משימת החיים של עירית אורן גונדרס: לתת אור למשפחות השכולות

סא"ל במיל׳ עירית אורן גונדרס הייתה ראש ענף קצינים של חיל ההנדסה. מתוך הכאב לו נחשפה בחרה להקים את עמותת 'אור למשפחות', למען ההורים השכולים

יוני קמפינסקי - ערוץ 7 , ב' באייר תשפ"א

סא"ל במיל' עירית אורן-גונדרס, לשעבר ראש ענף קצינים של חיל ההנדסה, מייסדת ויו"ר עמותת 'אור למשפחות' מספרת על המציאות הקשה שהכירה בתפקידה הצבאי וההחלטה שקיבלה בעקבותיה.

"זו הייתה תקופה מלאת פעילויות, מצב קשה מנשוא", היא אומרת ומזכירה בתמצית כמה דוגמאות לשורת האירועים הקשים שחווה עם ישראל באותה תקופה בנפילת לוחמים רבים בפעילויות מבצעיות לאורכה של המדינה. "אני פוגשת משפחות, פוגשת את משפחות שלושת החטופים בהר דב והם לא יודעים אם הילדים שלהם חיים או מתים. מבקרים אותם, ואז קצין המנהרות, סרן אביב חקאני, נהרג וצריך לשבץ את הקצין הכי טוב, אחרי אירוע עין עאריק צריך לשבץ קצינים באיו"ש וסרן משה עיני נשאר שם כדי לחזק את החיילים שלו והוא נהרג. כל שם הוא עולם ומלואו של קצינים מופלאים ואמיצים שנשלחים ויוצאים למשימה בנחישות ולא חוזרים".

עירית מספרת על עצב שחודר אל החלומות בלילה, ועם זאת "אתה מלא בתחושת שליחות ואמונה שחייבים להמשיך".

סרן משה טרנטו ז"ל שובץ על ידה לתפקידו ונפילתו הייתה עבורה מכה קשה במיוחד. "אחרי שסרן אביב חקאני ז"ל, קצין מנהרות בעזה, נהרג. מבקשים ממני למנות את הקצין הכי טוב לתפקיד. אני מראיינת עשרות מועמדים ופתאום נכנס אלי סרן משה טרנטו שרצה להשתחרר שעה לפני כן ואומר לי 'אביב היה החבר הכי טוב שלי, אני היחיד שמחליף אותו'. אמרתי לו שישאל את ההורים שלו אבל הוא התעקש ואמר שהוא רוצה את התפקיד. אמרתי לו שהתפקיד מסוכן ולא אישרתי לו. הוא חזר ואמר שהוא רוצה את התפקיד ולא יעזור לי כלום. הוא הלך לסבב ראיונות וכולם רצו את סרן משה טרנטו".

"באותו הזמן יצאתי לשליחות בסינגפור ואחרי חצי שנה אני ניגשת לצג המחשב כקצינת המנהלה ורואה שם ששלושה חיילים נהרגו במנהרות ביניהם מפקד המנהרות, סרן משה טרנטו. התחושה הייתה שזה פשוט לא יכול לקרות. זה קשה ואני מתרגשת בכל פעם שאני מדברת על זה.לקח לי 48 שעות לעכל עד שהתקשרתי לאימא שלו. היא ואני בוכות, ואיך ממשיכים, ומה עושים הלאה?" אומרת-שואלת עירית.

איך בכל זאת מחזקים את המשפחה? באילו מילים? "יש רגעים שפשוט צריך להגיד שאני אוהבת אותך, מחזקת ומחבקת אותך, ואחרי מספר שיחות טלפון, אחרי שאנחנו מתקרבים אני כבר אומרת לה שהיא צריכה לקום, להתלבש, לבשל לשבת, תקשטי את שולחן השבת". מכאן עלתה המחשבה להקדיש את חייה להחזרת המשפחות לחיים.

"זה היה תהליך. הקמתי חברה, שזה היה אחד החלומות שלי. ובמקביל היה לי מאוד חשוב ללוות את המשפחות שאני מכירה. התחלתי עם שלוש המשפחות של חיל ההנדסה. הזמנתי אותם אלי הביתה, אמרתי להם לשים חולצה לבנה ולבוא. הם באים ובהתחלה כולם רק בכו אבל בסוף הערב כבר סיפרו בדיחות ועסקו בזכרונות איך היה כשהבן היה קטן".

הבגדים היפים, האיפור והלק הם עבור עירית חלק בלתי נפרד מהשיקום הנפשי ההכרחי כל כך למשפחות השכולות. "כשאתה יפה אתה מזדקף", היא קובעת, "כשאישה יפה לא בא לה לבכות, לקלקל את המייקאפ... אישה יפה מקבלת כוח וכך זה גם גברים", היא אומרת.

על העמותה שהקימה היא מספרת: "אנחנו מכניסים אור בכל תחום, אנחנו עוזרים להורים שכולים להיכנס להריון, מייעצים להם ומשפחות יולדות ילד. 21 ילדים ילדה העמותה הזאת להורים שכולים, מגיל 40 עד גיל 56. טובי הפרופסורים עוזרים והכל בחינם".

על התמודדות עם החשש שהילד החדש יחיה בצילו של הילד המת, היא אומרת בנחרצות: "חס וחלילה, שום דבר הוא לא במקום. אין למלא את החלל. אנחנו רוצים להוסיף אור בבית הזה, בתקוות חדשות, שלא יקומו בסיוטים אלא מתוך רעש של תינוק, למלא את הבית בצעצועים, בברית, בבר מצווה. אנחנו שומרים בחרדת קודש על הזיכרון הקדוש של הילד, אבל במקביל אנחנו מחיים את המשפחה".

בהמשך דבריה פורסת עירית כמה מהדוגמאות שהיא חווה בפעילותה היומיומית של העמותה שהקימה: ""מרי דן-גור ששכלה את בנה ערן, לוחם בגבעתי, ולא הצליחה להרות וגילתה תוך כדי כך את מחלת הסרטן. הבאנו לה ילד בהליך פונדקאות והיא קראה לו 'אור' וכתבה לי- 'הוא מילא אותי אור. אני צעירה בעשרים שנה. תראי מה חוללת בחיים שלנו'. זה משנה למשפחות האלה את החיים", היא אומרת ומציגה דוגמאות נוספות למשפחות שהתכנסו אל תוך העצב והשכול ופעילות העמותה חוללה בהם את התפנית. "בלי נדר בעוד חודשיים משפחה שכולה דתית מאוד תלד בשבועות בן זכר".

עוד היא מספרת על המלגות שמעניקה העמותה לאחים שכולים. 85 מלגות שכאלה ניתנו במעמד מיוחד ובפני קהל רב רגע לפני הסגר של ראש השנה. בדבריה היא מדגישה את המשמעות שמוצאות המשפחות השכולות לשיח סביב הבן החי הראוי למלגה המיוחדת. "אחרי שהבן נופל ההתלכדות היא סביב בתי העלמין. אצלנו היא סביב החיים".

על הקשר העמוק שלה עם הציבור הציוני דתי היא מספרת: "אני מתה עליהם, מאמינה בהם. הם חוד החנית של מדינת ישראל. בימים של סגר שלא יכולתי להגיע להורים, השתגעתי מה נעשה, ופנינו לבני עקיבא שעזרו לנו. בפורים שלחנו משלוחי מנות למשפחות השכולות וכל חניך בבני עקיבא למדו על חלל אחר, הכינו מכתב אישי להורים ובו סיפרו על הגאווה שלהם ללמוד על הבן, הם ניגשו להורים הביתה, חיבקו את ההורים ונוצרה כימיה מיוחדת. הרבה משפחות פונים אלינו ורוצים לאמץ את החניכים אליהם".

בשנה הנוכחית השיקה העמותה מיזם חדש תחת הכותרת 'פרויקט מאירים ומארחים' הכולל מפגשים אינטימיים משפחתיים עליהם היא מספרת: "בעת הקורונה השקנו מיזם חדש שבו כל משפחה בוחרת משפחה שכולה שקרובה אליה ומארחת אותה. המשפחה מגיעה, מקדישים שיר שהילד אהב וביחד מספרים על הילד, על החלומות שלו ומה היה קורה אתו אם היה איתנו בחדר ורואה את המתכנסים לכבודו. בסוף ההורים מקדישים שיר לכבוד הילד".

"יום הזיכרון הוא יום לכבוד הבנים, אנחנו מייחדים יום לפני יום הזיכרון לכבוד ההורים. מרימים אותם, מכבדים אותם ומחבקים אותם ואני מאמינה שהפרויקט הזה יהפוך נכס צאן ברזל ועוד הרבה בתים יתמלאו בשנה הבאה בפרויקט המופלא הזה".

לוח השידורים המלא של ערוץ 7 ליום הזיכרון וליום העצמאות