כתב הרמב"ם בהלכות תענית (פרק ה' הלכה א'): "יש שם ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהן, כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי תשובה. ויהיה זה זיכרון למעשינו הרעים, ומעשה אבותינו שהיו כמעשינו עתה עד שנגרם להם ולנו אותן הצרות. שבזיכרון דברים אלו נשוב להיטיב, שנאמר: "והתוַדו את עוֹנם ואת עוֹן אבֹתם".
ואלו הם חלק מהימים: שלושה בתשרי - בו נהרג גדליה בן אחיקם. לאחר שחרב בית המקדש הראשון מינה אותו נבוכדנצר כראש לעם ישראל בארץ ישראל ומתוך מחלוקת ושנאת חינם נהרג על ידי ישמעאל בן נתניה. מתוך שנהרג גלו אותם יהודים שנשארו בארץ, נהרגו מהם אלפים ובטל הסיכוי באותו הזמן לחזור ולבנות מחדש את בית המקדש ולאחד את העם.
וכך כתב הרמב"ם (שם, הלכה ב'): "יום שלושה בתשרי שבו נהרג גדליה בן אחיקם, ונכבית גחלת ישראל הנשארה (לפליטה), וסיבב להתם (להמשיך) גלותן". עשרה בטבת - בו נבוכדנצר מלך על ירושלים וסגר אותה מכל עבר במצור ובמצוק, ומזה נמשך חורבן הבית הראשון וגלות העם.
שבעה עשר בתמוז - בו אירעו חמש צרות גדולות: נשתברו הלוחות - כשירד משה מן ההר וראה את העגל; נתבטל קרבן התמיד בבית ראשון; הובקעו חומות ירושלים בחורבן בית שני; שרף אפוסטומוס הרשע את התורה; והועמד צלם בהיכל על ידי רשעי ישראל. ויש אומרים שאפוסטומוס העמיד צלם בהיכל. זה גרם לחורבנו של בית המקדש ולגלות עם ישראל.
אף על פי שבחורבן בית ראשון הובקעה העיר בתשעה לחודש אב, דכתיב: "בחודש הרביעי בתשעה לחודש ויחזק הרעב בעיר... ותִבּקע העיר" (ירמיהו נב, ז). כיוון שבחורבן השני הובקעה העיר בשבעה עשר לחודש תמוז, בו נקבעה התענית כי חורבן בית שני חמור יותר בעבורנו. אף על פי שבחורבן בית ראשון הובקעה העיר בט' בתמוז, לא גזרו חז"ל בו תענית שלא להטריח את הציבור גם בט' תמוז וגם בי"ז בו.
חשיבות התענית
שכל איש יפשפש במעשיו, כי אין עיקר הצום אלא בשינוי המעשים. שינוי המעשים שלנו קורע גזירות רעות, כמו שקרה עם אנשי נינווה כאשר הכריז יונה הנביא כי "עוד ארבעים יום ונִנוֶה נהפכת". צמו אנשי נינווה, התענו ושינו את מעשיהם הרעים, ובעקבות כך בטלה הגזירה, שכתוב: "וירא אלֹקים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה". התענית היא הכנה לתשובה, ולכן מי שמבלה יום צום בטיול או עסוק בדברים בטלים כדי להעביר את הזמן, תפס את הטפל והניח את העיקר.
כגודל הצער שיצטער אדם על חורבן ירושלים, כך יזכה לשמוח בשמחתה, שנאמר: "שמחנו כימות עיניתנו שנות ראינו רעה". וכדברי הנביא ישעיה: "שישו אִתה משוש - כל המתאבלים עליה".
תפילות בתענית
"עננו" - היחיד אומר ב"שומע תפילה" ושליח ציבור אומר בין "גואל ישראל" ל"רפאנו". מי שאינו מתענה לא ישמש כחזן, ואין לומר "עננו" בתפילת ערבית של מוצאי הצום אף על פי שעדיין הוא בצום. מותר לאכול בערב הצום יותר מהרגיל.
בתפילה ובתקווה שיתקיים בנו "שישו אִתה משוש כל המתאבלים עליה" בעגלא ובזמן קריב, ולא נצטרך לצום את יתר הצומות של השנה, אמן.
לדפדוף בגליון פנימה לדוגמא לחצו כאן