שבוע טוב
שבוע טוב ערוץ 7

האשם האוטומטי

אני חייב הסבר. יורש העצר הירדני רצה להיכנס לישראל בליווי מאבטחים חמושים, בניגוד לכל מה שמקובל בין מדינות. מדינת ישראל עמדה על כך שהבחור מוזמן לבקר אבל ללא החבורה החמושה שאתו. היורש נעלב וירדן החליטה למנוע מנתניהו לטוס בשמיה, בניגוד לסיכומי הסכם השלום איתה.

איך מכל הסיפור הזה מי שיוצא רע בתקשורת הישראלית הוא דווקא נתניהו? אף אחד כאן לא מוצא לנכון להזכיר ליורש העצר הירדני מה הכללים בין מדינות? ולממלכה ההאשמית את סעיפי הסכם השלום שהיא חתומה עליו? רק נתניהו אשם בכל האירוע הזה?

מודה, נכשלתי

שוב זה קורה לי. שוב אני נכשל בעבודתי, אבל לפחות אפשר ללמוד משהו מהכישלון הזה. אז ככה, בעקבות דבריו של יו"ר מרצ חבר הכנסת ניצן הורוביץ המברך על פתיחת החקירה נגד ישראל בבית הדין בהאג, ביקשתי לעשות את מה שיודעים לעשות נהדר מהצד השני וניסיתי לראיין כמה אנשי שמאל מוכרים וידועים שישמיעו את עמדתם על דבריו, וזה הלך ככה:

אחד האישים הללו פשוט בחר לספר שהוא מאוד ממהר וראיון לא מסתדר לו בלו"ז. אקבל את התירוץ כלגיטימי. השני היה גלוי לב קצת יותר. תראה, הוא אמר לי, הורוביץ באמת ירה לעצמו ברגל. ברור שאני מתנגד למה שהוא אמר, אבל אני לא חושב שמתאים להתראיין על זה. הוא צריך עכשיו שיחזקו אותו, לא שיתקפו אותו, אז אני מעדיף לוותר על הראיון.

הבנתם את העניין? מדובר באיש שמאל שבדרך כלל שש אלי מיקרופון, ולמרות שהוא מתנגד עקרונית לדבריו של הורוביץ, הוא מוותר על הבמה שניתנה לו ובלבד שלא לפגוע בשלמות המחנה.

הוא לא תוקף, הוא לא מגנה, הוא לא מסתייג, הוא לא מתפתל בהסברים מורכבים, הוא לא מתרץ. הוא פשוט בוחר שלא להתראיין. על האופציה הזו לא כולם בימין שמעו. איזה רגש בלתי ברור של אחריות קולקטיבית גורם לאנשי הימין להסתער על כל מיקרופון רענן, ובאיזו נמיכות קומה מתרפסת אל מול הוד מעלת המראיין שליט"א, להתנער ולהצטער ובעיקר להיראות יפה. מסתבר שמותר לומר לא תודה, אני עסוק, או אפילו לומר את האמת: חברים, אין לי שום עניין לשחק לידיים שלכם, לגנות ולבקר בתקשורת כל מה שמצייץ מימין.

שאלות קטנות

ועוד משהו קטן בעניינו של ניצן הורוביץ שהתראיין אצל קלמן ליבסקינד ומואב ורדי ב'כאן רשת ב'' ונשאל על ידי קלמן כמה שאלות, אבל מאחר ותשובות לא ניתנו נותרו השאלות תלויות ועומדות, ולמען ההיסטוריה נזכיר אותן:

אתה אומר שב'צוק איתן' נעשו דברים לא ראויים שצריכים להיחקר. אתה מוכן להגיד מה בדיוק עשה צה"ל שאינו ראוי במבצע הזה?

בכיר מפלגתך, חבר הכנסת יאיר גולן, עשה שימוש בנוהל שכן שבג"צ קבע שהוא לא חוקי. האם גם אותו צריך בית הדין בהאג לחקור?

יחד עם קלמן גם אנחנו עדיין מחכים לתשובות.

משחקים (וצוחקים) לנו בתודעה

די היה לי בהצצה לפרק הראשון ולכמה פרומואים לסדרה החדשה של שמוליק הספרי 'מותק, בול באמצע' כדי להבין את המסר העיקרי: כל חברי הכנסת הם חבורת ליצנים בקרקס אבסורד, מדובר בחבורה של נפלים עתירי כישלונות, טיפוסים מבולבלים, מפוקפקים וצמאי תשומת לב, ולאלה, חברים, אתם הולכים להצביע בעוד כמה ימים.

אז ככה, זה לא שאני איזה תמים שמשוכנע שכל 120 חברי הכנסת לדורותיה הם מלאכי שרת מושלמים וחסרי נגיעות אישיות בפועלם הציבורי, ובכל זאת:

מעבר לכך שלכולנו ברור עיתוי העלאתה של הסדרה, בוז למנהיגות הנבחרת בישראל רגע לפני הבחירות, יש כאן מסרים נוספים שנועדו לשחק לכולנו בראש. בכתיבת סדרות מסוג הזה שאיפתו של הכותב היא העמקת חוסר האמון הציבורי במנהיגיו (ואחר כך לבכות על זה שאין אמון ציבורי כזה), מתן רוח גבית לחותרים לקחת את מושכות ההנהגה מידי הנבחרים (ולהעביר למי? לבית המשפט העליון?), ובאופן כללי להטמיע בכולנו את התחושה שקבלת מרות כנסת ישראל היא לא יותר מאשר פראייריות בואכה טמטום, כי הרי כל בר דעת יודע שלא ניתן לסמוך על החבורה התימהונית הזו שיושבת בכנסת ורק עסוקה בעצמה. לתפיסות הללו קוראים בעברית פשוטה עידוד לאנרכיה.

אבל מעבר לכך, גם אני יודע שהספורט הלאומי הוא לחבוט בח"כים, להכפיש שרים, והמצטיינים בתחום מיטיבים גם לגדף את ראש הממשלה, אבל האם כל זה הוגן? עם יד על הלב ועם כל הביקורת והמחלוקות הפוליטיות הסוערות, עם כל אי ההסכמה שבינינו, האם אין בח"כים, מימין ומשמאל אגב, אידיאליסטים שיוצאים בכל יום לעבודה מתוך תחושת שליחות? האם אין בהם כאלה שרוצים את טובתה של המדינה? האם אין בהם כאלה שברגע אחד יכולים היו לנטוש את הזירה המדממת הזו לטובת עסק פרטי ולגרוף הון? האם אין בחוקים שהם חוקקו גם כדי לדאוג לחלשים, לאזרח הפשוט? האם אין בהם כאלה שיכולים היו להשתרע מול המרקע בבית ולהישען על פנסיה אדירת ממדים, אך במקום זאת הם בוחרים להשקיע את הידע המרץ והיכולת שלהם בחיזוקה וביצורה של מדינת ישראל?

מעבר לחוסר ההגינות שבסדרות מהזן הזה כלפי נבחרי הציבור של כולנו, זו לא רק הזמנה לאנרכיה אלא גם המתכונת שתביא לעמדות ההכרעה בכנסת ישראל טיפוסים בינוניים ומטה, אחרי שהמוכשרים באמת יעדיפו להימלט מידיה האכזריות של הביקורת הבלתי הוגנת הזו אל אינסוף מקומות העבודה שקורצים להם וחפצים בכישוריהם.

שמעתם מה הוא אמר?

מאחר ובתקשורת שלנו בחרו להתעלם אני מוצא לנכון להביא כאן את הציטוט המודחק שבעולם הגון יותר היה יכול לפתוח מהדורות פרו-ישראליות, אבל לך תמצא בתקשורת הישראלית מהדורות פרו-ישראליות.

ובכן, תנועת 'רגבים' והעיתון 'מקור ראשון' קיימו השבוע ועידה שעסקה במלחמה השקטה בה בינתיים מנצחת הרש"פ המשתלטת על עוד ועוד נתחים של קרקעות מדינה בשטחי C. לוועידה הזו הוזמן מוחמד מסק אבו עארף. אני מסופק מאוד אם שמעתם על האיש, אבל הוא מתמודד על כהונת יו"ר הרש"פ, מה שכבר יכול ללמד אותנו שלאיש יש אומץ והמוחבאראת של הראיס מהמוקטעה לא עושים עליו רושם מיוחד.

בדיוק משום כך כדאי לקרוא את הציטוט הבא מדבריו: "אי אפשר להגיד שאין שנאה לחינוך נגד ישראל. 98% אחוז מהעם הפלשתיני רוצים לחיות בשלום ובביטחון עם השכן הישראלי, אבל ה-2% שמחזיקים בכוח ובכלכלה מונעים את זה. הכוח בידיים של הטרוריסטים והכלכלה בידיים של המושחתים, לא בידיים של האנשים הטובים. כל עוד הכסף והנשק בצד הלא נכון, אל תצפו שום דבר מהעם הפלשתיני. עשינו הפגנות נגד הכובשים שלנו – הרשות הפלשתינית בהנהגת הדיקטטור מחמוד עבאס וארגוני הטרור ובראשם חמאס. שלום לא יהיה ובביטחון לא נחיה כל עוד המחליטים במדינת ישראל תומכים במושחתים של הרשות הפלשתינית ובטרוריסטים של חמאס. העם הפלשתיני רוצה להשתחרר מעצמו. אם נבנה עכשיו מדינה פלסטינית על בסיס של טרור, היא תקרוס על הראש של העם שלי".

למען הסר ספק, הדברים הללו נשלחו למערכות התקשורת כמו כל הודעה אחרת מיח"צני הוועידה, כלומר, כולם קראו אותה. לנו נשאר רק לנסות ולנחש למה כמעט אף אחד, בוודאי לא מכלי התקשורת הבולטים של ישראל, לא בחר לצטט את הדברים.

מאחורי הקלעים

עולם התיאטרון והבמה גורף בשבועות האחרונים יותר מדי כותרות שליליות עבור תחום שכבר כמעט שנה לא מתפקד.

בזה אחר זה כוכבי הבמה הנערצים מתגלים כמטרידי נשים ואף חמור מכך, מורים למשחק ולתחומי אמנות מנצלים בערלות לב את הערצת הסטודנטיות כלפיהם, ואף אחד מהתחום המקודש הזה לא אומר לעצמו שאולי הגיע הזמן לחשבון נפש. על אחת כמה וכמה שאף אחד לא מעז לחשוב שאולי, כמו בחיל האוויר, כשמתגלה כשל צריך להשבית את העסק עד לבירור הנסיבות ולתיקון הליקויים שהובילו לכשל, בוודאי כאשר הכשל הופך לסדרתי וכשהוא צף ועולה כמעט מכל פינה.

האמת היא שלא נראה לי שממש מסובך לעשות את חשבון הנפש הזה. כשמכניסים לסיר אחד גברים ונשים מגיל צעיר, מערבבים עם הערצה עיוורת ונכונות לעשות הכול כדי להתקדם, שופכים פנימה כמויות מההבל המכונה 'צריך לשחק את הכול באופן טוטאלי, ככה שלא ירגישו שזה משחק. שהכול יהיה אמתי', בוזקים על כל זה קרבה גופנית חסרת עכבות (כי כאמור, הכול צריך להיות טוטאלי), מוסיפים שעות חזרות אינסופיות יחד ומערבבים את הכול עם כמה גבישי אינטרסים ולגיטימציה לשפיכת הנפש על הבמה בפני הבימאי או המורה בסטודיו, מה בדיוק אתם רוצים שיקרה?

אבל יפי ויפות הנפש עם הטוקסידו ומעילי הפרווה לא יתנו לעולם התיאטרון ולימודי המשחק, הציור, הפיסול, הצילום ושאר הירקות לעשות חשבון נפש. שששששש... לא מפריעים באמצע הצגה. ואם יש קורבנות בנפש ובגוף, שמישהו ידאג לטאטא אותם אבל דרך היציאה האחורית. פשוט לא נעים לראות את זה כשאנחנו מבררים מה רפרטואר הקיץ של התיאטרון האהוב והנשגב שלנו.

מדינה? לאלה?

והנה עובדה שאולי דילגתם עליה: בחודש הקודם צוין מלאת עשור לרצח בני משפחת פוגל הי"ד ומסתבר שבמלאת עשר שנים מתכוונת הרש"פ, זו שאבירי זכויות האדם דואגים לשלומה, זו לשמאל בוער להקים לה מדינה, להגדיל את המשכורת שהיא משלמת לרוצחים בעוד חמישים אחוז. כך עולה מבדיקה של מכון 'מבט לתקשורת הפלשתינית'. מסתבר שבקרוב יקבל כל רוצח 6,000 שקלים ולא 4,000 שקלים כפי שהיה עד כה.

אם במקרה אתם שואלים מה הסכום שקיבל כל רוצח במצטבר עד כה, גם את זה בדקו ב'מבט' והתוצאה היא קופה מכובדת שבה 338,400 שקלים.

להערות ולהארות שלכם: cshimon2@gmail.com

לעוד כמה הערות קודמות:

נביאים, אבירים, שומרי סף, מערות והרים

הלילה בו השפילו את כולנו

דובים ציידים וליאת בן ארי

לקיים מצוות ודכדכת את ע(צ)מך

סודות שכדאי לשמור וכאלה שבר חושף

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו