הרב שי פירון
הרב שי פירוןצילום: Yonatan Sindel/Flash90

שבע עשרה שנים חלפו. נאור שלנו היה בסוף גן הילדים. עמד לעלות לכיתה א'.

שורה של אתגרים עמדו בפנינו. נאור אינו בננו הביולוגי ושאלות רבות הנוגעות לשילוב, להסעות, עמדו על הפרק. לחלק מהם לא היינו זכאים, לכאורה, רק מפני שהוא לא הוגדר כבנינו לכל דבר.

בשנים ההן הייתי מנהל בית ספר, לא איש ציבור. לא הכרתי כמעט אף דמות בעלת השפעה ציבורית. ברוריה ואני חיפשנו כל דרך כדי שנאור יוכל ללמוד, כמו כל אחד, בבית ספר רגיל.

פניתי במכתב לשר הרווחה דאז, יצחק הרצוג. לתדהמתי השר התקשר. שוחחנו, הבהרתי את הבעיה של הורים מסוגי, והוא הבטיח לסייע. אכן, כמה ימים חלפו והבעיות באו על פתרונן.

היום הראשון ללימודים התקרב. התרגשנו. לא ידעתי את נפשי. המחשבה שהבוקר נאור ילך לבית ספר רגיל, ככל ילד - הסעירה אותי. תכננו לצאת מהבית ב 07:40, להגיע לפני כולם, לראות שהכל מסתדר, שהמקום נגיש.

אלא שבשעה 07:30 נשמעה דפיקה בדלת. בפתח עמד...יצחק הרצוג. "עברתי כאן, חשבתי להגיד לנאור בהצלחה".

מאז - הצטרפתי לחיים הציבוריים, הכרתי את יצחק ומיכל מקרוב. גיליתי שזה האיש. מוח של פרטים, איש של אנשים. לא מוותר על אף אדם. לב ענק ורגישות נדירה.

היום הוא יושבע לנשיא. אני מתרגש לדעת שלא רק נשיא ונשיאה יתגוררו בבית הנשיא אלא בעיקר בני אדם. אנשים אוהבי אדם. 'יחי, יחי, יחי'

יצחק הרצוג
יצחק הרצוגצילום: הקרן למורשת הכותל המערבי