו בוחרים בדרך אחרת, הדרך שהובטחה לעם בישראל. הדרך שאתה מציע אדוני הנשיא נוסתה אינספור פעמים והובילה לרצח, הרג ושפיכות דמים".
עד כאן הצעה לפתיח לנאום ראש הממשלה בנימין נתניהו, הצעה שהייתי חייב לכתוב כאן לא בגלל שאני משוכנע שכך הוא יגיד אלא רק למען האיזון הקדוש מול שאר תחזיות הנאום, איזון שלא נותר ממנו זכר בטורי ומאמרי הפרשנות של השבוע החולף.
השתלטו עלינו
מהומה ליוותה השבוע את התקשורת הישראלי. מישהו גנב להם את הצעצוע שלהם – את מערכת המשפט. היסטריה מוחלטת. הצעצוע שדרכו יכלו לנווט את מדיניות הממשלה בבג"צים ובעתירות אינסופיות.
פתאום הדבר המעצבן הזה שנקרא דמוקרטיה מביא למצב הזוי שבו לימין, וחמור מכך – לחובשי כיפות, יש אחיזה משמעותית בוועדה לבחירת שופטים... קטסטרופה כללית, הפעילו את האזעקות.
לאולפנים השונים הוזעקו מומחי משפט כדי להבהיר לנו עד כמה נורא המצב שבו חברי הכנסת אורי אריאל ודוד רותם יכהנו בוועדה הנחשקת. ב'קול ישראל', לדוגמא, אמר הפרשן המשפטי משה הנגבי שהמציאות החדשה אכן מדאיגה, אבל הפליא לעשות 'הארץ' שלא חשש להנפיק כותרת מדהימה בגילוי הלב שבה. תנו מבט, אבל בזהירות:
רק מי שנכנס לכתבה פנימה ראה מילה קטנטנה משתרבבת בראשית הכתבה 'פרשנות'. מי שמסתפק באופן בו מוצגים הדברים בעמוד הראשי מבין שמדובר בעובדות מדאיגות ביותר – שהרי נאמר 'השתלטות עוינת'.
הבנתם את זה חברים? כאשר הימין מגיע לוועדה לבחירת שופטים זה לא חלק מהמשחק הדמוקרטי, זה לא פחות מ"השתלטות עוינת"!!
ואני שואל את החברים ב'הארץ' – ככה נראית הסחורה שאתם מוכרים לאנשים חושבים במסווה של עיתונות אמיתית? מעליב, לא?
הפרשן
ועוד בעניין הועדה לבחירות שופטים: רזי ברקאי הזמין לתכניתו בגלי צה"ל את חבר הכנסת דוד רותם כדי לנמק מדוע לא נורא בעיניו שהוא ואורי אריאל יכהנו בוועדה.
לדיון עם רותם הוזמן מומחה, פרופסור מכובד שיעניק לאירוע את הזווית הפרשנית המלומדת שלו, אלא שהמומחה שנבחר למשימה האובייקטיבית הזו היה פרופ' קרמניצר, כמשפטן בעל שם.
קיים סיכוי סביר שהמאזין הרגיל לא הבחין בבעייתיות שבהצבת קרמניצר כפרשן וכמומחה, אבל לא כן חבר הכנסת רותם שהעיר הערה קטנה: פרופ' קרמניצר אינו רק משפטן בכיר. הוא אישיות פוליטית לכל דבר. הוא הרי עמד לפני הבחירות בראש הועדה שהקימה את מר"צ המחודשת.
ההערה הקטנה הזו של רותם חשפה את מה שביקשו ככל הנראה לעשות בגלי צה"ל – להציג כאובייקטיבית ונטולת פניות את דעתו המזועזעת של קרמניצר. וכן צצה ועולה השאלה החשובה באמת - כמה שידורים מוטים במסווה אובייקטיבי שכזה ישנם בתקשורת שלנו בלי שיצוץ איזה דוד רותם שכזה ויחשוף את העובדות?
ירה ושוחרר
מה דעתכם על הכותרות הללו ב'מעריב' וב'ידיעות אחרונות'?
לכאורה מצוינות כאן עובדות ברורות וידועות. האיש אכן ירה והאיש אכן שוחרר, אבל למודי תקשורת אנחנו ואנחנו יודעים מה מבקשת כותרת כזו ללמד אותנו – ראו לאיזה יחס מועדף זוכים המתנחלים בבית המשפט, הבן אדם גם ירה בשני פלשתינים וגם שוחרר.
אז ממש משום כך רק נזכיר את האירועים שתועדו במצלמות 'בצלם' – ארבעה פלשתינים תקפו את בראודה באבנים, סלעים, מוטות ברזל ובאגרופים. כדי לנסות ולהציל את עורו ירה בראודה כשלעזרתו נחלץ יהודי נוסף, איש כיתת הכוננות של קריית ארבע, שירה כדי למנוע את המשך הלינץ' בבראודה. אבל עכשיו, ממרחק של חצי שנה מי זוכר, ולכן אפשר לתאר את בראודה כיורה (כמעט להנאתו) ומשתחרר.
בקיצור הכותרת הראויה הייתה משהו כמו – "רק כעת שוחרר היהודי שירה כדי להינצל מלינץ'".
נפלט לה
בתכנית 'פוליטיקה' של הערוץ הראשון התקיים דיון על נאומו הצפוי של ראש הממשלה נתניהו וההערכות לגבי תוכנו. עודד שחר והצוות באולפן נזכרו, כמובן, בנאום שרון על תכנית ההתנתקות שלו.
תוך כדי דיון התייחסה גם איילה חסון להתנתקות ואמרה את המשפט הבא "צריך לומר את הדברים בגילוי: עמדנו כאן, רבים מאיתנו, מחאנו כפיים ואמרנו שזה הדבר האולטימאטיבי", אמרה, המשיכה בדבריה, ונתנה לנו עוד הודאה למה שידענו מזמן על יחס התקשורת להתנתקות תוך כדי ביצוע, ושלא יגידו שהם היו אובייקטיבים.
חסון המחנכת
במשפט הבא באותה תכנית הזכירה חסון שתמורת עקירת שמונת אלפי התושבים ברצועת עזה קיבלנו מנהרות תופת. מסקנה חשובה אבל איכשהו העובדה הזו לא גורמת לה לחשבון נפש והיא ממשיכה במתכונת מחנכי נתניהו. כמו חבריה בצמרת התקשורת – ברנע, קדמון, כספית ואחרים – גם היא מחנכת את נתניהו וקובעת במשפטי ההמשך שלה שנתניהו "צריך, אם הוא לא רוצה להגיע לעימות (עם האמריקאים), להשתלב, בלית ברירה מבחינתו".
משום מה לתומי חשבתי שאם הגעת, גברת חסון, למסקנה שההתנתקות שלכבודה מחיתם כפיים הובילה למנהרות תופת, היית אמורה לנהוג בקצת יותר צניעות ולמעט במתן עצות לראש הממשלה, אבל זה לא קורה. חבל. אבל התרגלנו...
על מעורבות חברתית
והרי לכם מאמר שפורסם אמנם לפני כמה שבועות, אבל מה שמעניין בו הוא בעיקר המיקום שבחרו עבורו באתר YNET.
המאמר עוסק במפעלותיה של תנועת הסרבנות 'פרופיל חדש', ותחת הכותרת "אולי תרדו מהעליהום על מי שלא מתגייס?", מתארת הכותבת את הארגון שלה בלשון מתפייטת ומתרוננת. היא מפליגה בתיאור הפעילות בארגון שאותה היא רואה כמאבק בציד מכשפות. את הצבא היא מתארת כגוף שמוביל למשברים נפשיים לנשמות רכות וענוגות שנאלצות להתגייס אליו. את המאמר שנראה כמו קריאה לצעירנו להתגייס לארגון האנטי-גיוסי הזה היא מעטרת במשפט כמו "בניגוד לארגונים שעושים שטיפת מוח למען גיוס ומפעילים דה לגיטימציה קיצונית כלפי מי שלא בוחר בדרכם, אנחנו מאמינות בחשיבה עצמאית וביקורתית, וזהו עקרון מנחה בפעילותנו", וכן הלאה וכן הלאה דברי כיבושין אנטי צה"ליים כמקובל בסוג כזה של מאמרים.
על עצם הכתיבה אין מה להתווכח. זכותה. על הפרסום לעומת זאת ניתן להתווכח. יש מי שיחשוב שלא ראוי לפרסם מאמר שכזה באתר חדשות מוביל, אבל יש מי שיצדיק את הפרסום בשם חופש הבעת הדעה. לעומת זאת הבעיה המרכזית היא דווקא המיקום שמצאו למאמר הזה עורכי YNET. שם החליטו למקם את המאמר הזה במדור... מעורבות!
למי שלא הבין - מעורבות - שווה ערך לסיוע לזקנים, העברת חוגי העשרה, איסוף תרומות לנזקקים, עזרה לחולים וכיוצא באלה. זו מעורבות ולזה משווים ב-YNET את סרבנות הגיוס השמאלנית.
עכשיו נשאר רק לתהות איך זה שאתר, שכמו שאר כלי התקשורת, תקף ללא רחם את סרבני העקירה כדוגמת תלמידי ההסדר, אבי ביבר ואחרים, אתר שכמו שאר כלי התקשורת תקף כל רב שקרא לסרבנות, איך אתר כזה מגדיר כ"מעורבות", מאמר שקורא לסרבנות מצפון פציפיסטית שמאלנית?
ותודה ליוסי דגן שהבחין ודיווח.
יבורך
שאל שאלה שלא שואלים:
וכך העז ושאל אברי גלעד בתכנית הבוקר שלו בערוץ 2 את יוסי ביילין: "יש כאן ממשלה שנבחרה עם אג'נדה מסוימת ואתה פועל בארצות הברית כדי שיופעל לחץ על ממשלת ישראל שתפעל בניגוד לאג'נדה שעליה היא נבחרה".
על השאלה הלא מקובלת (והכמעט אסורה בתקשורת שלנו) הזו ניסה ביילין להשיב בצורך שהוא מוצא במאבק על הצגת האלטרנטיבה. זו תשובתו. לא נראה לי שהיה בה כדי להניח את דעתו של גלעד.
הערות והצעות ניתן לשלוח ל zitutim@inn.co.il
לגליונות האחרונים: