סיפור הגבורה היהודי והאמיתי.
אם תשאל כל אזרח ישראלי מה אומר לך השם "מוהנד חלבי" הרוב לא יכירו. אבל כל ילד פלסטיני יזהה מיד. מוהנד חלבי בן 19 מאל-בירה שליד רמאללה, חבר הג'יהאד האיסלאמי. יצא מביתו בבוקר 30 באוקטובר 2015 לכיוון ירושלים.
מטרתו הייתה אחת לרצוח אנשים נשים וילדים. יום לפני הוא כתב בדף הפייסבוק שלו "על פי מה שאני רואה האינתיפאדה השלישית פרצה. מה שקורה באל-אקצה הוא מה שקורה למקומות הקדושים שלנו ולדרך של הנביא שלנו. מה שקורה לנשות אל-אקצה הוא מה שקורה לאימהות שלנו ולאחיות שלנו. אני לא חושב שהעם ישלים עם ההשפלה. העם ייצא לאינתיפאדה".
מדובר בימי חג עבור העם היהודי חג הסוכות בו הציבור היהודי נוהג לשבת בסוכות ביחד עם כל בני המשפחה לסעודות חג ולבקר בכותל המערבי להתפלל ולהודות לבורא העולם .
אהרן בניטה הלך בלילה ביחד עם אשתו ובתו התינוקת לכותל המערבי להודות להשם על השנה ולבקש שתהיה שנה טובה וחדשה. בחזור המחבל מוהנד חלבי זיהה אותו כיהודי בשל לבושו ורץ אליו עם סכין במטרה לרצחו נפש. אהרן שהופתע מהמחבל נאבק בו במטרה למשוך זמן כדי שאשתו ובתו התינוקת ינצלו.
המחבל הצליח לדקור באופן קל את אשתו של בניטה והיא הצליחה בכוחות על לברוח ביחד ובתינוקת, בזמן שבעלה מנסה לרתק אליו את המחבל ולמנוע ממנו לפגוע בשאר משפחתו באשתו הם רצו בבהלה וצרחו לעזרה.
באותה עת ישב הרב נחמיה לביא בביתו. הרב נחמיה הינו רב בישיבת עטרת כוהנים כבר עשרות שנים. הוא ישב בביתו הספון והנעול ושמע צעקות לעזרה.
הוא הבין מיד שמדובר בפיגוע ושהמחבל מסתובב חופשי וחמוש ומנסה לרצוח יהודים. כל אדם בר דעת מבין שזה הזמן להישאר בבית הנעול אבל לא הרב לביא.
הוא יצא מביתו המוגן והנעים לחזית פשוטו כמשמעו. הוא ירד וחיפש את המחבל. המחבל נתקל בו והצליח לגבור עליו, אבל זה הזמן שגרם לגברת בניטה וביתה התינוקת שהייתה בעגלה להינצל. בינתיים כוחות הביטחון הגיעו וחיסלו את המחבל . מאז שמו של המחבל הפך לאגדה. מאות ניסו לחקות אותו ולעשות אף הם פיגועי דקירה לצערנו חלקם הצליחו.
הרשות הפלסטינית חנכה רחוב על שמו בכפר סודרא ובנוסף הקימה אנדרטה ענקית עם שמו ותמונתו לזכרו ליד ביתו. המונים תרמו כסף למשפחתו והם עברו לווילה חדשה. אין ילד פלסטיני שלא מכיר את השם "מוהנד חלבי" - הוא הפך לגיבור של העם הפלסטיני.
וזה לב הסיפור, הגבורה של אותו בחור פלסטיני היה לרצוח שני אזרח תמימים, לפצוע אישה ולנסות לרצוח תינוקת.
אצלנו לעומת זאת התפרסם הרב נחמיה לביא בתור גיבור, הוא אף זכה לקבל את אות הגבורה הכי גבוה שניתן לאזרחים עיטור למופת על ידי מפכ"ל המשטרה דאז רוני אלשיך.
מנימוקי הוועדה שנתנה את הפרס נכתב "הרב נחמיה לביא ז"ל קיבל את עיטור האומץ האזרחי. בהיותו בביתו, שמע הרב נחמיה לביא ז"ל זעקות של אישה, יצא מביתו כשהוא מודע לסביבה העוינת ולסכנה הנשקפת ממנה, נתקל במחבל ונאבק בו בכל כוחותיו ובכך עיכב את מהלכיו. למרבה הצער, המחבל, שהיה חמוש בסכין הצליח לדקור את הרב נחמיה והוא נרצח" .
מאז שמו של הרב לביא הונצח בפרויקטים רבים והוא סמל לגבורה יהודית. לצאת מהבית על מנת לרצוח אזרחים ונשים זו לא גבורה זו עליבות ואיוולת ורוע צרוף.
לצאת מהבית בידיעה שאתה מסכן את החיים שלך על מנת להציל חיים של אדם שאתה לא מכיר זוהי הגבורה האמיתית.
מיד אחרי הפיגוע החלטתי שמעשה הגבורה חייב להתפרסם בכל העולם ושכל מבקר במקום יכיר את הסיפור.
למרות שנהוג לא להנציח נפגעי טרור ברחובות ירושלים ובפרט לא ברובע המוסלמי הובלתי מאבק קשה מאוד בטענה שזה לא עוד פיגוע אלא מעשה גבורה הרואי שכמעט לא היה כמותו.
בשבועות האחרונים, שש שנים לפיגוע הנורא הזה ובטקס צנוע שונה שם המקום לכיכר הגבורה. במקום יתלה בקרוב שלט שיספר את סיפור הגבורה האמיתי כך שמיליוני התיירים שמבקרים במקום ייחשפו לסיפור הגבורה של הרב לביא שיצא מביתו המוגן והנעים במטרה להציל חיים.
הגבורה של העם היהודי שבחר להציל חיים מול הגבורה ההפוכה של לקיחת חיים של אנשים חפים מפשע.