עבודה מדהימה
רינו צרור נחשב לעיתונאי מכובד ומוערך, אבל לפעמים קצת קשה לו לעמוד בקריטריון של עיתונות שאמורה להיראות אובייקטיבית. קחו לדוגמא את יום שני השבוע, פחות מיממה לאחר השבעת הממשלה החדשה, ראיינו הוא ורזי ברקאי את אחד ממנהיגי חבורת 'קריימיניסטר', אותה חבורה שהובילה את המצור על בלפור בתוקפנות אלימה ובבוטות גסה שלא זכתה למיליגרם ביקורת מצידה של התקשורת. הראיון הסתיים ואז אמר רינו צרור את המשפט המופלא הבא, שימו לב: "עשיתם עבודה מדהימה, תודה לכם".
הבנתם את הדבר הזה? לא מדובר בתודה לך המרואיין, אלא בתודה לכם, לקבוצה. לא מדובר בתודה על הראיון אלא על "העבודה המדהימה" של אותה קבוצה. היי, הלו, רינו, מה קורה אח שלנו? שכחת שאתה מראיין עכשיו? אתה לא פובליציסט שמנסח מאמר לעיתון, לא קופירייטר שמנסח שלט תמיכה במפגינים, אלא מישהו שאמור לתת תחושה של עאלק-איזון.
ומעניין לא פחות לדעת שבעיני אף אחד זה לא נשמע מוזר, חריג ולא לעניין. הוא אמר את שלו וזה בסדר גמור. אף אחד לא נראה מתרומם או מתקומם.
...עמדה ושאלה ומה הלאה?
והפעם במדורנו 'זה עולה לי בריאות, אבל כשמגיע מגיע', מילה טובה אפילו ל...ארץ נהדרת.
אל האולפן התקבצו דמויותיהם של ראשי הקואליציה החדשה, מראש הממשלה בנט ועד מנסור עבאס, מאביגדור ליברמן ועד מירב מיכאלי, מגדעון סער ועד יאיר לפיד ובני גנץ, ולאחר צהלולי השמחה על הדחת נתניהו, לאחר הרמת הגביעים, כולל הגביע הריק למנסור עבאס כי אסור לו, לאחר כל הסיפוק העצמי והאושר על העמידה במשימת פינוי בלפור מצאה את עצמה החבורה נבוכה ודוממת כשלאחר אנחת רווחה של אושר שאלה מירב מיכאלי 'אז עכשיו...' ואף אחד לא ידע להשיב לה מה עושים עכשיו, אחרי שכבר העיפו את ביבי. מבוכה קואליציונית.
אז ברור שהקומדיה לקחה את זה הרבה צעדים קדימה, וברור שיש המשכיות מקצועית לכל משרד ממשלתי והשינוי השלטוני מורגש קצת יותר לאט, ובכל זאת, הרגע הזה שבו החבורה עצרה לרגע בתחושה שאת המשימה שלה היא כבר עשתה, ולרגע שאחרי הם לא ממש התכוננו ובעצם כל מה שירצה האחד לקדם ייתקל בהתנגדות של האחר, היה רגע קומי מזוקק, מדויק ובעיקר מעורר מחשבה עגומה.
לקראת היום בו תשכחו מה היה כאן
וכך, בנון-שלאנט עיתונאי, עאלק אובייקטיבי, עאלק צמוד לעובדות, זרק אילן לוקאץ', איש הכובע והשיער, תוך כדי תנועה במהלך כתבת מגזין על חבר הכנסת עמיחי שיקלי את הביטוי 'אינתיפאדת בן גביר', אמר והמשיך הלאה כאילו מדובר באמת צרופה שכל בר דעת יודע ומכיר.
אתם הבנתם את זה, מאות פורעים ערבים תקפו יהודים, הציתו מכוניות של יהודים, רגמו, פצעו ואפילו רצחו, שרפו בתי כנסיות, פרצו לבתי יהודים, בזזו וזרעו הרס בבתים פנימה, הלהיטו כאן מדינה שלמה והשיבו לעמודי החדשות מראות מלפני מאה שנה, ובעיני אילן לוקאץ' כל זה ראוי לכותרת 'אינתיפאדת בן גביר'.
אם ההבל המסית הזה יוטמע בתודעה הישראלית נגלה מהר מאוד שאף אחד כאן לא זוכר את סדר האירועים הכרונולוגי, זה שבו חבר הכנסת בן גביר החליט להעביר את לשכתו לשכונת שמעון הצדיק בעקבות האירועים האלימים ולא להיפך. כולם גם ישכחו את הדרישה הלגיטימית מבני אדם סבירים שגם אם הם מאוד מאוד כועסים על חבר כנסת או איש ציבור הם לא יוצאים במחול חרבות ומחריבים את כל מי ומה שנקלע בדרכם, פשוט כי ככה זה אצל בני אדם נורמאליים.
גם לדבר הזה קוראים הנדסת תודעה. זורעים זרע של שקר ונותנים לרוחות הזמן ולתאים האפורים של כולנו לשכוח ולהשכיח את האמת.
הקוסם
אתם יכולים לאהוב או לשנוא את המהלך של ראש הממשלה נפתלי בנט, אבל דבר אחד לא תיקחו ממנו, הוא כנראה הקוסם הגדול באמת של הפוליטיקה. אחרי שלא עבר את אחוז החסימה הפך לשר ביטחון, אחרי שקיבל 7 מנדטים שהפכו ל-6 הוא הפך לראש ממשלה. תארו לכם שבאמת היה מקבל 20 מנדטים כפי שרצה, מי יודע איזה תפקיד היה מקבל אז...
אולי עכשיו ישתנה הסוויץ'?
אדוני, יו"ר האופוזיציה, ראש הממשלה לשעבר, חבר הכנסת בנימין נתניהו, יש לי תחושה שאתה חייב לרענן את צוות היועצים שלך, או אולי פשוט להתחיל להקשיב לאלה הקיימים כי אני מאמין שלא הם נתנו לך את העצה להעביר לראש הממשלה בנט חפיפה מזלזלת ומבזה של חצי שעה לקראת כניסתו לתפקיד הכל כך מורכב שחיי מדינה שלמה תלויה בו.
ולא, החפיפה הזו לא מזלזלת ומבזה את בנט אלא מזלזלת ומבזה בכולנו, במדינה. מר נתניהו, אתה הרי יודע טוב מכולנו שגם יום שלם לא יספיק כדי להעביר ולו אחוז אחד מהפרטים שלהם נדרש ראש ממשלה בישראל, אז למה זה טוב? הגיוני סביר ומתבקש שתשנא את המהלך הפוליטי שנקט בו בנט ואתה לא לבד בתחושות הללו, אבל כמנהיג אתה אמור לפעול לא מתוך שנאות ואהבות אלא מתוך ענייניות ומקצועיות.
מעבר לכך, מר נתניהו, הרי ממש בימים האלה אתה משלם את מחיר הביזוי ורמיסת הכבוד של סובביך, מאלקין ועד בנט, משקד ועד גנץ, מסער ועד ליברמן (ורק נאמנות לא ברורה לא הוסיפה לרשימה הזו עוד כמה וכמה שמות שכרגע שומרים לך אמונים ומקיפים אותך), אז למה להמשיך בדרך הזו? למי זה טוב?
שכחו אותה בצד הדרך
אז מילא כשמדובר בנו, הבוחרים, לצערינו קצת התרגלנו לכך שאומרים לנו משהו ועושים את ההיפך, אבל מה עם הנבחרים? לאן נעלמה ההבטחה למנות את חגית משה לשרה לענייני הציונות הדתית או משהו בסגנון? הרי בשם ההבטחה הזו נקראו מצביעים בני ובנות המגזר להצביע בהמוניהם למפלגתו של ראש הממשלה, לא?
כישלונו הוא הישגו
ואז נעטף קלמן ליבסקינד בתמימות והזכיר לשרה לאיכות הסביבה, תמר זנדברג, את העתירה שהיא עצמה הגישה לבג"ץ אחרי הקמת ממשלת נתניהו-גנץ נגד העוף המשונה של ממשלה בעלת שני ראשים ואת הטענה שמדובר במעשה לא חוקתי, והנה, הפלא ופלא, היא עצמה חברה בממשלה משונה שכזו.
השרה החדשה שבה לבקר את הממשלה ההיא אבל קלמן רצה לקבל תשובה שלא הגיעה ושאל שוב, אבל זה חוקתי או לא חוקתי, אבל הגברת זנדברג בחרה לקבוע שהקמת הממשלה הנוכחית נועדה לקטוע את המבוכה הפוליטית שבה אנחנו שרויים תקופה ארוכה. ההסבר הזה, מסתבר, לא מספיק טוב כדי לסנגר על הקמת ממשלת נתניהו גנץ המנוחה, וקלמן, נודניק שכזה, עדיין רצה תשובה לשאלתו ושאל את השרה אם יהיה לגיטימי בעיניה שתנועת הליכוד תעתור באותם טיעונים נגד הממשלה הנוכחית, הוא שאל ושוב כשל כי תמר הזכירה שבמדינה דמוקרטית יכול כל אחד לעשות כרצונו, גם לעתור, ושוב הקלמן הזה מתעקש ותוהה אם מפלגתה של זנדברג תמשוך כעת את העתירה או לפחות את הטענה אי חוקיותה של הממשלה הקודמת. השרה הסבירה שהיא עסוקה כעת בכניסה ליומה הראשון במשרד. תכל'ס, היהודי לא קיבל תשובה מהשרה. אז מי ניצח בהתגוששות הזו, מי שניצח או מי שנכשל?
כל עוד הנוער לנו במולדת
תחביב ידוע יש לבני הגיל שלי וצפונה ממנו, לקונן על הדור הצעיר שכל כולו מסכים, טיקטוקים, אינסטושים, משחקי הרג וחורבן מדומיינים ושאר הבלים.
אז זהו, שנראה לי שבשבוע האחרון קיבלנו לפחות שתי סיבות להירגע, ואולי אפילו להעריץ את הדור הבא. קחו את הריקודגלים כדוגמא ראשונה. אחרי כל ההפחדות שהרעיפו נציגי הדור המבוגר בתקשורת מהסכנה האורבת לפתחם של הצועדים, לאחר כל ההאשמות שהטיחו בצועדים כפרובוקטורים, מתסיסים ומלהיטי רוחות, בחבר'ה נותרה הרוח הרעננה, הבטוחה והציונית, ומכל קצות הארץ הם הגיעו חמושים בדגלים לרקוד ברחובותיה של הבירה. ת'אמת, מתי אתם, הדור המבוגר, הנפתם דגל, רקדתם אתו והתרגשתם ממנו?
והנה דוגמא נוספת: ביום חמישי שעבר נקלעתי לשמורת 'עוז וגאו"ן' שבגוש עציון, שם התכנסה ועידת נוער הריבונות, אירוע ששודר כאן בערוץ 7 בשידור חי. סתם יום של חול, בלי חג ומחול, ואם הייתם מתבקשים לשער כמה בני נוער יגיעו ביום כזה כדי לשמוע ציונות, רוח, אהבת ירושלים ואהבת הארץ, אני משער שהיית מהמרים על משהו בין 50 ל-60 מיישובי הסביבה. לא מעבר לזה. הרי יש להם בטח איזו סדרה לראות בבינג' בשעות הללו.
אז טעיתם, רבותיי. מאות בני נוער מכל רחבי הארץ, מהצפון ומהדרום, מערים כפרים וישובים, מפריפריה וממרכז, התכנסו אל השמורה וגדשו את שביליה, הצטופפו במתחם הוועידה, יצאו מגדרם למראה אורחי הכבוד, יהונתן ואסתר פולארד, שתו בצמא נאומים על חשיבותה של ירושלים, על ריבונות ועל עתיד הציונות וקיבלו על עצמם משימות הסברה כצידה לדרך.
לאחר שהסתיימה תרועת הפסטיבל, לאחר שהכיסאות נערמו והנוער הנלהב נאסף אל אוטובוסים שהשיבו אותו הביתה, פגשתי את אחד מחברי הלהקה שליוותה את האירוע. "תגיד לי, מאיפה מגיע הנוער הזה? כשאני הייתי בגילם למי היה כוח לשמוע כל כך הרבה הרצאות, ציונות, היסטוריה, מה קורה פה?", הוא שואל הלום והמום מהמחזה שראה זה עתה, והאמינו לי, ההלם שלו מוצדק לחלוטין. בשקט בשקט גדל כאן דור שמנער מעליו את העלבונות המוטחים בו וממשיך בציונות נטולת ציניות, ותאמינו או לא, באמת אכפת להם מעתיד המדינה והעם. תנו כבוד.
315
שימו לב לפרויקט 315 שאף אחד בתקשורת המאוזנת שלנו לא יסקר אותו, אבל חשיבותו לצדק ההיסטורי עשויה להיות יותר ממדהימה:
ארבעה אזרחים גייסו לעזרתם כמה עשרות מתנדבים שיחד הם עוברים על 315 הטיעונים לסיקור אוהד שקיבל נתניהו מאתר וואלה. הגילויים של החבורה הזו מרתקים: הסיקור עוין ולא אוהד, הבקשות של נתניהו זכו להתעלמות, סיקור שנטען שהורד לבקשת נתניהו עדיין קיים עד היום ובפרקליטות לא מצאו לנכון לבדוק זאת. כל זאת ועוד, לבד מעובדות פשוטות כמו זו שבעוד אילן ישועה לא שוחח מעולם עם נתניהו הרי ששוחח עם שורה ארוכה של פוליטיקאים ובעלי עניין כלכלי ואחר, ובהתאם לאינטרסים שלהם התאים, הוריד והעלה ידיעות וכתבות. מישהו בפרקליטות צפוי להיות נבוך מאוד מהעבודה הזו של צוות מתנדבי פרויקט 315. תעקבו אחריהם, יהיה מעניין.
אהבה בוערת
ואחרי שהם משלחים בלוני תבערה בשדותיה של הארץ ומציתים אש ביערותיה, הם ימשיכו להגיד שהם אוהבים אותה ושהיא שלהם.
להערות ולהארות שלכם: [email protected]
לעוד כמה הערות קודמות:
כשהתותחים רועמים היגיון השמאל שותק