בפרד"ס של רשב"י

שלושים לאסון הנורא במירון. בדברים הבאים אבקש להתוות מעין מפה רוחנית שיכולה לאפשר לנו לקבל כלים להתמודדות עם המאורע הקשה הזה ועם מאורעות דומים איתם אנו נפגשים לא פעם בחיים.

הרב ליאור לביא , ט"ז בסיון תשפ"א

בפרד"ס של רשב"י-ערוץ 7
הרב ליאור לביא
צילום: עצמי

קשה להאמין אך חלפו עברו להם כבר שלושים ימים מהאסון הנורא בליל ל"ג בעומר במירון.

נתקיימו בנו דברי חז"ל על כך ש"צרות אחרונות משכחות את הראשונות" (ברכות יג, א). מאז כבר עברו עלינו מבצע "שומר החומות" ו"פרעות תשפ"א" ועודנו ממתינים להקמת ממשלה יציבה שתוכל לקחת אחריות על הבלגן שמתחולל במדינה בימים הללו.

ועדיין, האירוע המזעזע במירון, יחד עם גלי הסולידריות וההזדהות שגאו בעקבותיו, עורר גם לא מעט וויכוחים ציבוריים נוקבים. על אמונה בכלל ועל אמונה בנסים בפרט, על ניהול לוגיסטי כושל ועל האחריות שיש לקחת על כשלים דומים. ואיך לא – על הכאב הבלתי נתפס שמכה לפתע בחיים, אנשים צדיקים וטובים, מבלי שהם מוכנים ומבלי שמצליחים להבין מה זה ועל מה זה. וכל זה – ביום שכולו שמחה, קדושה ואחדות שאין דומה להם.

הצורך בבירור פנימי בעקבות המאורע הזה לא מוצה וכנראה גם לא יגיע למיצוי בקלות. ועם זאת, אבקש בדברים הבאים להתוות מעין מפה רוחנית שיכולה לאפשר לנו לקבל כלים להתמודדות עם המאורע הקשה הזה ועם מאורעות דומים איתם אנו נפגשים לא פעם בחיים. המפה שננסה לשרטט תתייחס לשכבות התודעה השונות שחיינו מורכבים מהם.

המדרגות בהם התרחש האסון במירון
צילום: David Cohen/Flash90

את שכבות התודעה נבקש לאפיין על פי הקטגוריות המוכרות לנו מלימוד התורה: פרד"ס; פשט, רמז, דרש וסוד. נדגיש שארבעת שכבות התודעה להלן מתקיימות במקביל וכל אחת היא דרך אמיתית וחיונית לקרוא על ידה את המאורעות. אך קריאה שאיננה מורכבת מארבעת השכבות, תהיה בהכרח שגויה ולא מדויקת.

פשט – מהו פשט? הפשט מהווה בסיס לכל הדרך בה אנו מתייחסים למציאות. "כל זה אינו משל ולא חלום..." הפשט דורש מאיתנו להתייחס ברצינות למציאות הממשית. ובהקשר שלנו – להכיר במחדלים הקשים שקדמו לאירוע ושהובילו בסופו של דבר לאסון בסדר גודל כזה.

היחס לפשט לא צריך לגרום לנו להתעלם מהעובדה שיש במציאות עוד גורמים שהובילו לתוצאה המחרידה. אך לצד ההבנה הזאת, יש את הרמה הפשוטה שדורשת מאיתנו לקחת אחריות על מה שהתרחש בגלל טיפול לקוי וכשלים בטיחותיים חמורים.

אדם מאמין איננו מתעלם משכבת הפשט אלא מביט בה דרך שכבות נוספות העומדות מעליה או בתוכה. לכן, כשלאדם יש מצוקה כלכלית, לפני שיטיח כלפי מעלה או ינסה להסביר למה הוא הגיע למצב הזה מבחינה רוחנית, כדאי שיבדוק אם הוא מנהל את כספו בצורה הגיונית, האם הוא מכלכל את צעדיו הפיננסיים כראוי ומה הוא יכול לשנות כדי לשפר את מצבו. זוהי לא התנהלות "חילונית" אלא זוהי אמונה שלחיים יש שכבת פשט הדורשת יחס רציני ואחראי. כדברי שלמה המלך הקצרים והחדים, על אדם הנוהג בצורה אווילית ומאשים את ה':"אִוֶּלֶת אָדָם תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ וְעַל ה' יִזְעַף לִבּוֹ" (משלי יט, ג).

רמז – מהי שכבת הרמז? הרמז מוביל אותנו להתבוננות עמוקה במאורעות. לא רק במה שאירע, לא רק בפשט, אלא במה שהמאורע מרמז לנו; באופן שבו הוא אירע; בזמן בו הוא התרחש; באופן ההתרחשות וכדו'. כך לדוגמא המאורע במירון יכול להוביל אותנו למסקנה שאיננו מעניקים מספיק מרחב אחד לשני, שאנו רומסים זה את כבודו של זה וכדו' (דברים שאמנם נזכרו על ידי רבים). זהו לא פשט המאורעות אך זהו רובד עמוק יותר דרכו אנו מתבוננים על המציאות. רמזים יכולים להיות שונים והפוכים, ואין בכך בעיה, כל עוד מבינים שזהו לא הפשט אלא רמז מסוים שאנו יכולים וצריכים להבין מהמאורע.

הרמז, כמו גם יתר שכבות העומק, מאפשר גם לאדם שאיננו קשור להיבטים לוגיסטיים כלשהם, לתקן בחייו משהו שהמאורע מרמז לו. כך לדוגמא, אדם ששמע בחדשות על ילד שנשכח במכונית ביום קיץ לוהט, יכול לחשוב על מקומות וזמנים בהם הוא קצת "שוכח" את הילדים שלו והם חשופים לפגיעות. זהו ניסיון להבין את הרמזים שריבונו של עולם מרמז לנו.

דרש – מהי שכבת הדרש? הדרשה היא כמו דרישה, תביעה. אנו דורשים ומחפשים במאורעות איזו נקודה שאנו יכולים לאמץ ממנה כדי לשפר את חיינו.

בשונה מהרמז, בו אנו ממש מחפשים להשוות בין המאורע שקרה לבין התנהגות דומה אחרת אליה מרמזים לנו, בדרשה אנו משוחררים וחופשיים יותר לדרוש כמעט ככל העולה על ליבנו.

הדרש כבר יכול להתנתק כמעט לגמרי מהפשט ולקחת את המאורעות לתחומים אחרים ושונים לגמרי שייתכן ואינם קשורים בכלל למאורעות, אך הם גם חשובים וגם אותם חשוב לתקן.

כך למשל אדם יכול להסיק ממאורעות מירון שעליו להקפיד יותר על צניעות והפרדה בין נשים לגברים באירועים. למה? בגלל שהצפיפות יצרה את הבעיה ועלינו לתקן דברים דומים, גם אם אינם קשורים בכלל למאורע הספציפי הזה.

סוד – מהי שכבת הסוד? שכבת הסוד, השכבה העמוקה ביותר, היא גם השכבה שיש לנו הכי פחות גישה אליה. שכבת הסוד משחררת אותנו מההבנות האישיות שלנו, חשובות ככל שיהיו, ומחברת אותנו לסודות ההנהגה וההשגחה הא-לוהית.

מהי הסיבה שדברים מסוימים מתרחשים? למה מאורע קרה ומה משמעותו מבחינת הנהגת ה'?

אלו סודות שלעולם לא נוכל לדעת עד תום, כל עוד אין בינינו נביאים הבאים בסוד ה'. לפעמים, לימוד התורה מלמד אותנו כיצד לקרוא את המאורעות בעיני ההשגחה הא-לוהית. אך לפעמים, הזמן שחולף יכול לגרום לערפל הסוד להתפזר מעט ולגלות לנו, לפחות באופן חלקי, מהו הסוד שעומד מאחוריהם.

כך לדוגמא, בהקשר לאסון במירון, חז"ל מלמדים ש"מיתת צדיקים מכפרת" (יומא מב ועוד). האם מיתת מ"ה הצדיקים במירון הגנה עלינו מפני תרחישי בלהות שכמעט התממשו במבצע "שומר החומות"? דוגמא קטנה שפורסמה: "שלוש שעות לפני הפסקת האש – סוכל פיגוע ראווה של חמאס דרך מנהרה תת קרקעית שהיה יכול למוטט את ההבנות של ישראל והחמאס".

האם הרוגי מירון הצילו אותנו מפורענות קשה יותר? איננו יכולים לדעת, אבל ללא ספק, אחרי המבצע, יש יותר יכולת להבחין שתמונת המציאות המלאה לא תמיד נמצאת לפנינו.

גם אם הסוד לא נגיש לנו בכל רגע, אנו מלאי אמונה ש"וַאֲפִילּוּ בְּהַהַסְתָּרָה שֶׁבְּתוֹךְ הַסְתָּרָה בְּוַדַּאי גַּם שָׁם מְלֻבָּשׁ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ" (ליקוטי מוהר"ו נו, ג). גם במאורע קשה שכולו הסתרת פנים, ההנהגה האלוקית פועלת בצורה גנוזה. יש השגחה ויש טוב גנוז, גם אם הם מופיעים לעינינו הטרוטות, בשלב זה, כפורענות נוראה ואיומה.

ובחזרה להתחלה: גם אחרי כל השכבות והעומקים, הא-ב, הבסיס הוא הפשט הפשוט. תיקון המציאות הפשוטה, תיקון המחדלים, הדאגה שחלילה לא יישנו אירועים כאלה שוב. זהו הבסיס הפשוט ומתוכו אפשר להעמיק עוד ועוד. אך בלי וויתור על האחריות לתיקון המציאות הפשוטה.

"וַאֲפִילּוּ בְּהַהַסְתָּרָה שֶׁבְּתוֹךְ הַסְתָּרָה בְּוַדַּאי גַּם שָׁם מְלֻבָּשׁ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ"