משמנים ומחזקים אותם
העיתון הארץ בחר למרוח על עמודו הראשי תצלומים של ילדים מעזה שנהרגו במערכה האחרונה תחת הכותרת '67 ילדים נהרגו בעזה. זה מחיר המלחמה'.
העיתון העתיק את העמוד מהניו יורק טיימס ובכך לא הפתיע. עבורם ישראל היא זו האשמה בהרג ילדים, לא החמאס שעוטף את מנהיגיו ואת מחסני האמל"ח שלו בילדים בפרט ובאזרחים בכלל.
האשם הטבעי והאוטומטי הוא כמובן הצד הישראלי וכדי לנופף בכך הכי יעיל זה לשלוח לאוויר תמונות של ילדים. פתאום זה לא שימוש ציני בילדים, פתאום זה לא לרקוד על הדם, כי ריקודים שנועדו להאשים את ישראל תמיד יהיו מבורכים, גם אם הם נעשים עם תמונות של ילדים מתים.
יכול להיות שלרבים מאיתנו עלילות דם המאשימות יהודים בהרג ילדים מזכירים לנו את ימי הביניים, יכול להיות, אבל מה שאותי מסקרן זה איך קורה שעדיין העיתון 'הארץ' הוא חומר קריאת חובה עבור יותר מדי ממנהיגי ישראל, ימניים כשמאלניים, איך קורה שהם ממשיכים להתראיין לעיתון הזה ובכך נותנים לו עוד כוח, ועדיין לא דיברנו על תקציבי הפרסום הממשלתי שמופנים לעיתון הזה.
למנהיגי הימין פתרונים.
לחיי הסימטריה
טיעון מעניין מעלים מנהיגי הציבור הערבי כלפי מערכת אכיפת החוק בישראל. מה פתאום, הם שואלים, יש כל כך הרבה מעצרי ערבים ומספר מועט כל כך של מעצרי יהודים? שאלה כבירת ממדים והרת חשיבות.
אני מציע לכל חובבי הסימטריה להמשיך ולשאול ברוח זו: מה פתאום בתי הכלא מלאים בפושעים? למה אין סימטריה, שיהיו שם גם פושעים וגם לא פושעים. זה לא הוגן. ושאלה גאונית נוספת: איך קורה שרק רוצחים הם שרוצחים? איפה הסימטריה? למה אין בין הרוצחים גם כאלה שאינם רוצחים. לא פייר.
אני משער שאת כל הסוגיות העמוקות הללו לומדים בכובד ראש בפקולטה למדעי הסימטריה על שם בני גנץ, דנה וייס ויעקב שבתאי. בטח יש להם שם גם כמה תשובות.
הקלפים המנצחים של אילת
את כל מה שהותירה לנו ד"ר אילת מזר, שהלכה לעולמה השבוע, לא נוכל למנות כאן, אבל בכל זאת, הנה כמה דוגמאות: טביעת חותמו של חזקיהו המלך, חותמו של יהוכל בן שמליהו בן שבי, שר בממלכת צדקיהו, אחרון מלכי יהודה המוזכר בספר ירמיהו, בולה של גדליהו בן פשחור, ממבקשי רעתו של ירמיהו, קטעים מחומת עיר דוד בימי שלמה, חותם ועליו הכיתוב 'ישעיהו נבי', מדליון זהב ובו מנורת שבעת הקנים ועוד ועוד.
כל בדל ממצא של ד"ר מזר ז"ל היה אמור להיות חלק מרכזי בפנתיאון המורשת של מדינת ישראל. כל ממצא שכזה אמור היה להיות חלק מרכזי בביקורו של כל דיפלומט ומנהיג זר. האורחים בוודאי היו מופתעים לגלות שבאף אחד ממחקריה ומחפירותיה של מזר או של אחרים לא נמצאו שום מטבע פלשתיני, שום כתובת פלשתינית, שום איזכור של מנהיג עבר פלשתיני. שום כלום. אבל אצלנו, כידוע, ההסברה דרדלה...
לא ממהרים שם לשום מקום
בשעתו, כאשר ביקש אריק שרון להקים ממשלה עם מפלגת העבודה דרשה ממנו התנועה לאיכות השלטון שלא למנות את יצק (בוז'י) הרצוג לתפקיד שר, בשל עברו המפוקפק בפרשת עמותות ברק. כזכור הרצוג שמר על זכות השתיקה וכך גאל את עצמו מכתב אישום. הטענה הייתה שהשתיקה נועדה למנוע הפללתם של אחרים, אבל העננה הפלילית המרחפת מעל הרצוג לא התפוגגה גם כעבור שנים.
בשבוע שעבר העליתי כאן את השאלה אם התנועה לאיכות השלטון תביע עמדה נחרצת נגד בחירתו של הרצוג לנשיא. עד כה לא שמענו מכיוונה של התנועה גם לא רחש קליל בכיוון הזה. מוזר.
ניסיתי לברר את הסוגיה, תהיתי אם יש לתנועת האיכות כוונה להביע עמדה בנושא. התשובה שקיבלתי מעורך הדין אליעד שרגא העומד בראש התנועה היא שהם "לומדים את הנושא". ביני לבין עצמי השתוממתי, מה כבר יש כאן ללמוד? הרי הנושא כבר נלמד והוברר כשדרשתם למנוע את מינויו לשר, לא? או שאז הדרישה משרון עלתה ללא לימוד מקדים? ומעבר לכך, למתי בדיוק מחכים עם לימוד הנושא הזה, ליום שאחרי הבחירות? שאלתי את עו"ד שרגא אם יהיה מוכן לחלוק עם הציבור את הלבטים, ותשובתו הייתה ש"כשתהיה חוות דעת מהלשכה המשפטית נשמח לדבר".
כאן הרקיעה השתוממתי השמיימה. מר הרצוג הרי החל את הגישושים למירוץ למשכן הנשיא כבר לפני כשלוש שנים. יתכן שכל התקופה הזו לא הספיקה כדי לברר את כל הבירורים המשפטיים הנשגבים הנדרשים?
בקיצור, בואו נאמר את הדברים בצורה פשוטה, האם יכול להיות שמה שלא היה כשר להקמת ממשלת שרון (שאז נדמתה כממשלת ימין), יהיה טוב וכשר בעיני התנועה לאיכות השלטון לכהונת נשיא המדינה?
הסיפור המודחק והמושתק
ההתמקדות העיתונאית בביטוי 'כלבה' שבו השתמש בוז'י הרצוג בהתייחס לשלי יחימוביץ' הייתה די מובנת. בסך הכול, מאדם המוצג כפרסומת לנימוסים והליכות היינו מצפים לניסוח קצת יותר מעודן. אבל הבחירה של התקשורת לעסוק דווקא בהתנסחות הזו חשודה בעיניי ככזו שנועדה להסתיר את הסיפור האמיתי שמאחורי האמירה הזו. הרי הסיפור האמיתי הוא לא בחירת הכינויים של הרצוג לאויביו הפוליטיים, אלא ההוכחה שאילן ישועה נהג לשנות כותרות בהתאם לבקשותיהם של פוליטיקאים רבים, ובהם גם מר הרצוג, ולא מדובר בהתנהלות השמורה ליחסי וואלה עם נתניהו בלבד, אבל על זה מעדיפים העיתונאים שלנו לדלג. ננחש לבד מדוע.
אתם לא רוצים להחליף אותו
שוב פלונטר החיים הבלתי אפשריים של בנימין נתניהו מתגלה לעין כל: ממש אותם עיתונאים ופרשנים שתוקפים אותו על שלא הציג מועמד לנשיאות מטעם הליכוד ורואים בכך עדות לחולשתו ואזלת ידו, היו תוקפים אותו בלהט רב ובחרון אף קדוש אם רק היה מעז להגיש מועמד לנשיאות מטעם הליכוד. הם היו טוענים אז שנתניהו מציג מועמד שיהיה מחויב לו ליום בו יזדקק לחנינה, אם יזדקק לה. בקיצור, כרגיל, מה שלא יעשה ייצא גרוע.
שום דבר לא מיותר
האגדה החז"לית המפורסמת מספרת על דוד (לימים המלך) ושאלותיו לרבש"ע על הצורך בקיומם של הצרעה והעכביש. גלגל הקב"ה את הדברים כך שיזדקק דוד לצרעה ולקורי העכביש.
במשך שנה שלמה של סגרים ובידודי קורונה קוננו נציגים מתוקשרים של הורים עלי אדמות על החיים הצפופים עם ילדיהם, על כמה שהם מנג'זים להם ומוציאים אותם מדעתם. בשביל מה זה טוב, הם שואלים, למה הם כאלה נודניקים, למה אי אפשר לקבל קצת שקט?
את התשובה קיבלנו השבוע מדרום קרוליינה, שם צעיר חמוש חטף אוטובוס הסעות ילדים. הצעיר כיוון את הנשק אל הנהג ודרש ממנו לשנות את מסלול הנסיעה לכיוון עיירה סמוכה. ילדי ההסעה שלא היו סגורים על הסיטואציה התחילו להפציץ את החוטף בשאלות, למה אתה חוטף אותנו? תהרוג אותנו? למה אתה עושה את זה? אתה תפגע בנהג? ועוד שאלות משאלות שונות שהוטחו בחוטף בזו אחר זו עד שהצעיר נואש 'דדדדדדדיייייי, חאלאסססס, שיגעתם אותי', צעק (פחות או יותר), פקד על הנהג לעצור, לפתוח את הדלת והורה לילדים לרדת מהאוטובוס.
מה רבו מעשיך ה'... גם לניג'וזים ולבלבולי המוח יש תכלית.
להערות ולהארות שלכם: [email protected]
לעוד כמה הערות קודמות:
כשהתותחים רועמים היגיון השמאל שותק
הצעה לבנט, טיפולי המרה וריקודים
צ'ופר לאלימות ואפרטהייד ישראלי