עו"ד שלום וסרטייל
עו"ד שלום וסרטייל צילום: דוברות ציפחה

בורא עולם היה בורא עולמות ומחריבן עד שנברא עולמנו. דומה שכשם שישנם מצבים בהם הגאולה חפוזה כגאולת מצרים, ויש שהיא באה אט אט כגאולה הבאה עלינו לטובה- כך גם בריאת העולם נעשתה בשישה ימים בלבד, אך שכלולו בא קמעה קמעה.

עשרה דורות חולפים עד שבא דורו של נח, צדיק ההולך תמים עם אלוקיו, ושוב חולפים עשרה דורות עד שכלולו בדורו של אברהם אבינו. ככל שהביצוע אינו תלוי בבני האדם, הוא נעשה באופן מהיר, אבל כשיש צורך בשיתוף בני האדם, יש צורך בהליך הטמעה הנמשך דורות- תהליך שבו קולטת האנושות ומטמיעה במערכותיה את השינויים המתבקשים לשכלולה.

משנברא העולם, אמר בוראו: 'וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד' אומר המדרש: וְהִנֵּה טוֹב - זה יצר הטוב. וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד - זה יצר הרע. וכיצד ניתן לומר שיצר הרע הוא טוב מאוד? אלא שאילולי יצר הרע היינו ספונים בביתנו בחוסר מעש ובכך לא בנה אדם בית, ולא נשא אישה, ולא הוליד ולא נשא ונתן, אך במבחן המעשי, כעבור עשרה דורות, התברר שהאדם כשל. 'וַיַּרְא יְהוָה כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם'. ביקש אפוא הבורא להחזיר את העולם לתוהו, כשאר עולמות, ולברוא עולם חדש, אך בזכות נח- צדיק אחד בדורו, הקב"ה הביא 'רק' מבול, והמשיך בצמיחתו ושכללו של אותו עולם מאותו דור והילך.

האם כעבור עשרה דורות של מעין 'פיילוט' התברר שיצר הרע כבר אינו טוב מאוד, ואולי אף רע מאוד, ואם כך מה תועלת בהבאת המבול, שהרי בפועל אותו יצר רע לא נעלם. יתר על כן, הרי גם מיד אחר המבול, אומר הבורא: 'לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם'. ולמה? 'כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו'. מה השתנה, אפוא, בין העולם שלפני המבול לזה שאחריו, וכיצד אותו נימוק מביא מבול ומונע להבא מבול כאחד?

עוד באותו נושא:

דומה כי למרות הכל, הכוח המניע שמוביל לשינוי הוא היצר הרע, וככזה ממשיך הוא להיות טוב מאוד, אך זאת בתנאי שיידע האדם לכוונו לאפיקים הרצויים ולתת לו לפעול במינון הנכון. כי אילולא היצר הרע, כאמור, לא היה האדם בונה בית, לא נושא אישה ולא יוזם דבר, אלא נשאר ספון בביתו. ולא הייתה עשייה בעולם. ואכן אומר הרב אשר וייס כי הכתוב מדגיש את ההבדל לפני המבול ואחריו. לפני המבול 'וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם'! כל היום!

לעומת זאת, אחר המבול, אחר השיעור הגדול שקיבלה האנושות החדשה שכללה את נח ושלשת בניו ויוצאי חלציהם, 'יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו'- המינון ירד, כבר לא כל היום. כשנער או נערה בוגרים ומגיעים לגיל מצוות מצטרף היצר הטוב שמסייע בהכוונה ובסינון. כך באבות דרבי נתן : 'שלוש עשרה שנה גדול יצר הרע מיצר הטוב, שממעי אימו של אדם היה גדל ובא עמו...' רק לאחר י"ג שנה נולד יצר הטוב, ובזכות נח שרד עולמנו במתכונת זו של קיום יצר הרע במתכונתו המצומצמת.

אך מה הייתה זכותו של נח שבגינה לא הוחרב העולם כשאר העולמות? נח, כאברהם אבינו, עומד היה מנגד לכלל העולם ודבק ומצהיר על אמונתו בקב"ה למרות שכל העולם מעבר לעגו לו על אמונתו ועל בניית התיבה במשך 120 שנה. בניה שנמשכה כדי שיראוהו אנשי דור המבול וישאלוהו, 'מה זאת לך?' והוא עונה להם: 'עתיד הקב"ה להביא מבול לעולם'. למרות זכות גדולה זו, באותה שעה שאמר הקב"ה, 'כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם', ועלה במחשבתו להחריב הכל, אף צדיקים תמימים היו אמורים להימחות, אלא שנח מצא חן בעיני ה', וכתרגום אונקלוס: /אשכח רחמין, ה' אהבו, לפי פרשגן ספרו של הרב רפי פוזן.

מוסיף הסבא מסלובודקא, הרב  נתן צבי פינקל ואומר : נח מצא חן בעיני ה' על שזכה להפוך את מידת הדין למידת הרחמים, בכך שנהג במידותיו של הקב"ה. נח ריחם על בריותיו של הקב"ה, וטיפל בהם במסירות אין קץ, בעבודה אל-אנושית, זנם ופרנסם. יש מי שאכילתו ביום ויש מי שאכילתו בלילה, לכולם דאג, אך למרות ההבטחה האלוקית שנתנה לו, 'וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה', היה נח זקוק למידת הרחמים מצד הבורא, ובלעדיה היה טובע עם כל היקום, כי כשמימי המבול היו על הארץ מידת הדין הייתה מתוחה, והאונייה עמדה להישבר, אלא שרחם עליו הקב"ה, מידה כנגד מידה, בזכות מסירותו, רחמיו ותמימותו ביחס  לבריותיו.

נח היה צדיק תמים, אומר החוזה מלובלין, תמים עדיף אפילו מגדול. צא ולמד מהלכות ברכות; מי שהיו לפניו פת שלימה קטנה ופת גדולה שאינה שלימה, מברך על השלימה... ובזכות תמימותו ומסירותו ניצל העולם כולו.

הכתוב הוא יו"ר חברת הנדל"ן ציפחה אינטרנשיונל

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו