עיתונאי 'הארץ' חיים לוינסון, המוכר כעיתונאי ביקורתי ואף לעיתים ציני, מפרסם טור אישי ומרגש המשבח את ההחלטה של הוריו לעלות ארצה לפני 40 שנה.
הטור זוכה לשיתופים רבים ותגובות של קוראים שמתרגשים מההחלטה של לוינסון לשתף בתחושות ורגשות כה חיוביות וציוניות.
"היום לפני 40 בכ"ג באב תשמ"א", כתב לוינסון, "מרצונם הטוב והחופשי, ירדו הורי וחמשת אחי מהמטוס שהביא אותם לכאן מארצות הברית. מאחור הם השאירו משפחה, עבודות שהיו מכניסות להם הרבה יותר כסף מכפי שהשתכרו פה, קריירות מרשימות יותר ובית פרברים גדול פי כמה מבית האבן שבו התמקמנו בירושלים".
לוינסון הגדיר את העלייה כ"טראומה" ומוסיף שמדובר ב"גדיעת חיים ונטיעתם מחדש בלי לדעת מה ייצא".
לוינסון מפרט בטורו את קשיי ההסתגלות אך מבהיר: "למרות הכל — אין כמו בישראל. מזל שבאנו. אין מקום שטבעי יותר ליהודי לחיות בו. ישראל היא הבית. ישראל היא המקום והיעד. ככה טבעי".
"ישראל היא לא מקלט מפני פוגרומים ושואה", הוא מוסיף, "יש חלקים בארץ שיותר מסוכן להסתובב בהם מאשר במנהטן. אבל לא בגלל זה באנו. ישראל היא בראש וראשונה תחושה של שייכות. של יצירה שיש לך חלק בבנייתה. אין בה נאמנות כפולה ואין בה זרות. לא צריך להתנצל בה על שאתה יהודי".
לוינסון משבח בטורו את הקשר הייחודי שיש ליהודים לארץ ישראל אך מציין "50% מבני הדור שעלו עם הורי חזרו לארה"ב. גם שניים מאחי".
הוא התייחס גם לעיסוקו בעיתונות, "אם הייתי עיתונאי בניו יורק טיימס הייתי מרוויח פי עשרה ממה שאני מרוויח היום. אבל הייתי בניו יורק טיימס, לא בהארץ. כסף יכול לקנות הרבה דברים, אבל לא רוח ונשמה".
בסיום דבריו כתב "כמו שמצטטים המאוהבים: 'עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו'. לחיי עוד 40 שנה".