מוטי קרפל
מוטי קרפל צילום: עצמי

סיבות רבות, ביניהן פוליטיות, כלכליות ומשפטיות, הובילו להחלטה לפטור את החרדים מגיוס לצה"ל מגיל 21, אבל סוגיית גיוס החרדים מלווה את החברה הישראלית מאז קום המדינה והיא קשורה קשר הדוק ליחס של העולם החרדי למהפכה הציונית.

לכן צריך לבחון את ההחלטה קודם כל מהפרספקטיבה הזו ומהכרת התפקיד החשוב שהעולם החרדי ממלא בתהליך ההיסטורי של שיבת ציון. ממבט שטחי נראה שהיהדות החרדית רק צופה בו מהצד ולא ממלאת בו תפקיד כלל, אך למעשה יש לה תפקיד מפתח בתהליך, גם אם פסיבי, והוא לא יוכל להגיע לתכליתו בלעדיה.

תהליך שיבתו של עם ישראל לארצו ולעצמו הוא מסע ארוך, מורכב ומסובך, וצעד מהפכני בהיסטוריה. באשר לכל מסע, גם של האדם הפרטי, אנו מאחלים שיפתח ברגל ימין. אבל למרות שתשומת הלב ממוקדת ברגל ימין המובילה, רגל שמאל היא החשובה יותר. תפקידה הוא לייצב את המהלך על ידי ביסוס עמדתו ועמידתו של הגוף כולו. כל עוד רגל ימין נמצאת באוויר, כל עוד היא לא סיימה את המהלך והגוף כולו וידא שהמהלך נכון ומסתיים על קרקע יציבה – תפקידה של רגל שמאל הוא קריטי. היא הבסיס המאפשר את המהלך, אבל בתנאי שתישאר יציבה ולא תזוז. כל עוד לא הובטח שרגל ימין הגיעה לחוף מבטחים אסור לרגל שמאל להתרומם ולהצטרף אליה.

עוד באותו נושא:

אי אפשר להגזים בחשיבותו של המהלך של תחיית עם ישראל וחזרתו לארצו ולכן גם לא במורכבותו ובסכנות הכרוכות בו. אחרי כאלפיים שנות תלישות, ארעיות, נדודים ופיזור, חוזר העם לארצו ולעצמו. מורכבותו של התהליך איננה רק בצדדים ההיסטוריים, מדיניים, ביטחוניים, פוליטיים, כלכליים וחברתיים. האתגר הגדול הוא המהפכה התודעתית-רוחנית שכרוכה במעבר הזה מגלות לגאולה. תורת ארץ ישראל, לימדונו חז"ל, שונה מזו של בבל, והופעתה מהווה קפיצה במדרגת החיים הישראליים. גדלות לעומת קטנות.

רגל ימין, הציונות, התחילה את המהלך המורכב וכל עוד הוא לא הסתיים בהצלחה והשלים את יעדיו מותיר הגוף הלאומי גם בסיס יציב כלשהו מאחור. הציונות יצאה מן היהדות המסורתית וממנה מקורות האנרגיה והתנופה שלה. כל עוד היא לא תמצא את הדרך לשוב למקורותיה, אמנם בפנים חדשות ומאירות יותר, היא תמשיך להתקשות בהשלמת המהלך, בדיוק כפי שאנו רואים בימינו. בכדי שיהיה לאן לחזור ומהיכן להתחדש, צריך גורם שישמר את נקודת המוצא ואת התוכן המקורי.

זהו תפקידו של העולם החרדי – רגל שמאל. באופן דיאלקטי העולם החרדי הוא הבסיס המאפשר לגאולה לצעוד קדימה, דווקא באשר הוא נותר במקומו, מאחור. זהו תפקיד לא אטרקטיבי וכפוי טובה. לתהילה זוכה רגל ימין. היא הדינמית, הנועזת, המחדשת והנאורה. אבל העולם החרדי מבטיח את שיבת ציון הן כנקודת משען ומנוף לתנופת המהלך, והן על ידי הביטחון שיהיה לאן לחזור מבחינת רוחנית כדי שהתהליך יושלם. כל עוד לא נוצרה כאן תרבות יהודית אמונית אותנטית, נאורה, בריאה, יציבה ומאוזנת – תפקידו של העולם החרדי, רגל שמאל, הוא להיוותר מאחור, שמרני, מקובע, ספקני, ביקורתי ומנוכר.

על התפקיד החיוני הזה היהדות החרדית משלמת מחיר כבד. הוא מחייב הסתגרות ביחס לכול התחדשות וחידושים: המדע המודרני, ההשכלה, הקדמה, הציונות, המדינה שהיא הקימה ואפילו הסתייגות מארץ ישראל. אחד ממחירי ההסתגרות הזו בא לידי ביטוי בסוגיית הגיוס. העולם החרדי נקלע בנושא זה למעגל קסמים. מכמה וכמה סיבות הוא לא יכול היה להרשות לעצמו להתגייס לצה"ל. כדי להימנע מגיוס, היו בניו חייבים להישאר תלמידי ישיבות בלי אפשרות לצאת לעבודה, לעבור הכשרה מקצועית או ללמוד באקדמיה. הכורח הזה פגע בעולם החרדי פגיעה כפולה. הוא כלא בישיבות תלמידים רבים שלא היו מסוגלים להקדיש את כל חייהם ללמוד תורה והם הלכו והתנוונו. הוא פגע באווירה הכללית ובאיכות הלימוד בישיבות החרדיות, ביצירתיות שלו וברלוונטיות שלו לחיים.

יתרונו של חוק הגיוס החדש הוא בפתרון הבעיה הזו בלי לנסות לכפות על העולם החרדי גיוס. הצעירים שאינם מוכשרים לכך שתורתם תהיה אומנותם יוכלו לצאת לעבודה וללימודים. מי שיחפוץ יוכל להמשיך להתמסר ללימוד תורה, הישיבות תפסקנה להיות עיר מקלט ותוכלנה לשוב ללמוד תורה מתוך יצירה, חיוניות והתחדשות.

אבל עיקר חשיבותו של המהלך הוא בכך שהוא מהווה צעד נוסף בדרך להשתלבות העולם החרדי במדינה. השלב הראשון של הציונות חייב מרד במסורת וככול שהוא מיצה את עצמו החלל האידאי שהוא הותיר יוצר תנועה של חזרה בתשובה, שיבה למסורת ולמקורות והתגברות החיפוש אחר הזהות היהודית. התהליך הזה הולך והופך את תפקידו של העולם החרדי כאנטיתזה לציונות לפחות ופחות חיוני. רגל שמאל יכולה כבר לצמצם רווחים ולהצטרף לרגל ימין. פתרון סוגיית הגיוס יאפשר לעולם החרדי להשתחרר ממעגל הקסמים שנקלע אליו ולהתחבר למציאות הישראלית ודווקא מתוך מניעיו הוא ומתוך דינמיקה פנימית עצמאית.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו