ד"ר ספי מנדלביץ', סמנכ"ל רפואה במרכז הרפואי 'שערי צדק', מתייחס בראיון לערוץ 7 לגישות השונות הרווחות בהנהגה בישראל ביחס להתמודדות עם ההתפרצות הנוכחית של הקורונה.
את דבריו פותח ד"ר מנדלביץ' בהדגשת ההבהרה לפיה בית החולים אינו קובע מדיניות אלא תפקידו ליישם מדיניות שנקבעת על ידי קברניטי המדינה ולהיערך באופן הטוב ביותר על מנת לקלוט את המטופלים.
על שאלת יכולת ההכלה של מערכת הבריאות בבתי החולים השונים את החולים קשה מתקשה ד"ר מנדלביץ' להשיב באופן כולל שכן ההערכות משתנות באופן יומי ומתפרסמות באופן יומי. באשר לבית החולים שלו, שערי צדק, הוא אומר: "יש לנו מתווה הדרגתי, שלצערי רכשנו בו ניסיון של כמעט שנה וחצי. אנחנו רואים פחות או יותר לאן המספרים הולכים ואנחנו יודעים להיערך בצורה מודולארית".
היערכות זו כוללת את היכולת לעבוד עם מספר מצומצם של חולים במחלקות הקיימות, "והחל מרמה מסוימת של כמות מטופלים אנחנו פותחים את מתחם הקורונה שלנו, שסגרנו אותו לפני כמה חודשים בשמחה גדולה ולא ידענו שאנחנו צריכים לשמור אותו בכוננות. בשעות האלה אנחנו נערכים לכך שברגע פקודה נוכל בתוך התראה של 24 שעות להפעיל אותו מחדש. הדבר הזה מאפשר לנו לפעול בגמישות מירבית".
רגע זה של פקודה הוא הרגע בו כבר לא ניתן להכיל את החולים בקורונה באישפוזי המחלקות הקיימות. "מהרגע שנפתח מערך קורונה מיוחד יש לזה השלכות לגבי כוח אדם, כי אתה מקצה מחלקה נפרדת על כל המשתמע מכך, ובמצב מצוקת כוח האדם הכללית במערכת הבריאות בישראל הדבר הזה מאוד מאוד מקשה. לכן אנחנו שומרים את הרזרבה הזו לרגע האחרון", אומר ד"ר מנדלביץ'.
ב'שערי צדק' המספר הוא 26 מטופלים ומעלה במחלקה, מספר שיחייב פתיחה של מתחם ובו ארבעים חולים רגילים ועוד עשרה חולים בטיפול נמרץ, "וגם מהדבר הזה אנחנו יודעים ללכת ולהתרחב", מעיר ד"ר מנדלביץ'.
על שאלת הגדרתם של חולים כחולים באורח קשה, שאלה שיש עליה חילוקי דעות, אם מדובר בחולים מורדמים או כאלה הנזקקים לסיוע בהנשמה, אומר מנדלביץ': "למדנו בחולי קורונה שיש טווח מאוד עדין בין הרגע שהם חולים קשים לבין הרגע שבו הם חולים קריטיים. לפעמים מדובר בכמה שעות. מבחינתנו בבית החולים כשחולה הופך להיות מונשם זו קפיצת מדרגה מאוד משמעותית. אני סבור שהמערכת צריכה לשים דגש גדול על כמות החולים המונשמים. מצד אחד לקחת בחשבון את מספר החולים הקשים, אבל מצד אחר צריך לדבר על כמות המונשמים, ששם הבעיה הקשה באמת שמצריכה טיפול מיומן של טיפול נמרץ, ששם המחסור המשמעותי של מערכת הבריאות".
ההתמודדות עם תופעת מתנגדי החיסונים, הפורחת ברשתות החברתיות, נמשכת והיא מצליחה להוציא את ד"ר מנדלביץ' משלוותו. "כשזה מגיע למתנגדי חיסונים אני פחות ממלכתי. את כולנו זה מוציא מדעתנו. זו בעיה קשה להתמודדות". החשש, מסביר ד"ר מנדלביץ', אינו מבודד שאינו מתחסן אלא מהשלכותיה של מאסה אנושית שבוחרת לא להתחסן והיא "יכולה לעשות את ההבדל בין קטסטרופה לבין מציאות שאפשר לחיות איתה. אנחנו מגלים חוסר סובלנות לנושא הזה", הוא אומר.
לטעמו של מנדלביץ' מקור ההתנגדות אינו שכלי אלא נפשי ולכן ההסברים הגרפים והנתונים שיוצגו בפני המתנגדים לא יועילו גם אם תוצאותיהם של אלה בלתי ניתנות לערעור, "אבל כשמדובר בעניין סנטימנטאלי ורגשי אז המידע לא עוזר".
עם זאת קורא מנדלביץ' לתחושת הסולידריות האישית של כל אדם כלפי קשישים ומעוכבי חיסון שעשויים בהחלט להיפגע מתופעת ההתנגדות.
על השפעת החיסון על מי שנדבק בנגיף, אומר ד"ר מנדלביץ' כי באשר לנגיף הדלתא יש להתייחס בצניעות ולהודות שהדברים אינם ידועים. עם זאת, בהסתמך על הנתונים הידועים עד כה "אנחנו רואים בהחלט שנגיף הדלתא יודע להדביק אנשים מחוסנים. אנחנו רואים את זה, אבל רואים הרבה פחות חולים קשים שחוסנו. אנחנו רואים את זה ברמה היומיומית. אנחנו רואים בעיקר אנשים בגילאי חמישים שישים ומעלה שנדבקו אחרי שכבר חוסנו אבל יש להם מחלות רקע וכו'. אנחנו גם יודעים שככל שהמספרים יעלו גם כמות החולים קשה תעלה. אנחנו רואים השפעה משמעותית של החיסון, לא על כמות החולים אלא על רמת המחלה שלהם ואני אומר זאת בביטחון מוחלט".
באשר לאופן בו נכון להתמודד ברמה הלאומית עם הקורונה מחזיר אותנו ד"ר מנדלביץ' בראש ובראשונה לעטיית המסכה שירדה מפני האנשים ברחוב. "זה הדבר הראשון וכל אחד צריך להסתכל על עצמו, איך הוא מתנהג". בנוסף שב ומזכיר מנדלביץ' את חשיבות החיסון ובנוסף את מניעת ההתקהלויות, צעד שגם עליו ממליץ משרד הבריאות.
עוד מוסיף מנדלביץ' את חשיבות העמקת יכולת הספיגה של בתי החולים כצעד מתבקש על מנת למנוע קריסה של מערכת הרפואה ומצב של חולים שנפטרים כי לא ניתן לטפל בהם. "לחלק מהדברים זה כבר מאוחר מדי. אי אפשר לכסות בשלושה חודשים ייבוש של המערכת לאורך עשרים שנה. ייצור של רופא בטיפול נמרץ או אחות בטיפול נמרץ זה עניין של שנים, אבל יש בהחלט דברים שניתן לעזור בהם למערכת, להכניס משאבים, להכניס כוח אדם צעיר שיכול להחליף כוחות מנוסים יותר שיעברו לטפל בחולי הקורונה. האם הצעדים הללו ימנעו קריסה של המערכת. זה תלוי בחומרת המצב. הדבר הזה צריך להיות חלק משגרת החיים של המערכת ולא רק במצב של מגיפות".