בצלאל סמוטריץ'
בצלאל סמוטריץ' צילום: חיים טויטו

אני רוצה להסביר לכם לעומק למה ה"הסכם" שנחתם השבוע להכפלת כמות המים שאנחנו מעבירים לירדן הוא רע ומהווה שגיאה מדינית אסטרטגית.

המצדדים מדגישים את חשיבותו של הסכם השלום שלנו עם ירדן ואת התרומה הביטחונית שאנחנו מקבלים משיתוף הפעולה הביטחוני ההדוק שמתקיים בינינו לבין הירדנים. לכאורה, זה אינטרס ישראלי לשמר את מערכת היחסים הטובה ואת שיתוף הפעולה הזה, ושווה לתת בשביל זה לירדנים מתנת חינם בדמות הכפלת כמות המים.

וזה נכון. בין ישראל לירדן מתקיים שיתוף פעולה ביטחוני הדוק שהשתיקה יפה לו ושבהחלט משרת את הביטחון השוטף שלנו ומייצר לנו גבול רגוע יחסית ממזרח.

השאלה היא רק למה אנחנו צריכים לשלם על שיתוף הפעולה הזה ולא הירדנים. שיתוף הפעולה הזה הוא אינטרס גדול הרבה יותר של הירדנים עצמם והוא משרת את שרידות השלטון של בית המלוכה האשמי שמבוסס כידוע על מיעוט בקרב אזרחי ירדן. הירדנים לא עושים לנו טובה בשיתוף הפעולה הזה. הם מאוימים הרבה יותר מאיתנו משכניהם הקרובים והרחוקים, מבית ומחוץ ומכל הצדדים, ונהנים משיתוף הפעולה הביטחוני הרבה יותר מאיתנו.

וכאן נעוצה הטעות ארוכת השנים של אסטרטגיית השמאל המדינית.

עוד באותו נושא:

יחסים בינלאומיים מבוססים יותר על אינטרסים הדדיים ופחות על אהבה. יש מהם שמבוססים אמנם גם על ערכים וקרבה רעיונית (כמו היחסים שלנו עם ארה"ב), אבל תמיד נוכחים שם גם אינטרסים. גם ביחסים שלנו עם ארה"ב יש נדבך מרכזי של אינטרסים. ארה"ב אכן עוזרת לנו מאוד במישורים רבים, אך גם נהנית מהקשר האמיץ איתנו שמקדם את האינטרסים החשובים לה במזרח התיכון. האינטרסים האלה חורגים בהרבה מגבולותיו הפיסיים של המזרח התיכון וקשורים למאבקי כח ושליטה בין מעצמות כמו רוסיה, סין וארה"ב, שהמזרח התיכון מהווה ציר מרכזי בהם - בעיקר, אבל ממש לא רק, בשל עסקי ונתיבי נפט וסחורות.

במזרח התיכון זה עוד הרבה יותר בולט. היחסים הבינלאומיים בנויים כמעט אך ורק על אינטרסים וממש לא על אהבה וערכים משותפים.

הגישה המדינית הנכונה מגיעה אל הדיאלוג המדיני מעמדת כח שמשדרת לצד השני שהוא זקוק ליחסים איתנו לא פחות ולפעמים הרבה יותר מאיתנו. שיש לו הרבה מה לקבל ולכן הוא גם צריך לתת. עמדה כזו מאפשרת לנו לעמוד על שלנו, לדרוש תמורות, ולשמור על האינטרסים שלנו מול המדינות האחרות במסגרת היחסים איתן.

לעומת זאת, כשאנחנו מגיעים לשולחן מעמדת חולשה שמשדרת שאנחנו אלה שזקוקים למערכת היחסים ולעסקה המדינית הצד השני יעמוד על שלו, ידרוש הרבה יותר ויתן הרבה פחות ואנחנו נוכל לעמוד על שלנו הרבה פחות.

זה ממש כמו בעסקים. הצד שלחוץ לסגור את העסקה ישלם יותר ויקבל פחות. הצד שישדר שהוא ממש לא לחוץ ושהאינטרס הוא של הצד השני ישלם פחות ויקבל תנאים טובים יותר.

זה נכון מול ארה"ב והיכולת שלנו לעמוד מול הממשל ודרישותיו בעניין הפלשתיני ובעניינים אחרים, זה נכון מול מדינות אירופה לסוגיהן, זה נכון מול הרש"פ - ששיתוף הפעולה הביטחוני שלנו איתה משרתת אותה הרבה יותר מאשר אותנו (שלטונו של אבו-מאזן נשען באופן מוחלט על כידוני צה"ל, שבלעדיו חמאס היה משתלט על יהודה ושומרון כבר מזמן וזורק את אבו-מאזן ואנשיו מהגגות כפי שהוא עשה ברצועת עזה), ולמרות זאת היא מרשה לעצמה לפעול נגדנו בתעוזה מול גופים בינלאומיים רק כי אנחנו משדרים לה בחולשתנו שאנחנו זקוקים לה יותר משהיא זקוקה לנו, וזה נכון גם מול ירדן שיש לנו אינטרסים רבים מולה במישור האיראני, הפלשתיני, ועוד.

כשירדן מתקרבת לציר האיראני, מסרבת לחדש את הסכמי החכירה במובלעות צופר ונהריים, תומכת בפלשתינים ומתדלקת את ההסתה השקרית והאלימות נגדנו בעניין הר הבית, ובאותו זמן מקבלת מאיתנו מים ללא כל תמורה מדינית, אנחנו מגלים מולה חולשה, משדרים לה שאנחנו אלה שזקוקים לשיתוף הפעולה איתה, ומאפשרים לה להמשיך לפגוע בנו במישורים רבים מבלי שהיא משלמת על כך מחיר. ובשכונה שלנו מי שמגלה חולשה מזמין שינצלו אותה עד תום.

אחד מנזקיה הגדולים של הממשלה הזו נעוץ בעובדה שהשמאל וגישותיו המדיניות הרופסות ומבוססות החולשה חזרו לצמתים מרכזיים ולעמדות הובלה. יאיר לפיד, שמונה בחסותו של בנט לשר חוץ ולמוביל הרשמי של מדיניות החוץ של ישראל, הוא הדוגמא הרעה והמסוכנת ביותר לכך. ככל שגישתו תמשיך להוביל מעמדה של ישראל בעולם ילך ויחלש, וכך גם יכולתה לעמוד על האינטרסים החיוניים שלה מול הקהיליה הבינלאומית בכל המישורים.

הגישה המדינית השונה היא אחד ההבדלים המרכזיים בין הימין לשמאל בישראל במשך שנים.

ניהול משאים ומתנים ויחסים בינלאומיים מתוך עוצמה ועמדת כח, שמודעת למה שיש לנו לתרום לצד השני וממילא יכולה לעמוד על שלנו ולדרוש הדדיות ותמורות, או ניהולם של כל אלו מתוך עמדת חולשה שמתמסרת לעצם קיומו של הקשר ולחיבוק הכרוך בו. במצב הזה החיבוק הופך לחיבוק דב מסוכן שהופך אותנו לתלויים בבני השיח שלנו בקהילה הבינלאומית ולמשועבדים להם בחוסר הדדיות משווע.

בתחום הזה הממשלה הנוכחית על כל חלקיה מאמצת למרבה הצער את אסטרטגיית השמאל באופן מוחלט ולכן מסכנת את מעמדה ועוצמתה של ישראל בעולם.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו