הרב ליאור לביא
הרב ליאור לביאצילום: עצמי

בסוף השבוע שעבר, נסעתי עם בננו בן החמש לקניות לקראת שבת. אירוע שגרתי ופרוזאי שהפך בזמן קצר לחוויה לא נעימה בכלל.

הפקק שהשתרך ונע בעצלתיים גרם לנו בשבריר שניה של חוסר תשומת לב ואי שמירת מרחק, להתנגש בעוצמה ברכב שנסע מולנו. בום! רגעים של בלבול ובהלה. 

מבט מהיר לאחור סורק את הבן במושב האחורי לראות שהכל בסדר. הילד מביט בי בשאלה ואני מנסה להרגיע וכבר יוצא יחד עם הבעלים של הרכב שממול לאמוד את גודל הנזק. חזית הרכב שלנו ראתה ימים יפים מאלה. שלולית מים ירוקים שהחלה להיקוות מתחת לרכב סיפרה לי שגם הרדיאטור הלך לעולמו. הנזק הגדול לרכבנו נגרם בעיקר כתוצאה מוו הגרירה של הג'יפ שנסע מלפנינו. הג'יפ לא ניזוק כלל וכלל. בעל הרכב, מבני דודנו (ערבי), ניסה לסייע לנו באדיבות ככל יכולתו, בעודנו מחליפים בינינו רישיונות ומנהלים שיחה באנגלית רצוצה. 

החלק המתסכל בסיטואציות כאלו הוא שעוד לא עיכלת מה איתך ואתה כבר צריך לנהל אירוע טכני של חילופי פרטי רישוי ועוד כל מיני עניינים שממש, אבל ממש אין לך ראש בשבילם. חזרתי לרכב והרגעתי את הבן (ועל הדרך את עצמי) שהכל יהיה בסדר. ב"ה שנינו לא נפגענו בכלל וזאת כבר היתה ברכה גדולה. 

התקשרתי לאשתי ודיווחתי ביובש וברוגע ככל הניתן על מה שאירע ועל כך שאנחנו בריאים ושלמים ב"ה. כמה דקות חלפו להן ורכב משטרה שהגיע בעקבות הדיווח שלנו קודם לכן, המליץ לנו לרדת לשולי הכביש. בעקבות הניידת שעצרה והשוטר ששוחח איתנו, הבן הביט בי במבט רציני ואמר לי שהוא קצת מפחד. אמרתי לו שהשוטר הגיע לעזור לנו ובסופו של דבר הוא באמת ליווה אותנו עד למקום בו נוכל להחנות את הרכב. הגענו לחוף מבטחים. אפשר להירגע קצת. 

אשתי בחוכמתה ייעצה לי לקנות משהו, בעיקר כדי לתת לבננו חוויה מתקנת (וכן, גם לבעל המסכן...). רעיון שהתגלה כהברקה. נכנסנו לבית קפה קטן שהיה באזור ואמרתי לחמוד לבחור מה שהוא רוצה. הוא בחר מיץ תפוחים וכדור שוקולד גדול במיוחד. אבא שלו הזמין הפוך קטן ושניהם התיישבו אחד מול השני, שני גברים בסוף יום קרב. 

הבטתי בו בחיוך, רואה איך הוא כאילו כבר שכח את כל מה שהיה וכולו מרוכז בכדור השוקולד והמיץ שמולו. ואז, חילצתי מתוכי משפט שמלווה אותי בימים האחרונים: "תראה איזה כיף. אם לא היתה התאונה הזאת, לא היינו יושבים פה עכשיו, אוכלים ושותים ביחד". הוא הביט בי בחיוך מרוצה ואני חייכתי אליו בחזרה, חיוך השמור למנצחים. וחשבתי לעצמי שלא בטוח, אבל אולי זה המשפט שהוא יזכור מכל החוויה הלא נעימה הזאת בעוד הרבה שנים. נדמה לי שהמשפט הזה הוא לא סתם משפט חיובי על אירוע לא נעים אלא במידה רבה זוהי תמצית החינוך על רגל אחת. 

למה כוונתי? 

סוד גדול לילד קטן

האם יש מצווה מן התורה לחנך? לכאורה זוהי שאלה משונה כי כל מהותה של התורה הוא הלימוד והעברת המסורת מאב לבן. אך בכל זאת, האם יש מקום בתורה ממנו אפשר ללמוד את מצוות החינוך? על השאלה הזאת השיב הרב מאיר שמחה מדווינסק (בעל ה"משך חכמה") בחיוב. מהפסוק בפרשתנו, על משימתו החינוכית שהוטלה על אברהם: "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט..." (בראשית יח, יט) , למד ה"משך חכמה": "ומקור מצות חנוך במצות עשה מקורו מזה הפסוק, מאברהם אבינו שיצוה את בניו בקטנם על המצות". הרי לנו המקור למצוות חינוך מן התורה! לענ"ד לימוד מצוות החינוך מן הפסוק הזה טומן בחובו סוד עמוק שמייחד את החינוך היהודי לדורותיו. הסוד הזה טמון בהקשר בו נאמר הפסוק הזה. 

לפני השחתת סדום, אומר ה', כביכול לעצמו: "וַה' אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ" (יח, יז-יח). ורק אז מופיע הפסוק הנ"ל, ממנו נלמדת מצוות החינוך. מדוע ה' מבקש לחשוף בפני אברהם את המתרחש במטבחון הא-לוהי בו מתוכננת השמדת סדום? מה כוונתו בכך? 

ברור לגמרי שחשיפת התכנון בפני אברהם איננה ידיעה חדשותית אקסקלוסיבית שאברהם מקבל מתוקף המנוי שלו על מקור ראשון. הידיעה הזאת מזמינה אותו להתווכח ולנסות בכל כוחו למצוא צדיק בסדום. אברהם מבין את תפקידו כנציג מידת החסד והרחמים בעולם, והוא מבקש לחפש ולגלות את הטוב שגנוז גם בתוך סדום הרעה והחטאה. האם ניסיון הסנגוריה שלו נשא פרי? לכאורה לא. ערי הכיכר עלו בקיטור הכבשן. 

אלא שבמבט עמוק יותר אנו מגלים שיש שכר לפעולתו של אברהם. לוט בן אחיו, הניצוץ שהיה טמון בסדום ניצל מן ההפיכה. וממנו, חרף האפילה והסיבוך שבדמותו, בגלגולים ובתהליך ממושך, יוצא מלך המשיח! אותו משיח שלישיבתו יוכלו להיכנס רק ההופכים חושך לאור והטועמים מר למתוק (עפ"י זוה"ק ד). 

נקודת המבט הזאת, שיש תקווה ויש טוב שמסתתר גם בעומק ההסתר, מעניקה את המוטיבציה והאמונה לצוות את בניו ואת ביתו אחריו לשמור דרך ה' ולעשות צדקה ומשפט.  

יסוד החינוך היהודי טמון באמונה שגם במצבים קשים ומסובכים איננו נעזבים. גם בעומק החושך מסתתר לו ניצוץ של אור. גם בעומק הקלקול, חייב להסתתר גרעין א-לוהי של תיקון. ונקודת המבט הזאת מאפשרת לנו למצוא את נקודת הטוב הזאת גם בתוכנו וגם אצל אחרים. גם כשאנו עולים אך גם כשאנו נופלים ומתרסקים. גם בימים בהירים וגם כשהשמים עוטי ערפל. ואת הסוד הגדול הזה, מורשתו של אבינו אברהם לעולם כולו, העברתי לבננו בבית קפה, על מיץ תפוחים, כדור שוקולד גדול והפוך קטן.