לא פעם בני זוג נתקלים במצבים של חילוקי דעות ומחזיקים בהשקפה שונה על נושאים מסוימים.
לדוגמה, בעלי נדיב ואני חסכנית, או במילים אחרות בעלי בזבזן ואני קמצנית. קשה לנו להגיע לעמק השווה ולהתנהל נכון בתחום הכספי. מאין יבוא עזרנו?
זוג שמתחתן חי באושר ובעושר... לפחות בשבוע הראשון של הנישואין. אתן יודעות, בשבעת הימים של שבע הברכות יש הכול ובשפע: משפחה אוהבת ותומכת, אוכל טעים כיד המלך, חברים מחייכים ומפרגנים וחשוב מכול: בן זוג נהדר, התגלמות כל המידות הטובות בעולם הזה.
שמחה וששון, הזוג הגיע לגן העדן! כל אחד אומר לשני: "אני רוצה את הכי טוב בשבילך". המשוואה היא כזו: אם את/ה מאושר/ת, אז אני מאושר/ת. רק תגיד/י לי מה עלי לעשות, כל כולי רוצה לטובתך, התחתנתי איתך כדי להפוך אותך לבן אדם המאושר עלי אדמות. אך האידיליה הזו לא מחזיקה מעמד זמן רב.
למה הדברים משתנים ומה משתבש? בואו נשחזר את התהליך. אחרי החתונה בני הזוג צריכים לנחות למציאות הפחות ורודה – הפרנסה היא לא משהו בנסיבות החיים המוכרות לרובנו, ובני הזוג מתחילים להתמודד ולהתגודד. מהר מאוד במסגרת הנישואין כל אחד מחפש את הטוב שלו עצמו ועושה את הדברים שנראים לו נכונים לפי הבנתו והרגשתו וקשה לו להתפשר עליהם. ברור שחיים משותפים לא יצליחו במתכונת זו.
איך יתנהלו בני הזוג? לפי אילו ערכים יפעלו ומי מהם צריך להתפשר? בדוגמה שלנו, האישה מבינה שהבזבזנות של בעלה מכניסה אותה לפאניקה. הרי היא זו שאחראית על כספי המשפחה ולא יכולה לסבול את חוסר האחריות שלו כשהוא קונה משהו לא ממש נחוץ. המילה החשובה כאן היא פאניקה. היא שייכת לעולם הרגשי ולא הרציונאלי. היא מצב של לחץ, איבוד עשתונות ושיקול דעת, ולעתים היא גם תגרום למתח ואפילו לריב בין בני הזוג.
אז מה עושים? ראשית, יוצרים אווירה נעימה ומקבלת, נינוחה ומכילה (לתכנן מפגש, במקום נעים עם שוקו חם). שנית, זוכרים את ימי האושר כשכל אחד היה מאושר באושרו של השני. לאחר מכן כל אחד מבני הזוג יתאר את החוויה שלו בקשר לנושא הבעייתי: איזה רגש זה מעורר אצלו, איזה דימוי מצטייר במוחו. דבר זה חשוב מאוד, כי לעתים יש לנו נטייה להגזים ולהקצין את ההשלכות של ההתנהגויות שאינן מקובלות עלינו.
בדוגמה שלנו, הדימוי של האישה יכול להיות ערמה של חשבונות שלא שולמו ואין במה לשלם אותם, והדימוי של הבעל יכול להיות קנייה של זוג נעלים חדשות שמאפשרות לו להיות שמח, לרוץ איתן לעבודה ולהכניס יותר כסף לחשבון. מטבע הדברים, כל אחד חי בעולם הדמיוני שלו ועד שהוא לא מספר עליו השני לא יכול לנחש מה מתרחש אצלו בראש.
לבסוף, יש לבחון כמה כל אחד מסוגל לקבל את המידה המסכסכת ביניהם. בדוגמה שלנו, בכמה כסף מסתכם ה"חופש" של הבעל? אפשר לשקול את ההוצאות ה"מוגזמות" שלו מכל הזוויות ולהתפשר על סכום מסוים, וחשוב לדייק.
זהו זה! התוצאה ממפגש שכזה לא תאחר לבוא. הידברות ותקשורת עניינית (בלי רגשות מציפים) מובילות לעמק השווה, כשכל צד מרגיש שהקשיבו לו, שבאו לקראתו ושהוא חשוב בעיני השני. והעיקר לא לפחד לשים את הדברים על השולחן, לנתח אותם שכלית ולתת אמון בבן הזוג שהוא רוצה בטובתנו באותה מידה שאנחנו רוצים בטובתו ובדיוק כמו בתחילת דרכנו.
להצטרפות ולקבלת מנוי במבצע לחצו כאן