ראומה הררי
ראומה הררי צילום: ללא קרדיט

בסוף השבוע התעוררה סערה חדשה בנוגע לזיוף תוצאות בדיקות הקורונה. כולנו רוצים לצאת שליליים. אנחנו חיים במציאות מורכבת. מאז תחילת שנת הלימודים מספר הנדבקים ומספר המבודדים הולך ועולה ואיתם מתגברות תחושות התסכול והחרדה. 

משפחות רבות מוצאות את עצמן מתמודדות עם הידיעה שאחד מילדיהן נחשף לחולה מאומת, בבתי הספר, בהסעות, בגנים ואפילו במעונות. 

הידיעה הזו גוררת אחריה בידודים בדיקה ראשונה ובדיקה נוספת. ובין שתי הבדיקות ההורים מוצאים את עצמם מיטלטלים בין חשש לחוסר וודאות, בין תקווה לחרדה בין ייאוש לאכזבה.

אנחנו עמוק בשנתו השנייה של נגיף הקורונה, כולנו מקווים שזו תהיה גם שנתו האחרונה, אך עד שיגיע היום שבו נוכל לאפסן את המסכות להתגודד ולהתחבק, אנחנו חייבים לשים לב  ולשאול את עצמנו האם אנו חיים 'באטמוספירה שלילית'.

בשגרת הקורונה אנחנו מעדיפים להישאר רחוקים, אנחנו נמנעים מאינטראקציות חברתיות מיותרות, ממגע אנושי פעם המילים "תוצאה חיובית" היו מרגיעות וטובות, אך מאז פרוץ הקורונה אל חיינו אנחנו מבקשים להישאר שליליים. אנחנו מתפללים שהילדים יימצאו שליליים. 

עוד באותו נושא:

הילדים שלנו עוקבים אחרינו, הם רואים את חרדת הקודש שבה אנו בוחנים את פסי הבדיקות, עוקבים אחרי התגובות שלנו כלפי המערכות והנהלים. והם קוראים אותנו "בין השורות".

ולכן המושג שהפך לשחוק  "ילד חיובי או שלילי" המספר על ילד שהבדיקה שלו יצאה חיובית והוא נמצא חיובי להימצאות הנגיף או ילד שתוצאת הבדיקה היא שלילית, הוא מושג מסוכן. כי מלבד התפילות לבריאותו והתסכול המתלווה לטיפול בו, הילד הוא לא ילד חיובי או שלילי. הוא ילד בעל עולם מלא רגיש וחושש החווה את מה שקורה דרך התגובות שלנו, והבדיקה היא חיובית או שלילית.

זה נשמע אולי כמו סמנטיקה, או כמו דקדקנות מיותרת, אבל  המציאות המתמשכת מחלחלת ומשנה תודעה. אז אנחנו לא מתפללים ש'יצא שלילי', אנחנו מקווים שהבדיקה שלו ושל האחרים סביבו תצא שלילית, פעמיים. וגם אם חלילה הבדיקה תצא חיובית, נשתדל לשמור על מחשבות חיוביות. 

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו