אפשר להתווכח, אבל למה לשקר?

מאז שהוקמה הממשלה אני ממעט להתווכח עם האופוזיציה. הסגנון והאלימות המילולית מפריעים לי, אבל יש גם משהו מעורר כבוד באנשים שלפני רגע היו שרים בכירים והיום מבלים את לילותיהם בכנסת ונאבקים על כל קריאת ביניים.

אני יודע להעריך את המאמץ. הרי לפני רגע עוד היינו במקום שלהם. כך מתנהלת דמוקרטיה חיה ועירנית. מה שכן, אפשר וצריך לנהל את הוויכוחים האלה סביב העובדות. לא סביב שקרים.

אתן דוגמא לשקר אחד מתוך רבים: מיד אחרי שעבר התקציב בממשלה יצאה האופוזיציה בהודעה שאנחנו מעלים את תעריפי החשמל ב-30%. זה לא נכון. לא ליד, לא בערך, לא קרוב. זה פשוט שקר, ומי שאומר את זה הוא פשוט שקרן. ככה עובד הפייק ניוז, הם מקווים שנתווכח איתם כדי שלאנשים יתקע השקר בזכרון. זו תמיד נקודת המוצא של מפיצי פייק-ניוז: הם מניחים שאנשים הם מטומטמים וקל לרמות אותם.

אני חושב אחרת. אני חושב שאנשים הם נבונים וסקרנים ורוצים לדעת את העובדות. אז הנה העובדות: מדינת ישראל חתומה על שורה של הסכמים בינלאומיים בתחום הסביבה והאקלים. אנחנו לא רוצים שהתעשייה אצלנו תיפגע מכך שאצלנו לא מוטל מס על זיהום פחמני. זה נעשה בהדרגה, תוך כדי שמעבירים את המדינה לאנרגיות מתחדשות ונקיות. במקרה הגרוע ביותר, זה יגרום לעליית מחירי החשמל ב-5% בשנת 2028.

רוב הסיכויים שגם זה לא יקרה, אבל להבדיל מהצד השני אני לא רוצה להסתיר מכם את העובדות גם כשהן לא נוחות לי. אכן, העלאה של 5% במחיר החשמל בעוד 7 שנים עלולה להכביד על השכבות החלשות. זו הסיבה שיש בתקציב 200 מיליון שקל שנועדו לסייע למשפחות עניות לשלם את חשבון החשמל.