חסמב"ה יוצאת למבצע
הקבוצה המכונה 'המחנה הדמוקרטי' בניצוחם של ניצן הורביץ, אהוד ברק וסתיו שפיר הקימו כחלק מקמפיין הבחירות שלהם מלשינון הדתה למען יוכל כל ישראלי המבועת מגלי צונאמי ההדתה המתרגשים ומתנפצים על חופינו לדווח על כך לחסמב"ה (חבורת סתיו מוסי ברק הורביץ) כדי שזו תעטה על עצמה את גלימת גיבור-העל ותיחלץ למלחמה על הבית.
רעיון יפה ומסתבר שבחור צעיר כלשהו ביקש גם לנצל את היוזמה ולשגר את חסמב"ה למלחמת ההדתה שאותה הוא פוגש. מיד כאשר פגש תופעת הדתה חמורה ברחובות התקשר הבחור האלמוני למוקד המלשינון, דיווח וקרא לעזרה. אם במקרה לא הגיעה לאזניכם השיחה שהופצה בקבוצות השונות אז הנה מה שנאמר בה:
טלפנית: הגעתם לקו האדום להדתה של המחנה הדמוקרטי. על איזו פעילות הדתה תרצו לדווח?
הבחור המתלונן: אני נוסע פה בכביש ציבורי ויש פה רמקולים שקוראים לכולם לבוא לתפילה
טלפנית: מה השם בבקשה?
המתלונן: פנחס. חשוב לך לדעת איפה זה?
טלפנית: תוכל לדווח לי איפה זה. מה הטלפון בבקשה?
מתלונן: רגע, אני רוצה לדווח לך על ההדתה
טלפנית: אוקי, באיזה רחוב?
מתלונן: בכביש שישים בכפר חווארה
טלפנית (מסתבר שלא ממש מתמצאת בישובי ארצנו): יש רמקולים שקוראים להתפלל?
מתלונן: כן... ממש חזק... קריאות בסלסולים כאלה
טלפנית: ומה הטלפון בבקשה?
מתלונן: זה פחות רלוונטי. פשוט תטפלו בזה. מה אתם עושים עם הדיווחים שלנו?
טלפנית: אני כרגע מעבירה פנייה והם מטפלים בזה. פנחס, אל תשכחו להצביע למחנה הדמוקרטי, המפלגה היחידה שנאבקת בהדתה עבורכם.
מתלונן: רגע, אבל איך אתם נאבקים בהדתה שהרגע דיווחתי עליה?
טלפנית: הם ייצרו קשר. לכן ביקשתי את מספר הטלפון
מתלונן: יצרו קשר איתי או שיטפלו בהדתה?
טלפנית: בלי קשר יצרו קשר איתך ויטפלו בזה
מתלונן: אני לא רוצה שישלחו לי סמסים של המפלגה. אני רוצה שיטפלו בהדתה שיש פה על הכביש
טלפנית: בסדר, פנחס, אני מעבירה והם יטפלו בזה
עכשיו נותר לנו להמתין ולראות איך תצא חסמב"ה למלחמת ההדתה לא רק בחווארה, אלא גם בשכם, ביפו, ברמאללה וברמלה, בירושלים ובעכו, ולא רק בהדתת המסגדים אלא גם בהדתת היחס המפלה לנשים הערביות שנאלצות להתכסות במיני חיג'אבים ובורקות ולהיות מודרות מהמרחב הציבורי ועוד הבטחות קסומות מבית מדרשה של חסמב"ה. שיהיה בהצלחה
שחיתות פוליטית שלא הייתה כדוגמתה
התכנסו להם גאוני הפרשנים ומומחי ההתפתלויות קבוצות קבוצות באולפני הטלוויזיה כדי להטיח בליסטראות על ראשם של משה פייגלין ובנימין נתניהו. פייגלין הוכיח שבפוליטיקה אפשר לרדת עוד יותר נמוך ממה שחשבנו, הם אמרו. בשם השרידות מותר כבר הכול. פייגלין איבד את מעט האמינות שנותרה לו, המשיכו ותקפו והתקשו להסתיר את ברק הזעם הנורא שניבט מעיניהם.
הלו, הלו, נא להרגיע. מה קרה? מה בדיוק הקפיץ אתכם? עד לא מכבר היללתם ושיבחתם את האיחוד המופלא שיצר את 'כחול לבן' ואת האיחוד הנהדר שיצר את 'העבודה-גשר' ובוודאי שאת התלכיד האידאולוגי המכונה 'המחנה הדמוקרטי', אז למה שם אלו מהלכים גאוניים ומופלאים וכאן זו שחיתות פוליטית? הפער האידאולוגי בין בוגי יעלון לבין יעל גרמן יכול להימחק למען כיבוש השלטון ולפער האידאולוגי בין נתניהו לפייגלין אסור להימחק כדי להגן על השלטון? מישהו מוכן להסביר לי מה בדיוק הבעיה כאן?
ויש את הקשקוש הזה של מכירת ערכים למען שרידות פוליטית, כאילו שכאשר אורלי לוי אבוקסיס חברה לעמיר פרץ זה לא היה בגלל אימת בזבוז הקולות שאבדו מתחת לאחוז החסימה בבחירות שזה עתה חלפו? ומה לגבי בוגי יעלון שגם הוא, כדאי לזכור, לא זכה למחמאות מי יודע כמה מכיוונם של הסוקרים והחליט לחבור אפילו ליאיר לפיד ובלבד שלא להישכח בתהום נשיית המנדטים. וכדאי שלא לשכוח גם את הסיבות שהובילו לאיחודה של חסמב"ה. לוחמי הצדק, המוסר והשוויון חברו למיליונר מאקירוב וידידו של הפדופיל ובלבד שלא יאבדו מנדטים לשמאל. מסתבר ששרידות זה שם המשחק הפוליטי. היה אפילו ראש ממשלה שהמציא לזה מושג ונכנס לפנתיאון הפוליטי בזכותו, 'להישאר על הגלגל' הוא קרא לזה וכולם חייכו בהנאה למשמע החכמה הצרופה שגלומה במילותיו.
אז למה כשזה פייגלין ונתניהו זה הדבר המושחת ביותר שניתן לחשוב עליו?
טראמפ, אולי בכל זאת?
לכמה דקות התרוצצה כאן השמועה שטראמפ שוקל להקדים את פרסום תכניתו המדינית 'עסקת המאה' ולהכריז עליה עוד קודם לבחירות. הדקות הללו חלפו וג'ייסון גרינבלט, נציגו של טראמפ עלי מזרח תיכון, הבהיר שהתכנית תפורסם רק אחרי הבחירות.
זה הרגע לחזור על הבקשה הפשוטה והמתבקשת כל כך ולהבטיח שאם בכל זאת יוחלט להקדים את הפרסום לא נטען לזיגזוג של הבית הלבן. הנושא יותר מדי חשוב מכדי שנגיע לטענות שכאלה. אנחנו באמת רוצים לדעת על מה ולמי אנחנו מצביעים בבחירות הקרובות.
זה אולי נוח לפוליטיקאים שלנו להסיר מעל סדר היום הפוליטי בתקופה שלפני הבחירות את העניינים החשובים והקריטיים לעתידנו ולהתעסק בהבלי הכפשות והתקוטטויות מיותרות, אבל למרות מה שחושבים על המצביע הישראלי הוא דווקא רוצה לשמוע מה יש למועמדים השונים לומר על העתיד שלו.
ממש משום כך אני חוזר על הבקשה שהעליתי כאן בשבוע שעבר מראש הממשלה: חשוב לנו לדעת מה בדיוק אתה חושב על תכנית טראמפ, ומה בני גנץ חושב עליה, ומה ההבדלים ביניכם, ומה יש לשמאל לומר על כך, ומה לימין, ובעיקר מה יש שם בנבכי התכנית הזו. האם יש בה היגיון או פריצת דרך שלא נהגתה מזה 120 שנות טרור ערבי והתיישבות יהודית. נראה לי לא הגון לדרוש מאיתנו להצביע למישהו שממש לא ברור מה הוא מתכוון לעשות מול משהו שממש לא ברור מה הוא.
עלילת דם בשם האמנות
עלה לי בריאות לחכות עוד פרק ועוד פרק בסדרה 'הבנים' ולא להגיב, ובכל זאת החלטתי לתת צ'אנס ולא למהר להכריע. כך הגעתי עד הפרק הרביעי, אבל להמשיך ולשתוק עלול ממש להיות גובל בסכנת נפשות.
יוסף סידר וחבריו להפקת ויצירת הסדרה, אתם רוצים לעשות סדרה על רצח אבו חדר? בבקשה. לא נראה לי שמישהו יכול לשלול זאת מכם. אתם רוצים גם להפיץ אותה בעולם כתיאור המציאות בישראל? זכותכם (זה גם מוסיף לא מעט לחשבון הבנק, אז למה לא?). אתם רוצים לתאר את שעותיו הקשות ביותר של עם ישראל, השעה שאחרי מציאת גופות שלושת הנערים, כשעות של הסתה יהודית נגד ערבים ולהבאיש את ריחו של עם ישראל בעולם? תהיו בריאים. אתם לא הראשונים שעושים ועשו זאת. אנחנו חווים את זה כבר מאות שנים ושורדים. נשרוד גם את זה. אתם רוצים לגרום לליבו של הצופה לצאת אל הוריו של מוחמד אבו חדר? זה בסדר גמור (ואכן ג'וני ערביד עושה תפקיד מופלא כאביו של אבו חדר. אולי תפקיד חייו. שחקן אדיר), אבל תרשו לי לשאול רק שאלה אחת, למה קראתם לסדרה הזו 'הנערים'? למה לא 'הנער'? למה לא 'מוחמד' או כל שם אחר?
תאר לך יוסף סידר, שהייתה מופקת סדרה תחת השם 'ליל הסידר' ובפרסומים המקדימים היו מספרים לעולם שהסדרה עוסקת בדמותו של בימאי מבית ציוני דתי שהגיע עד צמרת הקולנוע העולמי, אבל אחרי פרק אחד שהיה מספר מעט עליך ומציג גם כמה תיעודים מצולמים שלך עצמך הייתה הסדרה מספרת על השתלטות היהודים על הקולנוע העולמי כחלק ממגמה יהודית כללית של השתלטות על העולם (כחלק מהאווירה המתאימה של עלילות דם לקראת ליל הסדר, סליחה, ליל הסידר).
רבים עדיי על כך שכבר עם פרסום הדיווחים הראשונים על סדרה מבית HBO שתעסוק בחטיפת שלושת הנערים חשדתי. ממתי בהול כל כך לחברת ענק להפיק סדרה פרו ישראלית? לא ידעתי איפה יבוא המוקש אבל שיערתי שהוא יבוא, ואכן הוא בא. זה קרה בדמות השקר הגדול והניצול הציני של הכאב הישראלי וכאבן של המשפחות כאשר מציבים את 'הנערים' כשמה של סדרה, כאשר יוצרים התעניינות ישראלית ועולמית, מגייסים את טובי הכותבים והשחקנים בישראל לטובת האירוע, ובסוף, כשכולם מצפים לראות על המסך את דמעותיו ותפילותיו של עם שלם, מה שמופיע זה פרק אחד שבחלקו מלווה את אירוע חטיפת הנערים בעוד כל שאר הפרקים עוסקים ברצח אבו חדר. אז למה לקרוא לזה 'הנערים'? כדי לתעתע בכולנו? כדי לגרוף עוד איזו כותרת בעיתונות הישראלית?
ועוד לא הזכרנו את האכזריות שבשימוש בצילומים ארכיוניים של האמהות והאבות של שלושת הנערים מימי החיפושים והתפילות לטובת הפרק הראשון שאינו אלא כותרת ההונאה כולה. בראיונות לתקשורת סיפרו יוצרי הסדרה על ראיונות מקדימים שהם קיימו עם מאות(!) מעורבים באירועים כחלק מהתחקיר, ולא מצאתם לנכון לדבר עם האמהות והאבות שאת צילומיהם ברגעים הנוראים ביותר השחלתם לפרק הראשון? הואלתם לדבר עם נציגות מהם רק אחרי שהסדרה כבר הייתה חתומה וגמורה. אולי העדפתם שלא לדבר איתם כי ידעתם איזו התייחסות תקבלו מהם.
ובכוונה אני לא כותב מילה אחת על האג'נדה. רוצים אג'נדה אנטי ישראלית ומכפישה? מזה אנחנו כבר לא מתרגשים. יש לנו הרבה מהחומר הזה. אנחנו יודעים להמשיך גם כשהכלבים נובחים.
אז מה היה לנו שם? עלילת דם, הונאה, אכזריות כלפי הורים שכולים ושימוש בישראלים להגדלת החגיגה. אז למה לקרוא לזה בשם 'הנערים' ולדרוך לנו עוד על מיתרי הרגש והכאב? למה?
אה, לכל הנעלבים בשמה של האמנות, שכחתי לספר שלקראת כתיבת הקטע הזה הכרזתי על עצמי כאמן, ואפילו כאמן מוערך (בעיני עצמי מוערך מאוד, אפילו). הרי אנחנו חיים בעידן בו כל שירבוט נחשב ליצירה נשגבת וכל עיוות וטירוף לחוויה אמנותית, ולכן מותר לי לכנות את מה שכתבתי כאן כיצירה אמנותית נדירה, וככזו לא ניתן יהיה לתקוף אותה או להיעלב ממנה. הרי אתם עצמכם לימדתם אותנו שבשם האמנות מותר הכול. אז גם ליצירה שלי מותר.
העלילה הבאה בדרך?
ובהמשך לעלילת 'הנערים', עוד לפני שצפיתי בפריים אחד מהסדרה 'אלי' של 'נטפליקס' על המרגל הישראלי אלי כהן הי"ד, אני מרשה לעצמי להזהיר: בתו של אלי כהן כבר הביעה חשש מתכנים לא הולמים שיוצמדו לדמותה של אביה ברוחו של ג'יימס בונד והנערות המכרכרות סביבות, על כל המשתמע מכך. יש לה בהחלט ממה לחשוש. אל תמהרו לצהול. מותר לחשוד ולהיזהר. היום מפיקים סדרות למען הכסף ולפי שעה הכסף הגדול לא נמצא אצל המיעוט היהודי והישראלי אלא אצל מיליארדי רודפיה ושונאיה של ישראל. כך גם עלולה להיראות הסדרה.
נא להתבגר בבקשה
הג'ודוקא הישראלי שגיא מוקי אלוף העולם. נשיאים ורוזנים בירכו (טוב, לא ממש נשיאים ורוזנים. למען הדיוק - נשיא, ראש ממשלה ושרת הספורט וגם זה משהו), אבל בעוד החברים חוגגים את ניצחונו של הישראלי שיכול להרביץ לגויים בלי שיכתבו עליו ב-BBC או ב-CNN שהוא מהווה הוכחה לתוקפנות הישראלית, אני מבקש לפנות לג'ודוקא המצרי ודומיו:
מה הקטע שלכם עם לא ללחוץ ידיים בסוף קרבות מול ישראלים? מה הסיפור? הפסדת? לך תלחץ ידיים ותמשיך הלאה. מה האינפנטיליות הזו? אם לא תלחץ לשגיא מוקי את היד הוא ייתפוגג? אם לא תקוד קידה כמקובל וכנדרש שגיא שלנו, או כל ספורטאי ישראלי אחר, יתפורר אל מול המצלמות והקהל? מה הקשקוש הזה? אחרי שהלכתם מכות אתה חושב שהוא יתרגש מזה שאתה מנסה להעליב אותו? אולי תתבגרו כבר?
תמה תקופה
תמו חודשיים עמוסים בקיטורים על החופש הגדול. זהו. זה נגמר. עכשיו מתחילים עשרה חודשים עמוסים בציפייה לחופש הגדול.
(להערות ולהארות שלכם: [email protected])
לעוד כמה הערות קודמות: