מאיר גרוס
מאיר גרוס צילום: עצמי

בדרך כלל נהוג להתייחס למה שאומרים וכותבים, ואני מבקש לעסוק במה שלא שמענו עליו. זאת, על פי אמירתו של זאב ז'בוטינסקי :"שקט הוא רפש". וכבר אמר החכם מכל אדם: עת לחשות ועת לדבר. ואני חש שאי אפשר עוד לשתוק.

היכן הרבנים, מנהיגי הדור? הכיצד נאלמו לנוכח ההחלטה של ממשלת ישראל- להזכיר, מדינת היהודים- להפקיר את האוכלוסייה בסיכון למול הקורונה על הוואריינטים השונים שלה. רשמית, נעלם הצו היהודי הזועק "ונשמרתם מאוד לנפשכם". פיקוח נפש דוחה הכול. גם את הדמוקרטיה המזויפת. גם את הגרעון בקופת המדינה. חיי אדם הם הנימוק המנצח. עד עכשיו.

ובמציאות שלנו, של הפגיעה בעיקר באוכלוסייה מבוגרת ובעלת מחלות רקע, יש לשים מולנו את הערבות ההדדית. ואת היסוד החברתי השורשי: " אל תשליכנו לעת זיקנה". במסורת היהודית כבר נחרתה האמירה: "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן". היחס המכבד, המעריך והמוקיר, בין השאר, לאלו שהקימו את המדינה, לחמו עליה, ותחזקו אותה עד ליום בו העבירו את הלפיד הלאה. 

והנה, בימים אלו, הממשלה יצרה סדרי עדיפויות מקוממים. וכך, מי שבסיכון- זו הופכת להיות הבעיה שלו. אגב, בניגוד למתנגדי החיסון שחוסר הבעיה שלהם הופך לבעיה של כולנו. גם אם יחלו הם יקבלו טיפול. וכפי שכבר התפרסם, גם על חשבון אחרים. (חוסר מכשירי אקמו, למשל. או מחסור במיטות טיפול נמרץ לחולים במחלות בכלל). ופתאום משתרר שקט. אין עוררין, אין הפגנות. כאילו מדובר בהחלטה חסרת משמעות.

עוד באותו נושא:

ולא רק הרבנים. כל הפרופסורים לאתיקה, המומחים לדמוקרטיה- זכות האדם לחיות- כולל אלו שיש להם תמיד על מה לדבר ורק הפעם שותקים. העמותות למען שוויון, השדרנים וכותבי הטורים נאלמו ונעלמו. אפילו העמותה של "תנו לחיות לחיות", מעדיפה לעסוק בהולכים על ארבע. 

ומה התירוץ למחדל האיום ולהעדפות הנוראיות הללו? – כלכלה, כסף, פתיחת המשק.  ואולי, בעיקר, להתבדל מהדרך בה צעדה- ובהצלחה- הממשלה הקודמת. 

האומנם חסר כסף? 

נתבונן, למשל, בכנסת. זו שמקבלת את ההחלטות. הכנסת הפכה לקונגלומרט שמתנפח עוד ועוד. המון שרים לכלום, עם עוזרים וחשבון הוצאות. וכדי לפנות להם זמן, ניפחו את החוק המיובא מנורווגיה. עיקרו הוא להוסיף כיבודים וכסף למקורבים. אולי כדאי ללמוד חריצות מה היא מראש הממשלה הקודם. הוא ניהל מדינה, יזם עשיות מדהימות, הגיע ל30 מנדטים, וכל זאת כשידיו קשורות במשפט המומצא נגדו. בקיצור, חברי הכנסת, רציתם ונבחרתם, אז לכו לעבוד. 

וקשה להבין למה צריכים לקנות ח"כים עם משרות של שרים וסגני שרים מיותרים. כמה מכשירי אקמו אפשר לקנות בעלות של לשכת סגן שר על עוזריו? כמה רופאים ואחיות מסורים לא יפוטרו, אם פחות נורווגים יסתובבו בכנסת? 

יש כסף. עובדה, מעלים את הפנסיות לקצינים בכירים. אולי אין חולקים על העובדה שמגיע להם. אבל, עכשיו? באמצע המלחמה נגד נגיף שכבר גבה פי שלוש קרבנות ממלחמת יום כיפור. נכון, אז היו אלו חיילים צעירים, ועכשיו הם זקנים. מיותרים. אולי אפילו נטל על המשק שצריך לפתוח אותו. 

והם פותחים אותו.

לא אכפת להם מהכושים שעשו את שלהם. הם כבר יכולים ללכת. פני המדינה לעתיד. קדימה. "אל תביטו לאחור, הניחו להולכים ללכת". ובעצם, אנחנו צריכים להודות שטרם אימצתם את השיטה האסקימוסית. שם הוציאו את הקשישים לשלג. שיקפאו או ישמשו מזון לזאבים רעבים. זקני מדינת ישראל, יעברו לעולם שכולו טוב. מדיניות ההכלה, אינה רוצה להכיל אותם כבני אדם חיים. 

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו