הרב אברהם בלס
הרב אברהם בלסצילום: עצמי

בפרשת ניצבים אנו קוראים שהקב"ה עתיד למול את לבבנו. מה משמעותה של מילת לב זו.  התשובה לכך מופיעה בנביא יחזקאל – 'והסיר ה' ממך את לב האבן ונתן לך לב בשר'. מילת הלב פירושו של דבר הוא שלב האבן יהפוך ללב בשר.

מהו לב אבן ומהו היפוכו – לב בשר. בספר שמואל א' אנו פוגשים את פרשת נבל הכרמלי. דוד המלך ואנשיו שומרים על צאנו של נבל. נבל אינו משלם לדוד שכר שמירה. דוד מתרעם על כך ומחליט להרוג את נבל.  אביגיל אשת נבל בחוכמתה משלמת לדוד את שכר השמירה, ומונעת אותו לשפוך דם. לאחר מכן היא מספרת את הדבר לבעלה. ואז מספר הכתוב – 'וימת לבו ויהי לאבן'. לב אבן הוא לב שכולו מלא צרות עין. היפוכו של דבר הוא לב בשר – לב שאין בו כל קנאה על הצלחת החבר.

ואכן בסוגיה מעניינת (תלמוד בבלי סוטה מז, א ותלמוד ירושלמי יומא ד, א) הקובעת שחן המקום על יושביו מוסיף התלמוד הירושלמי וכן לעתיד לבוא הקב"ה ייתן לנו לב בשר – לב שהוא בושר בחלקו של חברו. בשר מלשון בשורה. לב שלא רק שאין בו קינאה, אלא לב ששמח בהצלחתו של החבר. 

בהמשך הדברים בפרשת נבל הכרמלי מספר לנו התנ"ך – 'ויהי לעשרת הימים ויגף ה' את נבל וימת'. מהם אותם עשרת הימים. גם הבבלי וגם הירושלמי מסבירים שעשרת הימים כוונתם עשרת ימי תשובה. עשרת ימי תשובה תפקידם לאפשר לאדם בעל לב אבן לפתוח את ליבו, להפוך את לב האבן ללב בשר.

ישנו מנהג מיוחד בערב יום הכיפורים לפייס את מי שהאדם חטא כנגדו. לסלוח לאדם שפגע זה דבר לא פשוט, אולם כנראה ישנה איזה שהיא רחמנות מיוחדת הטבועה בליבו של יהודי שהוא מסוגל לסלוח מעומק הלב. 

הרמב"ם משנה תורה, הלכות תשובה פרק ב הלכה י) קובע שאם האדם אין בכוחו לסלוח, הרי שהוא ערל לב, וממילא הפועל היוצא שצריך למול את ליבו. עם ישראל יש בו  בשורשו את תכונת הרחמנות וממילא מצופה ממנו לסלוח, לעומת הגויים שהם בטבעם ערלי לב, והדוגמה שהרמב"ם מביא היא מהגבעונים שלא הסכימו בשום פנים ואופן להתפייס ומסיים הרמב"ם שהגבעונים לא מבני ישראל המה.

מדוע התורה מצווה ביום הכיפורים היום המיוחד של היהדות לצום. האם צום הוא פסגת היהדות?

הנביא ישעיהו בפרק נח, אותו פרק מופלא שאנו קוראים בהפטרה של קריאת התורה לאחר שחרית ביום הכיפורים ממחיש לנו את עניינו של הצום ביהדות. הצום אין עניינו מצוה טכנית כמו שחושבים רבים ולכן באים בטענות אל הקב"ה למה צמנו ולא ראית (שם ג), אלא עניינו כמו שאומר הנביא (שם ו) הוא פתיחת הלב: 'פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית, כי תראה ערום וכסיתו ומבשרך לא תתעלם'.

עשרת ימי תשובה עניינם כמובן לחזור בתשובה בכל מובן שהוא. אולם דומה שעיקר עניינם הוא מילת הלב, להפוך את הלבבות ללבבות של בשר.

בעשרת ימי תשובה מדריכה אותנו התורה כיצד להיות במיטבנו. להיות במיטבנו פירושם של דברים הוא למול את לבנו ובמילים אחרות לגלות את הפוטנציאל האדיר שבתוכנו אותו הטיבו להגדיר חז"ל: ישראל בישנים, רחמנים וגומלי חסדים. גילוי הפוטנציאל הישראלי הוא הדבר המרכזי הנדרש מכל יהודי לקראת המפגש השנתי המיוחד עם הקב"ה בו אנו זוכים כל שנה ביום הכיפורים.