אבינועם הרש
אבינועם הרש עצמי

אחד מכוכבי הרשת סיפר לאחרונה שיצא לו להגיע לבית הספר שלו להופעה בחופש הגדול אחרי שנים ואז הוא זכה למחמאות מסגנית המנהל שאמרה בהתלהבות:

"שיו! אין לך מושג כמה שאנחנו שמחים לראות אותך!".

"שש שנים למדתי בבית ספר הזה" סיפר הכוכב והוסיף: "ומעולם אף אחד לא פנה אליי במילים חמות כל כך".

"עכשיו לך למשרד המנהלת" הוסיפה הסגנית: "היא מחכה לך..."

"דווקא את המילים האלו" ענה לה כוכב הרשת: "שמעתי הרבה פעמים...".

העובדה המצערת שתלמיד מסוגל לעבור 12 שנים בבית הספר מבלי שישמע ולו מילה אחת טובה, צריכה לעורר כמה וכמה סימני שאלה אודות אופן תפקוד המערכת, אבל יותר מכול הזכירו לי דברים של כוכב הרשת את המקרה שקרה לפני לפני שנים באחת מהכיתות שלימדתי בהם:

הם היו אחים תאומים זהים בבית ספר ואני הייתי המורה המקצועי שלהם. אחד מביניהם היה תלמיד מצטיין ואילו אחיו למרות שהגיעו מאותו 'פס ייצור' היה תלמיד חלש ונחבא אל הכלים. הדבר היה לתופעה שכן המורים היו תדיר מתבלבלים ביניהם. בוקר אחד ענה האח המצטיין תשובה כזו מבריקה שהחלטתי שאני חייב להגיד לאמא שלו.

בערב התקשרתי אליה ואמרתי לה בהתלהבות: "תקשיבי הילד שלך (וכאן נקטתי בשמו של האח החלש) פשוט היה מדהים היום. הוא ענה תשובה כזו מבריקה וזה באמת מראה לאן הוא יכול להגיע".

בגלל שידעתי שהאמא הזו רגילה שמשבחים את הילד המצטיין שלה, חשבתי שהיא לא תתרגש יותר מידי מדברי השבח שלי אלא שלהפתעתי היא ממש התרגשה ואמרה לי: "אין לך מושג כמה שאתה משמח אותי! זו הפעם הראשונה שאומרים לי עליו דברים כאלו טובים. תודה רבה לך!". לא הבנתי על מה היא מדברת ולמה זו פעם ראשונה אבל זרמתי עם השיחה ורק אחרי שסיימתי אותה וכבר ניתקתי הבנתי את גודל הפדיחה: טעיתי בשמות. במקום להגיד לה את השם של הילד המצטיין שלה אמרתי לה את השם של הילד השני.

למחרת בבוקר כשלימדתי את התאומים הגיע אליי האח החלש זורח כולו ואמר לי: "תשמע המורה, רציתי להגיד לך תודה ענקית! אמא שלי בחיים לא הייתה גאה בי כמו שהיא הייתה גאה בי עכשיו!"

אלא ששמתי לב למשהו מעניין: נראה כאילו משהו נכנס בו והוא התחפש לאחיו...אם עד עכשיו היה מרחף לי בשיעורים פתאום אני רואה אותו כמו פנתר, מקשיב לכל דבר, משתתף יפה ועונה...לא הבנתי מאיפה השינוי הזה וקראתי לו בסוף השיעור.

הוא אמר לי שהוא רוצה להצדיק את המחמאה שנתתי לו...מאז ועד סוף שנה הילד הזה השתתף אצלי בדיוק כמו אחיו התאום והמצטיין וענה על התשובות כאשר הוא מקבל במבחן המסכם בנקודה יותר מאחיו התאום.

לאחר מכן סיפרתי על התופעה לצוות אצלנו והבנתי שמדובר על תופעה מוכרת וידועה בשם 'אפקט פיגמליון' כאשר משבחים ילדים על דברים שהם לא עשו והשבח נהפך לנבואה שמגשימה את עצמה.

נתקלתי גם ברשת בעוד סיפורים כאלו של אנשי חינוך שבטעות שיבחו תלמיד או תלמידה שלא הגיעה אליהם ומאותו רגע חוו בשינוי מדהים לטובה.

מסתבר שאין כמו הכוח של מילה טובה בשביל להתחיל שינוי ולגרום לתלמידים לקבל כנפיים

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו