קרבנות הרייטינג והשנאה - הערות

שטיפת המוח של ארץ נהדרת, אחריות ומנהיגות של בכירי השמאל, חשבון נפש של חסידי בג"ץ, המפה המוזרה ועוד הערות טרם שבוע טוב

שמעון כהן - ערוץ 7 , ג' בניסן תש"פ

שבוע טוב
שבוע טוב
צילום: ISTOCK

כשדגל שחור מתנוסס

איכשהו אל תוך ההנחיות הראשונות שהחלו את מסענו חזרה מהרחוב אל הבתים, שורבבו המילים שמזכירות לכולנו שמותר להפגין, בהתאם להנחיות, כמובן.

ממש לא ברור למי היה דחוף לציין את זה, אבל נראה שהניסוח הזה, שנולד מהדאגה המקודשת לזכות הציבור להפגין, כאילו הייתה נעלה יותר מהזכות לנשום, הצית את דמיונם של סולדי נתניהו שיצאו לדרכים עם הפגנה סרת טעם של דגלים שחורים. הם מתקשים לראות אותו כמעט בכל ערב מעביר הנחיות מצילות חיים לעם היושב בציון, ומשום כך הם היו זקוקים לניצוץ הקטן הזה שידליק בהם את רעיון ההפגנה דווקא בימים האלה.

ומשום אותה תבהלת קדושת זכות ההפגנה איש לא העז לתהות מה מקור הסמכות של המפגינים הקדושים להתיר לעצמם לעמוד בצפיפות מסוכנת בניגוד להוראות.

ניתן היה לצפות ממנהיגי השמאל הקיצוני חבר הכנסת ניצן הורביץ, יאיר גולן ואחרים שעסקו בצביעת ההפגנה בגוון פוליטי עז, לגלות אחריות ומנהיגות ולהורות לחבריהם המפגינים לשמור על הנחיות משרד הבריאות, אבל גם את עיניהם סימאה השנאה והם פשוט לא ראו את כל זה.

חשבון נפש בעליון

בעיני כמה מחסידי בית המשפט העליון, האדמו"רית חיות והאדמו"ר הזקן אהרון ברק, המעשה שהעז יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין, לעשות השבוע, ודבריו הברורים על התערבות בג"ץ הפכו אותו לאחרון הראויים להנהגה.

אותם חסידים ומעריצי בג"ץ צריכים לערוך חשבון נפש קטן ולתהות איך הגיעה מערכת המשפט למצב בו בדיוק המעשים הללו הופכים את אדלשטיין למטאור פוליטי הראוי בעיני לפחות מחצית מהעם להנהגת מחנה הימין והמדינה כולה.

כן, יש לנו ארץ נהדרת

קיציס והחברים שלום

בואו נודה על האמת, יש לכם את הכותבים והמבצעים הטובים בארץ ולכן, אין ברירה אלא להודות, אתם אכן מצחיקים (טוב, בסדר, רוב הזמן. לא כל הזמן).

ובכל זאת, כבר שנים, בניצוחו של מריאנו אידלמן, אתם מציגים לנו את ראש ממשלת ישראל כנוכל תחמן, מניפולטור מושחת, תאב בצע, שלמונים וכוח. אתם עושים זאת בכישרון לא מבוטל עד כדי כך שצופים רבים אפילו לא מבחינים בשטיפת המוח שאתם מעבירים אותנו כי זה מצחיק, מבדר, קליל. מרבית הצופים לא ממש שמים לב שהבדיחה שאתם מספרים היא בעצם על חשבונם.

את כל זה אפשר איכשהו לספוג בימים של שגרה, בעיקר למי שיש עור של נתניהו, אחד כזה שמצליח לנער את החליפה ולהמשיך הלאה, אבל בימים האלה? אולי די?

אני מציע לכם לפתוח מדי פעם את החלון, להתנתק מהבועה האליטיסטית שבה אתם חיים ולהתחבר לרחוב הישראלי. אני משוכנע שתופתעו לגלות שאנחנו בעיצומה של מלחמה, שרחובות ריקים וששוטרים נשלחים לפזר התקהלויות של שלושה או ארבעה אנשים. תופתעו בוודאי לגלות שבזמן שאתם עסוקים בעיבוד הפאנצ' הבא יש כאן קבוצה לא מבוטלת של אנשים שלא ישנים יום ולילה רק כדי שמתישהו נוכל לחזור לשגרה, וכדי שעוד לפני כן נמשיך לחיות, פשוט לחיות.

את הקבוצה הזו מנהל סביב השעון וללא מנוחה בנימין נתניהו, האיש שאתם נהנים כל כך לחבוט בו ושאנחנו, הצופים מסוממי המסך, נהנים בכפיות טובה לראות אתכם עושים זאת ומחייכים באהבלות צרופה. אולי הגיע הזמן להרפות? אני לא נסחף עד כדי לבקש מכם לומר תודה לראש הממשלה. זה יהיה קצת מוגזם עבורכם, אבל לפחות תנמיכו ווליום, נסו למצוא בדיחות מקוריות יותר, צאו קצת מהמתחם הנוח של 'חבוט בנתניהו והצל את הרייטינג'. גלו קצת יותר אחריות לאומית. יש השפעה קריטית לרוח הנכאים שאתם מכניסים לעם, גם אם הוא מחייך כשאתם מלעיטים אותו בחומר הזה.

כשהתותחים רועמים המוזות שותקות, אמר מישהו פעם ואולי התכוון למינימום של נימוס. כשחיילים מוסרים את נפשם זו אינה העת לשיר. גם כשהמעבדות, הרופאים, האחיות, הפקידים, השרים וראשי הממשלה עובדים כדאי שכמה מוזות מחלישות ומרפות ידיים יסתמו קצת.

ילדים זה שמחה

ב-YNET מצאו לנכון לפרסם כתבה ארוכה ומפורטת המבהירה לעם היושב בציון עד כמה הוא סובל ועד כמה הוא עתיד לסבול מריבוי הילודה שלו.

במקום להצטרף לקריאה ארוכת השנים לעידוד הילודה בעם היהודי, בין השאר גם כדי למגר את האיום הדמוגרפי המרחף מעליו תדיר, בוחר אתר החדשות לרפות את ידי העם.

לא לשווא הוא בוחר לפרסם את המאמר דווקא בעיתוי הזה, כאשר הורים רבים מתקשים לנהל את שגרת חייהם כשילדיהם מכונסים בבית פנימה לאורך כל שעות היום. בימים שכאלה האוזן קשובה יותר לקולות נרפים המודאגים מהצפיפות והעומס שיהיו כאן בעתיד. במקום לחזק את התא המשפחתי ברוך הילדים מטפטפים להם משפטים כמו "בסוג כזה של מדיניות טמון גם זרע פורענות: בשל קצב ילודה גבוה וצמיחה מהירה של האוכלוסייה, יש קושי לייצר תשתיות ראויות לחינוך, רכישת השכלה ופיתוח קריירה". יש הורים שקוראים זאת ומשוכנעים שזה בדיוק מה שיש להם עכשיו בבית עם הילדים שנתלים על המנורות ומטפסים על הקירות.

הרבה מה לומר על הפרסום הזה אין לי, ובכל זאת חשוב מדי פעם להרהר בקול רם על המגמות שמאחורי הפרסומים, על האג'נדות הנסתרות שמנסות להשפיע על כולנו, ולהיות קצת יותר מודעים.

ועדיין לא השתנה כלום

למרות פנייתו של ראש מועצת שומרון, יוסי דגן, עדיין מסומן במפת הקורונה של משרד הבריאות גבולה המזרחי של מדינת ישראל על הקו הירוק כאשר יהודה ושומרון מוגדרים כ"הגדה המערבית". להזכירנו, לא מדובר במפה של מדינה זרה או חברה עסקית כלשהי אלא במשרד ממשלתי של מדינת ישראל.

לא נביא ולא חוזה

לא נעים לצטט את עצמי, ובכל זאת, הנה מה שנכתב ממש כאן בשבוע שעבר תחת הכותרת 'נראה שהפרידה מתקרבת', על אף שהכותב לא צלח את הקורס הפוליטי של האקדמיה לנבואה:

"בסוף לא תהיה ברירה וגנץ ייפרד מלפיד ובוגי. היהירות של זה והשנאה של זה (בהתאמה) לא יאפשרו להם לשבת בממשלה אחת עם נתניהו, בעוד גנץ, בסופו של יום, מבין שכדי להגיע לבלפור ולא שוב אל הקלפי הוא צריך לתת יד לנתניהו".

רק אל תגידו שלא ידעתם מראש...

ובנימה אישית

כעת אני פונה ליישום כמה מאינספור ההצעות וההמלצות שהורעפו לכיווני לקראת בר המצווה של בני השבוע (תודה, תודה, בשמחות אצלכם). הטכנולוגיות שגויסו, יתרונות המתווה המשפחתי על פני אלו של האולם ההמוני, לצד רעיונות ותובנות הקושרות בין האירוע המשפחתי והאישי לאירועי היום העולמיים, כל אלה עלולים למצוא חן בעיני משפחות וחתנים גם ביום שאחרי הקורונה ולהדאיג מאוד בעלי אולמות, מפיקי אירועים, תזמורות ענק ומשווקי סוכריות רכות...

להערות ולהארות שלכם: cshimon2@gmail.com

לעוד כמה הערות קודמות:

בצילו של נגיף

נגיפים, עריקים ומי שביניהם

בין קורונה לחרבונה

מה שלא שאלתי את נתניהו

אשכנזי מנדלבליט וארז טל