למה העולם לא משתכנע שהארץ שלנו?

כשאנחנו נאבקים באויבים חדורי אמונה, גם אנחנו חייבים להשתמש בכלי ההסברה היעיל ביותר, האמונה. הרבנית צביה אליהו מתוך מגזין פנימה.

הרבנית צביה אליהו , ד' באדר תשע"ד

למה העולם לא משתכנע שהארץ שלנו?-ערוץ 7
לדבר אמונה
שאטר סטוק

כשאנחנו מציצים בכותרות העיתון מדי פעם, עצוב למדי לראות שרי ממשלה שלנו שגדלו על ערכים של ארץ ישראל השלמה מתפתלים בניסיון להסביר את תמיכתם בפשרות מבישות על עצם הזכות לבנות בארץ ישראל.

הם מתרצים את הכניעה בלחצים בינלאומיים, במציאות הלא פשוטה, כאילו, נאמנות לדרך ולאידיאולוגיה צריכה להתקיים רק בהיעדר לחצים ובמציאות פשוטה. מי שרוצה לדעת מדוע העולם לא מקבל את עמדתנו יציץ בפירוש רש"י לפסוק הראשון שבתורה.

מתברר שהתורה נפתחת בסיפור הבריאה אך ורק כדי לבסס את זכותו של עם ישראל על ארץ ישראל. "שאם יאמרו אומות העולם לישראל: לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גויים, הם אומרים להם: כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו" (רש"י בשם ר' יצחק).

לפני אלפי שנים הניחו בידינו חכמי ישראל את התשובה הניצחת מול הטענה האפשרית "לסטים אתם שכבשתם". יש לנו נשק יעיל ומוחץ נגד כל הטענות על ה"כיבוש", אולם אנחנו לא רוצים להשתמש בטיעון המשכנע הזה. תחת זאת אנו מדברים על "הסדרי ביטחון". פלא שהעולם אינו משתכנע?

אמונה היא קודם כול מקור פנימי רב עוצמה, אבל היא גם כלי הסברה יעיל מעין כמותו. כאשר נשיא מצרים סאדאת הכריז בשעתו כי לא יוותר על סנטימטר אחד מאדמת סיני משום שכל גרגיר הוא אדמת קודש בעיניו, הוא אולי לא הצטייר כאדם נאור אבל הוא נשמע צודק ומאמין בצדקתו וגם משכנע. "אנו מוכנים למות ולא נוותר על חלק ממולדתנו", אמר שר החוץ הסורי ליוסי בן אהרון בוועידת מדריד.

בנקודה זו קורסים כל הטיעונים, כי מול נחישות פנימית אי אפשר לעמוד. אבל, אנחנו מתביישים לומר את המילים האלה. במקום להצהיר מתוך אמונה עמוקה כי ארץ ישראל היא נחלת אבותינו, הארץ שבורא העולם העניק לעם
היהודי, התחלנו להתפלפל בניסוחי החלטות האו"ם ולכל היותר דיברנו על צורכי ביטחון. מה לעשות? זה לא משכנע בשעה שכנגדנו עומדים הערבים ומכריזים בנחישות: זו האדמה שלנו.

רצינו מאוד להצטייר כאנשים נאורים ומתקדמים, שלא מסתמכים על התנ"ך המיושן. לבסוף אנו מצטיירים ככובשים אכזריים ובלתי צודקים.

פגם מהותי זה מוליך לכרסום מתמיד בעמדות שהעם היהודי מציג. הערבים מדברים במושגים של אמונה.הם מכריזים על מלחמת קודש ועל ירושלים הקדושה. את מאבקם הם מזינים בדלק של אמונה דתית, ולכן המלחמה נגדם קשה כל כך. לעומת זאת, אצלנו לא מדברים על אמונה ולכן יש מי שוויתר על הר הבית.

עלינו לחזור ולשנן באוזני כל אדם, בארץ ובעולם, את הטיעון החזק ביותר בעד זכותנו על ארץ ישראל, את העובדה שקיבלנו את הארץ מידי הקב"ה בורא העולם. לא גזלנו איש. לא נישלנו עם אחר מאדמתו. זו ארצנו ואדמתנו ואנחנו בעליה האמיתיים. 

לו היו ילדי ישראל סופגים הכרה זו מילדותם, לא היו נופלים כפרי בשל בידי התעמולה הערבית. הם לא היו מעלים על דעתם לראות באתרי ארץ התנ"ך שטחים כבושים שממתינים לפרטנר שייקח אותם מאיתנו. הטיעונים הביטחוניים אכן נחושים ונחוצים, אבל הם צריכים לעמוד על בסיס הזכות המוסרים שיש לנו על הארץ. כך כתוב בתנ"ך שהעולם כולו מקדש אותו. הגויים רק מצפים לשמוע זאת מאיתנו. אז עד מתי?

הכתבה מגיליון פנימה להצטרפות ולקבלת מנוי במבצע לחצו כאן