מתנדבי עזר מציון עם נועם ואמו הילה
מתנדבי עזר מציון עם נועם ואמו הילה צילום: גדעון שרון

לפני ארבעה חודשים התגלתה הלוקמיה אצל נועם בן ה-6. נועם נדרש לעבור טיפולים אינטנסיביים וקשים שמנעו ממנו לחזור לגן שכה אהב.

לפני כמה ימים החלו חבריו של נועם את שנת לימודים בכיתה א', אבל הוא לא היה שם כדי לחגוג ולשמוח ביחד איתם. האמת היא שהוא כמעט ולא פגש אותם כלל מאז שהכל התחיל.

"כאוס מוחלט, השוק הראשוני נורא עוצמתי, החיים השתנו לחלוטין. לא ידענו איך להתנהל ואיך לנהל את שאר המשפחה", מספרת אמו הילה חמישה על תחילת הדרך. הילה עצמה החלימה ממחלת הסרטן, למרבה הצער, אביה נפטר מהמחלה

אך אז גילתה משפחת חמישה גם את האור בדמות המתנדבות במחלקה של "עזר מציון" בתוך כל הדבר הזה לשמוע על עזר מציון, לקבל את העזרה מהמתנדבות זה אוויר לנשימה, חבל ההצלה שלנו, הם פשוט שם", אומרת הילה, "אתה מרגיש שיש לך תמיכה לכל מה שאתה צריך. ברגע שהחיים מתהפכים ככה לילד הוא פשוט נכבה. המתנדבות של עזר מציון נתנו לו חום ואהבה והעלו חיוך על פניו. הסיוע הנפשי שהן נתנו היה לא יסולא בפז".

לתרומה לעזר מציון לחצו כאן

"החיוך הראשון שלו היה במחנה של עזר מציון" עזר מציון

הילה מוסיפה ומספרת כי גם שאר השירותים של העמותה היו חבל הצלה בשבילה. כמו למשל בית אורנית הסמוך לבית החולים בו טופל נועם. "אנחנו גרים בבאר יעקב. נסיעה מהבית לטיפולים בבית החולים עם כל הפקקים שבדרך היא לא דבר נחמד. הקאות ובחילות וזה גם מסוכן לילד. בבית אורנית הסמוך לבית החולים קיבלנו מענה שפתר את הבעיה".

"מעבר לפן של השינה יש שם ג'ימבורי וחדר אומנות ואפילו גינת שעשועים מיוחדת כי הילד לא יכול ללכת לגינה רגילה בגלל החולשה של המערכת החיסונית. מאוד קשה לראות את הילד שלך מתרסק ככה ואתה רוצה לעשות הכל בשביל להרים אותו ואח"כ גם את עצמך. העזרה שעזר מציון נותנים לחולים ולמשפחות נותנת את הכוחות".

במקביל מגדלים ההורים גם את אחותו בת השנתיים וחצי של נועם. הילה מגלה כי הסיוע והתמיכה עוזרים לא רק בהתמודדות עם המחלה של נועם אלא גם בשמירה על סוג של שפיות בשאר התא המשפחתי, עד כמה שניתן.

לתרומה לעזר מציון לחצו כאן

"כל פעם שלנועם יש טיפה חום צריך ללכת למיון. ברגע שיש את הקורונה צריך עוד יותר להתבודד ולהתרחק מחברה. כדי לא לסכן אותו צריך למעשה להיות בבידוד כל הזמן. הסיטואציה קשה לכולם, גם לילדה הקטנה שלא רואה אף אחד מאיתנו בעקביות. קמה יום אחד בבוקר ולא רואה את אחד ההורים או את אחיה הגדול. יש כאן חרדת נטישה".

בית אורנית היה בית גם עבור נועם וההורים בתוך הסיטואציה המורכבת הזו- "אנחנו נעזרים במשפחה אבל בסוף כאמור יש גם את הקורונה והילדים צריכים את אבא ואמא שלהם. בעלי מנסה לעבוד מהבית וגם אני מנסה לעבוד אבל לא כל כך בהצלחה. כשחוזרים מטיפול הביתה יש תופעות לוואי וצריך שנועם ייקח את התרופות שלו בזמן. קשה לשמר תא משפחתי תקין ושפוי עם שגרה במציאות כזאת. גם כאן מה שבית אורנית מספקים זה הצלה. אתנחתא לטובת שפיות ורגיעה. הכל נראה אחרת בזכות עזר מציון, אנחנו חייבים להם המון".

לתרומה לעזר מציון לחצו כאן

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו