בואו ללמוד את הארץ

למרות המכה הקשה שקיבל ענף התיירות בארץ בעקבות משבר הקורונה, במכללת הרצוג מאמינים בשליחות ובמקצוע הדרכת טיולים בארץ.

בשיתוף מכללת הרצוג , י"ג באב תשפ"א

בואו ללמוד את הארץ-ערוץ 7
לימודי ארץ ישראל במכללת הרצוג
צילום: מכללת הרצוג

גם בזמנים רגילים עולמם של מדריכי הטיולים ומורי הדרך הוא נטול שגרה. באביב הקודם, גם את "האין שגרה" הזאת הקורונה הצליחה לטרוף ודווקא באחד משיאי עונת הטיולים.

כשנה וחצי מפרוץ המגפה העולמית, על רקע מבצע החיסונים שהוביל לדעיכתה בישראל ולצד החזרה ההדרגתית לשגרה, מי שאמונים במידה רבה על ידיעת הארץ של מיליוני אנשים, מספרים קצת על המורכבות, הקשיים וגם על הצדדים החיוביים שהקורונה חשפה בפניהם.

"הרבה תכניות וביום אחד הכל נעלם. זה היה כל כך קיצוני".

מעין טל (24), מדריכת טיולים מבית חגי שבדרום הר חברון ותלמידה בחוג ללימודי ארץ ישראל במכללת הרצוג, מספרת על המצב החדש והקיצוני שאליו נאלצה להתרגל. "במקצוע הזה חוסר השגרה זה מה שנחמד וכיף. יש עונות הדרכה שמתפרסות על מספר חודשים שבהם יש הרבה מאוד עבודה ורבים מצליחים להתפרנס בכבוד רק מהתקופות האלה למשך כל השנה. אני למשל לומדת שנה שלישית בחוג ללימודי ארץ ישראל במכללת הרצוג ובניתי על האביב שעבר שיסייע לי במימון הלימודים אבל הסגרים שהיו כשפרצה הקורונה שיבשו לי את כל התכניות. לא היתה עבודה ולא היו הדרכות. זה היה קשוח מאוד, למזלי היתה לי משרה במקביל בבית הספר".

"לי היה קצת יותר קל", מודה ראובן בן פורת (56) מקריית שמואל העוסק בתחום 7 שנים, "כי אני שכיר ב'מרכז סיור ולימוד גליל עכו' ומלבד הדרכה יש לי עוד מספר תפקידים ובכל זאת, ההכנסה שלי נפגעה בעשרות אחוזים. אבל מי שבעיקר נפגע אלו מדריכי תיירים מחו"ל".

ואיך מסתגלים למציאות החדשה?

אצל מעין, שמלבד הדרכות תלמידים, חיילים וקבוצות, מלמדת בבית ספר "ראשית" בגוש עציון, מציאות הסגרים היתה מורכבת יותר. "אחרי הסגר הראשון היה קשה בתקופה הזאת לא היו הרבה טיולים של מוסדות וגם היו הגבלות מאוד חמורות. אחרי הסגר השני היה קל יותר כי הרבה משפחות יצאו לטיולים. אבל בהחלט בכל תקופת הקורונה נשענתי בעיקר על משרת ההוראה בבית הספר".

גם בן פורת מפרט על הקשיים השונים שהמציאות החדשה עוררה, "אם למשל סגרת הדרכה עם בית ספר ופתאום אחד התלמידים חלה והכניס את כל הכיתה לבידוד, הטיול התבטל ואין מי שיפצה אותך. חלק מהמדריכים העדיפו להישאר בחל"ת. אני הקפדתי להדריך מדי פעם כדי לצאת קצת להתאוורר, לפגוש אנשים ולשמור על שפיות".

"למרות המצב שעדיין מאוד מורכב ולא פשוט", אומר בן פורת, "רואים את האור בקצה המנהרה. יש רצון וחשק גדול לחזור לשגרה מלאה, במיוחד שהרבה מאוד אנשים כבר מחוסנים".

לפרטים נוספים ולהרשמה

בתקופת הקורונה והסגרים רבים דיברו על הצדדים הבריאותיים, הכלכליים וגם על עולם התרבות שנסגר. עד כמה מורי הדרך היו חסרים לציבור הישראלי?

" אני רואה את החיסרון הגדול והחלל שנוצר במיוחד בהדרכת תלמידים", מחדדת מעין, "יש תלמידים, במיוחד מכיתות ז', שהטיולים איתי היו אולי הפעם השנייה שהם נפגשו זה עם זה פנים מול פנים. אתה רואה את ההנאה שלהם רק מלהיפגש, לטייל ואפילו לשיר יחד באוטובוס. גם המורים בחלקם נפגשו עם התלמידים החדשים שלהם מזה הרבה מאוד זמן. בסוף, מסגרת של טיול היא כלי לחיבור וגיבוש באופן חוויתי וחברי ופחות פורמלי, בטח יותר מלימוד בכיתה עם מסכה או מפגש זום".

"בשורה התחתונה", מסכם ראש החוג ללימודי ארץ ישראל במכללת הרצוג, ומורה דרך בעצמו, ד"ר דורון שר-אבי, "זה אנשים שממשיכים להאמין בתיירות בדגש על תיירות פנים וראינו את זה במיוחד בין הסגרים. ככל שאתה סוגר את האנשים יותר כך הם צמאים יותר לצאת".

ביסוס לקביעתו של ד"ר שר-אבי הוא שואב ממה שהוא מזהה כיתרון שהקורונה הצליחה בכל זאת ליצור בתחום שבו הוא עוסק ומלמד, "היתה לנו ציפייה שבזמן הקורונה והטלטלה בעולם הטיולים שנחווה ירידה בנרשמים ללימודי הוראת הדרך ולשמחתנו התבדינו.

שאלתי אנשים שבאו להירשם, בכנות 'למה אתם באים בתקופה כזאת? והם ענו שדווקא הקורונה חידדה להם את הצורך בבחירת מקצוע שיש לו איתנות פה בארץ גם בימים מטלטלים כפי שחווינו, נראה שהם צדקו, מקצוע ההוראה לצד רשיון הדרכת טיולים מהווה תעודת ביטוח תעסוקתית לאלו שבוחרים בנתיב הזה".

לפרטים נוספים ולהרשמה