לחצות את הגשר

"ב1944 הורי היו במחנה ריכוז בווישי שבצרפת. אימי ארגנה בריחה. למעשה היא זו שעזרה לאבי לברוח. והורי חצו ברגל את האלפים. ואימי היתה אז בהריון, איתי.

וכשהם הגיעו לגבול עם שוויץ, הגבול היה סגור בפני פליטים. אימי השליכה את עצמה לתוך שוויץ. היא העדיפה כל דבר על פני חזרה לגיהנום ממנו באה. ואבי הצליח לחמוק מהגבול כמה ימים אחריה וב1944 נולדתי.

עשרות שנים אחר כך אני יושבת עם אימי בבית אבות בישראל ואני לא יכולה לשאת את המראה שלה. היא יושבת בכיסא גלגלים. היא לא יודעת מי אני. אני חשה אשמה, אני עצובה. אני נאבקת. אני כועסת. היא הגיבורה שלי. למה שתהיה כאן? ואני תופסת שאני לא נמצאת איתה. אני בתוך הרגשות שלי.

ואז אני מקבלת החלטה. אני אחצה את הגשר אל עולמה של אימי. אעזוב את העולם שבו אני נאבקת ואלך להיפגש עימה. ואני אביא איתי זוג עיניים חדשות. וכך עשיתי. באתי והתיישבתי לצידה, וחציתי את הגשר. ונחתתי בעולמה. והבטתי בה. והיא הביטה בי. ואמרה ביידיש: "דו ביסט מיין טוכטר". "את הבת שלי". ואני התחלתי לבכות, והיא ניגבה בידיה בעדינות את דמעותי. כבר חודשים שהיא לא זיהתה אותי. כמובן: הרי לא הייתי שם מבחינה רגשית..." (תרגום חופשי מאנגלית)

בסיפור המדהים והמרגש הזה פותחת הפסיכולוגית הקלינית והמומחית לטיפול זוגי הדי שלייפר את הרצאתה המאלפת "כוחו של החיבור" (ממליץ בחום לצפות בהרצאה המלאה הזמינה ברשת). ההרצאה פוקחת העיניים הזאת גרמה לי להבין כמה יסודות חשובים בנוגע לחיים, לזוגיות ולהורות אך היא גם האירה לי את אחד הסיפורים המסתוריים והמרתקים ביותר בתורה: סיפור עץ החיים ועץ הדעת טוב ורע. בואו נביא איתנו זוג עיניים חדשות ונחצה את הגשר למבט חדשני על כל הסיפור המוכר והידוע הזה.

המרחב המשותף

מה גורם למערכות יחסים להתפורר? מה גורם לאהבות גדולות להפוך לעמוסות מטענים, איבה וריחוק? מה מרחיק בני אדם זה מזה? לדברי הדי שלייפר, אותם ביססה על כתביו של ההוגה היהודי מרטין בובר ("אני ואתה"), ביסוד כל קשר בין שני אנשים עומד מרחב משותף שמתקיים ביניהם. על המרחב הזה כל אחד מהצדדים אחראי באופן מוחלט. מה שנכניס למרחב הזה הוא מה שיהיה בו.

במידה ואנו לא שמים לב, לא מודעים לאותו מרחב שקיים בינינו, ולא לוקחים עליו אחריות, הוא 'מזדהם' ונעשה עכור כמעט באופן מידי. מה גורם לזיהום הזה? ביקורת, זלזול, כעס, הסתגרות, התגוננות ועוד ועוד. הדרכים לזיהום המרחב מגוונות וכוללות למעשה את כל ספקטרום דרכי התקשורת האנושית: מילים לא מדויקות, התנהגות בלתי רגישה, הבעה מבטלת, וכל אמצעי ביטוי אחר שמכניס אנרגיה שלילית למרחב המשותף. כל מעשה כזה איננו פועל בחלל ריק אלא משפיע על המרחב המשותף – לטוב או למוטב.

חשוב שנשים לב, ההתנהגות הבלתי מודעת שלנו נובעת ממה שקיים במרחב. כאשר אנחנו חשים מותקפים, חשים חוסר הערכה, ביטול וזלזול, איננו פועלים מתוך המהות שלנו אלא מתוך שכבות הגנה שתפקידן לגונן על אותה מהות עדינה. מן הסיבה הזאת, במצבים כאלה אנחנו מרגישים קצת או הרבה "לא אנחנו". למה? כי באמת מדובר בשכבה חיצונית יותר שתפקידה לגונן עלינו. במצבים כאלה, בדיוק כפי שתיארה הדי בסיפורה בפתיחת הדברים, אנו לא פנויים להיות עם הזולת באמת. אנו עסוקים בלגונן על עצמנו מפני הסכנה שאנו חשים בה. יותר מזה, אנו גם לא באמת פנויים במצבים כאלה להיות עם עצמנו, להקשיב לקולות הפנימיים שקיימים בתוכנו. אנו נתונים במצב הישרדותי.

החדשות הטובות הן שיש צד שני למטבע: כאשר אנו מודעים למרחב הזה, ולוקחים עליו אחריות אנחנו יכולים לנקות אותו ובמקום להעכיר אותו להאיר אותו. לטפח אותו. מתוך בחירה משותפת אנו יכולים להפוך את המרחב המשותף לגן עדן עלי אדמות במקום לגיהנום שלדאבון לב הוא יכול להפוך מתוך חוסר מודעות או רשלנות.

כאשר אנו מודעים למרחב שקיים בינינו ודואגים באופן קבוע לטפח אותו, לדאוג שיהיה נעים ובטוח, ובמידה שהוא נעשה מסיבה כלשהי עכור, לנקות אותו בהקדם האפשרי, אז נוצרת קרקע פוריה לשינוי ותהליך של בנייה והתחדשות של כל צד במרחב המשותף, ביחד וכל אחד לחוד.

אז איך התובנה מאירת העיניים הזאת קשורה לעץ הדעת ועץ החיים?

הגשר לגן העדן

מה עמד במרכזו של גן העדן עץ החיים, עץ הדעת טוב ורע או שניהם?

כך מספרת התורה: ויצמח ה' אלוהים מן האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל, ועץ החיים בתוך הגן, ועץ הדעת טוב ורע" (בראשית ב, ט). במרכזו של הגן, מוצב עץ החיים – "ועץ החיים בתוך הגן".

מלשון הפסוק נשמע שעץ הדעת טפל לעץ החיים. שני העצים הללו מבטאים שתי רמות תודעה שונות. תודעת עץ החיים כל כולה היא "בתוך"; בתוך הגן, בתוך המציאות, בתוך מערכות יחסים. זוהי התודעה שערה למרחב המשותף. שאיננה עסוקה בחוויה החושית-רגשית הסובייקטיבית אלא קשובה למרחב הגדול שקיים ביניהם ובתוכם.

אלא שבשכבה חיצונית יותר, מתקיים מרחב תודעתי אחר – זהו מרחב עץ הדעת טוב ורע. מה מאפיין את המרחב הזה? בדומה למה שראינו, מרחבי עץ הדעת טוב ורע רוויים בתודעת מאבק – טוב ורע, טוב לי או רע לי, בעד או נגד. תודעת עץ הדעת טוב ורע איננה פנויה למרחב המשותף כי היא עסוקה מדי במה שנמצא בשכבה החיצונית של הקיום. ממילא, היא איננה פנויה להיות קשובה למה שמתרחש במרחב המשותף. בעץ החיים שנמצא בתוך הגן.

בעיני רוחי, המעבר מתודעת עץ הדעת טוב ורע לתודעת עץ החיים דומה לאותה חציית הגשר מטאפורית שתוארה בצורה יפה כל כך ונוגעת ללב בתיאור המפגש של הדי עם אימה בבית האבות. חציית הגשר בין המאבק הפנימי לקשב למה שהמרחב המשותף דורש. המעבר ממרחב בו כל צד מתבצר בתוך עצמו, מנסה להשיג רווחים ונאבק על מקומו וקיומו לתודעת אחריות משותפת על גן העדן שכולנו אחראים לטפח.

האם נצליח לחצות את הגשר?