שבוע טוב
שבוע טוב ערוץ 7

בכיתה של ליאת

כשהיינו ילדים ובמקרה לא הכנו שיעורים (טוב, לא ממש במקרה, סתם כך כשלא הכנו שיעורים) ייגענו את מוחנו לאורך כל הדרך מהבית לבית הספר מה נשיב לשאלה שבוא תבוא, למה לא עשינו שיעורים.

היינו מנסים להיות מקוריים ומפתיעים ולהכין פאנצ' ששום מורה לא יוכל לעמוד בפניו. בדרך כלל זה לא היה מצליח. המורים לא קנו את הסיפורים וההמצאות, וכך הנפתולים המילוליים שלנו לא הניבו תוצאות משביעות רצון, לפחות לא מבחינתנו.

לעומת הכישלונות ההם שלנו, אני משוכנע שלעורכת הדין ליאת בן ארי לא הייתה בעיה כזו. היא הייתה מצליחה למצוא תמיד את הניסוח שיוציא אותה בסדר. אני משוכנע שפעם אחר פעם היו המורים והמורות מופתעים מול היכולת הוורבאלית המרשימה שהיא מגלה, ורק מההלם היו פוטרים אותה ללא עונש.

זה לא שלמדתי בכיתתה של הגברת בן ארי. זה פשוט תובנה פשוטה שקיבלתי השבוע כשקראתי את האופן בו השיבה לבית המשפט אם יש או אין באמתחתה אישור מהיועמ"ש לפתיחה בחקירת ראש הממשלה. תשובת בן ארי הייתה: "על זה שזה לא כתוב בצורה מיטבית אני מסכימה איתכם. לא טענו שאפשר לחקור ראש ממשלה ללא אישור של היועמ"ש. זה לא עולה בדעתנו".

ניסוח מדהים, לא? זה לא שאין אישור. זה רק שהוא לא היה כתוב בצורה מיטבית... זה ממש לא 'לא הכנתי את האישור' ולא 'הכנתי את האישור, אבל הכלב של השכנה אכל לי אותו' או 'אחותי הקטנה קשקשה עליו' וגם לא 'הכנתי אבל שכחתי בבית'. זה משהו אחר, נאור, משפטי ומתוחכם הרבה יותר, זה לא כתוב מיטבית. גאונות צרופה.

על דובים וציידים

בזה אחר זה נופלים בכירי הליכוד במלכודת הזולה שטומנים להם המראיינים בכלי התקשורת השונים (משמאל ומימין, אגב).

הם אמנם רואים בעצמם גיבורי על, מצילי העם, מנהיגי הדור, מאורי הגאולה, אבל כל זה לא עוזר להם מול הפיתוי המונח לפתחם כאשר מראיין שואל אותם אם ישבו בממשלה אחת עם איתמר בן גביר. בתוך רגע כל אותם נפילים בעיני עצמם ממלכדים את עצמם. לא, בשום פנים הם לא ישבו אתו. בצלאל זה משהו אחר, אבל איתמר, זה יותר מדי עבורם.

סביר להניח שזה מה שהם אכן חושבים, אבל מישהו יכול להסביר למה הם צריכים להגיד את זה בקול רם ולתת בכך למראיין שמעבר למיקרופון סיבה לחכך ידיו בהנאה גדולה, הנה הקלטה שהוא עוד יפרע את התממשותה ביום שאחרי הבחירות. הנה הקלטה שאפשר יהיה להשמיע ולהביך אותם בדרישה שיעמדו על שלהם ויבהירו לנתניהו שבהרכב קואליציה כזה הם לא שותפים.

הגאונים הללו שכחו את כל שיטות ההתחמקות ממענה, את כל ה'לא מחלקים את עור הדוב לפני שצדים אותו' ואת ה'לא אני הוא מרכיב הקואליציות. בשביל זה יש ראש ממשלה', או את ה'בוא לא נקדים את המאוחר' האיטלגנטי והמעודן. אפילו את ה'לא זו השאלה. השאלה האמתית היא...' מבית מדרשו של אריאל שרון הם לא זוכרים בשעות הקשות הללו שבהן הם עומדים מול הרזי ברקאי התורן. כמו חתול שלא עומד בפיתויי השמנת שלפניו הם נופלים אפיים ארצה מול המראיין הלא-מי-יודע-מה מתוחכם.

מישהו שמע מרואיין ששואל ח"כים מ'יש עתיד' אם הם לא מוצאים טעם לפגם בממשלה עם יועצו לשעבר של יאסר ערפאת, המכונה אחמד טיבי? מישהו שמע אותם דורשים מח"כ שכזה להבהיר שלא ישתתף בקואליציה עם איבתיסאם מראענה, מועמדת מס' 7 ברשימת העבודה, זו שרואה בעזה גטו ובישראל אפרטהייד? לא שמעתם, נכון? כי למה לסבך אותם, הרי לא הם מרכיבים את הקואליציה ובשביל מה לחלק עור דוב שטרם ניצוד ושאר בלה בלה בלה.

למנוע מבוכה מיותרת

בעולם מקביל, נאור וסביר, היינו רואים את אונסק"ו יוצאים למאבק בינלאומי לעצירת תקציבי הרש"פ כל עוד היא ממשיכה בהרס אתרים ארכיאולוגיים. הרי הם אלה שמתיימרים להיות אחראים על מיזמי תרבות היסטוריים ברחבי העולם, לשמר אתרי מורשת ולגונן עליהם מידיים עוינות.

אבל אף אחד לא באמת מצפה שצבועי אונסק"ו ינקפו זרת נגד הרש"פ ההורסת את מזבח יהושע בהר עיבל או כל אתר ארכיאולוגי אחר והופכת את האבנים המעידות על מורשת ישראל לחצץ. האונסקו"אים יודעים היטב שברגע בו ייאבקו על אתר המורשת בהר עיבל הם ייאלצו להודות, רחמנא ליצלן, בעברו היהודי של המקום. נבירה משמעותית יותר באדמת המקום עלולה להניב מסקנות כואבות עוד יותר, שלפלשתינים אין שום קשר למקום ועוד תובנות מביכות, אולי אפילו שאין בכלל דבר כזה עם פלשתיני. אז בשביל מה? עדיך לשתוק ושיטחנו מהר את האבנים הללו שמפריעות לנוף הפוליטי.

על דרך רבין

ביום בו התייצב ראש הממשלה בבית המשפט מצאה לנכון מישהי, שאין צורך לשער שאינה מתומכיו הנלהבים של נתניהו, לפרסם פוסט קצר ובו תמונת מקום הירצחו של יצחק רבין ז"ל ומתחתיו הכיתוב: "אני מקווה שביבי הולך בדרך רבין כמה שיותר מהר יפתור הרבה בעיות במדינה".

לדבר הזה קוראים בעברית פשוטה הסתה לרצח, אבל עמודים שכאלה פייסבוק לא מוצא לנכון לסגור או להשעות. פקחיו הנמרצים עסוקים כנראה באיתור פוסטים שבהם מופיע צירוף המילים 'בנצי גופשטיין' וכידוע, אי אפשר לעשות הכול יחד. צריך להבין אותם.

(ותודה לשמעון בית"ר על הפניית תשומת הלב)

שיעור בגזענות

נכון, ויקיפדיה זה לא בדיוק הסמכות העליונה להגדיר את חיינו וכבר ביקש חנן בן ארי הי"ו שלא יגדירוהו שם, ובכל זאת, הנה לכם ההגדרה שם למונח גזענות: "גִּזְעָנוּת היא עמדה שלפיה בקרב בני אדם מתקיים קשר הכרחי בין מוצאם לבין תכונות אופי מסוימות, או לעיתים גם כישורים שכליים, כך שהיחיד אינו נשפט על פי ייחודו האישי אלא על פי השתייכותו לקבוצה בלבד. ברוב המקרים משתמעת מהגישה גם עליונותה של קבוצה אחת על האחרת, והיא משמשת צידוק למעשים ולהתבטאויות שעיקרם העדפה של בני קבוצה אחת על בני הקבוצה האחרת. על פי חוק העונשין הישראלי, גזענות מוגדרת כרדיפה, השפלה, ביזוי, גילוי איבה, עוינות או אלימות, או גרימת מדנים כלפי ציבור בני אדם או חלקים של האוכלוסייה או יחידים, בשל צבע או השתייכות לגזע או למוצא לאומי-אתני".

אז אמנם ההגדרה כאן מתמקדת בהבדלים על רקע לאום, אבל מעבר לזה, כשאתם רואים את הקמפיין של 'ישראל ביתנו' על הכמיהה לסוף שלטון החרדים, לתמונות החרדים בהפגנות ובהלוויות, לסיסמאות מטילות האימה מהקבוצה השחורה והמפחידה, כל זה לא גורם לכם איזו תחושת חוסר נעימות?

שיעור בדמוקרטיה ישראלית

עוד פרק מנפלאות בג"ץ קיבלנו השבוע כאשר העתירה לביטול ועדת הבדיקה הממשלתית להתנהלות מח"ש התקבלה מבלי לשמוע את עמדת הממשלה והשר לביטחון פנים, אמיר אוחנה. ומדוע לא נשמעה עמדתו של השר? כי היועמ"ש לא הסכים לעמדה הזו. ומי קבע שכל עמדה של שר או של הממשלה צריכה לקבל את הסכמת היועמ"ש? בג"ץ. ומי נתן לבג"ץ את הסמכות לקבוע שללא אישור היועמ"ש לא תישמע עמדת השר או הממשלה? או, את התשובה לזה אנחנו עדיין מחפשים.

להערות ולהארות שלכם: cshimon2@gmail.com

לעוד כמה הערות קודמות:

לקיים מצוות ודכדכת את ע(צ)מך

סודות שכדאי לשמור וכאלה שבר חושף

שוברים שתיקה בדלת האחורית

הטבעת של המן והסוד ששומרים מנתניהו

יש גבול לשוויון, דתיים למשל

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו