פרופ' אבי לוי
פרופ' אבי לוי צילום: דוברות שאנן

חג הסוכות הוא חג מיוחד שבו אנו נכנסים לתוך אווירה מיוחדת של שמחה, בהרגשה עילאית, שבאה אחרי 40 ימים נוראים של סליחות, תפילות ותחנונים עלינו ועל העם, המלכויות ועל העולם מתוך תקווה ואמונה, שנגזרו עלינו חיים טובים וארוכים ושהקב״ה ימשיך להשגיח עלינו וכבניו לא ירשום לנו כל נפילה שלנו והרי יהיו כאלה, בעצם היותנו בני אדם ולא מלאכים.

על בסיס זה בכלל יש קיום לעולם שבו מנגנון התשובה הוא הציר שעובר בו ונותן את האפשרות לתקווה שיש מקום למרחב טעות ואפשרות לתיקון. בימים הנוראים ניסינו לעבוד ה׳ מיראת הרוממות ומתוך חרדה לגורלנו ולדין שייגזר עלינו.

עתה, בחג הסוכות אנו נבחנים ביכולתנו לעבוד את ה׳ מתוך שמחה. איך אפשר? שלוש פעמים אנו מצווים על מצוות השמחה. כיצד ניתן לצוות על אדם לשמוח? הרי זה עניין רגשי, זה תלוי מצב-מצב רוח- נסיבות אישיות- מצב כלכלי-מצב משפחתי ועוד ועוד. אז כיצד בכל זאת? הסוכה היא הסיבה!

הקב״ה סוכך אותנו, עוטף באהבה, דואג לנו כפי שדאג במדבר לבני ישראל לכל: למן- מזון, הגנה- ענני כבוד ועוד. זו השמחה על השיגרה שבמידה ואינך מקבלה כמובנת מאליה - אתה נעשה שמח!

יש שמחה לאיד, יש שמחת הוללות, יש שמחת שיכורים - כל אלו הם לא שמחה אמיתית. כזו באה רק מתוך מודעות של: ״שוויתי ה׳ לנגדי תמיד״ - לשמוח במה שה׳ נותן. כמו במצוות הביכורים: ״עשיתי כל אשר ציוויתני״. השמחה היא בריאות לגוף ולנפש. מבחינה מדעית כאשר שמחים מופרשים חומרים דוגמת סרוטונין ואנדרופינים שמרגיעים ומשפרים את התפקוד. אישה שמחה מביאה ילדים ושמחה בהם: ״אם הבנים שמחה״. שמחה מביאה להצלחה כי התפקוד של האדם טוב יותר נפשית וגופנית.

עוד באותו נושא:

כמה אנו משקיעים בקירות הבית ובמשכנתא. ממש סוג של עבדות! האם באותה מידה אנו משקיעים בנפש ובקשרי המשפחה? סוכות היא שבירת פרדיגמות: יוצאים החוצה, מארחים אושפיזין, מתרחקים מהקירות הפיסיים, מהמשכנתא ומהשעבוד דווקא בעידן של התכנסות סמרטפונית שבה התקשורת העיקרית מתמקדת בהתבוננות במסכים.

אנו מצווים לארח, לשמוח במבנה ארעי כמו הסוכה. הדבר בא להגיד לך שכל מה שנראה לנו כנצח אינו תמיד כזה. היום הוא קיים ואתה קיים ולמחר מתנדף וכמש, כמו הקיקיון אצל יונה. ככל שתפנים את התודעה של הארעיות שלך ושל כל רכושך בעולם הזה, כך תדע להעריך את השיגרה ולשמוח בה. הפשוט הוא העומד במרכז השמחה: ״מי שלא ראה שמחת בית השואבה - לא ראה שמחה מימיו״. על מה? על ניסוך של מים; אותו החומר הפשוט ביקום: חסר צבע וטעם, מצוי וזמין לכולם. ובמה רוקדים? עם הערבות- הפשוטים שבארבעת המינים! ובמה מדליקים את האבוקות, כך שלא הייתה חצר בירושלים שלא הייתה מוארת מאובקות אלו? בבלויי מכנסי הכהנים, שאריות הבגדים. הכל בשיא הפשטות!

זהו! לשמוח בפשטות מזוקקת, בשגרה, זו אותה שמחה אמיתית שיוצאת מתוך נימי נפשו של האדם, מחברת וממזגת את הגוף עם המוח והנפש. זו עבודת ה׳ משמחה. ואז דווקא אחר הימים הנוראים, אחרי ימי הדין והמשפט, כשה׳ רואה שהאדם מודה ושמח על השיגרה אז הקב״ה כביכול אומר: מגיע לו לאדם הזה שאתמיד שגרתו: בריאותו פרנסתו ועוד. שנזכה בע״ה לשמוח שמחה אמיתית.

פרופ' אבי לוי הוא נשיא המכללה האקדמית דתית לחינוך שאנן בחיפה

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו