תקופת התפר שבין התאריך העברי ללועזי של זכר רצח רבין מתאפיינת בפולמוסים וויכוחים סביב אופי ההנצחה, סביב סוגיית ההסתה מול טענת סתימת הפיות, התנצחויות של ימין ושמאל, אך האם גם כיום, 26 שנים אחרי הרצח, ממשיך הרחש הציבורי סביב השאלות שעולות מהרצח והאירועים שסבבו אותו?
על כך שוחחנו עם הפיזיקאי נחום שחף, מי שחקר עמוקות את פרשת הרצח ועדיין מנסה להעלות את השאלות בפני הציבור הרחב.
לדבריו שחף ההתעניינות בפרשת הרצח אינה נפסקת והיא עולה וצפה בכל שנה מחדש. "בכל יום רואים ידיעות מחברי כנסת, מעיתונאים ומהציבור הרחב לגבי רצח רבין. השמאל הישראלי עדיין מאשים את הימין כולו ואת נתניהו בהסתה. אחת האמירות הייתה שעמיר אחז באקדח אבל הציבור הימני אחז בידו. כלומר הימין כולו מואשם", הוא אומר ומזכיר כי "לפני כשנתיים יצא סרט חדש על רצח רבין שבו משחזרים את הרצח. הסרט זכה בפרס אופיר ובו מציגים את הרצח ומאשימים לא רק את יגאל עמיר אלא את הימין כולו, את הרבנים ואת נתניהו".
"זה ממשיך ומתגלגל הלאה ומביא לכך שהימין פוחד לפתוח את הפה, כפי שהיה באירופה בימים שלפני השואה, כאשר אנשים פחדו להגיד שיש להם חברים יהודים. היום בישראל ראשי הימין, כולל נתניהו, פוחדים לפתוח את הפה", אומר שחף ואנחנו שואלים אם האזרחים שותקים גם הם, או שלמרות הכול נמשכת ההתעניינות בניסיונות למצוא מענה לשאלות סביב הרצח.
שחף מזכיר כי מעבר לסרט המדובר, הסוגיה צפה ועולה עם ההאשמות שמשמיעים נכדיו של רבין כלפי הימין, ובשעתו העלה את הסוגיה נאומו של ד"ר מוטי קידר שהעלה ספקות סביב זהות מבצעי הרצח וטען שיתכן וי.ר. הוא המבצע. שחף עצמו בראיון טלוויזיוני אמר את השם 'יורם רובין' במפורש כמי שירה ברבין בשבתו ברכב השרד מאחור, "ויש לי לכך הוכחות פורנזיות", הוא אומר ומזכיר את הרקע האישי והמקצועי שלו כחוקר בכיר בתחום זה: "הייתי יועץ של המז"פ, השתתפתי בפיתוח פרויקטים למז"פ, הרציתי בכינוס השנתי של האקדמיה האמריקאית למדעי המשפט, שהיא הגוף הבכיר ביותר בעולם למשפט פלילי. טובי החוקרים היו בהרצאה הזו שבה עסקתי בפרשת מוחמד אדורה. בעקבות ההרצאה נפגשתי עם התובע הכללי של ניו יורק ולפגישה הגיעו בכירים נוספים, יומיים אחר כך הרציתי באוניברסיטת וושינגטון בפני ראשי הפקולטה לקרימינולוגיה. הוזמנתי להרצות באוניברסיטה המלכותית בלונדון בכנס על רצח עם. הרציתי בכנסת בועדה לניצולי שואה, כלומר בעולם אני נחשב כמומחה לתחום הפורנזי ואני בעל פרס משרד המדע".
ולמרות כל אלה, אנחנו מזכירים לשחף, כל הוכחותיו ושאלותיו סביב פרשת רצח רבין זוכות למענה מפטיר של מי שאינו אלא הזוי, מטורלל ומנותק מהמציאות ואין להתייחס לטענותיו. "כשרואיינתי אצל אברי גלעד היה מולי דביר קריב, איש השב"כ. הבאתי את דבריה של דליה רבין שסיפרה בראיון בטלוויזיה שאימה מתקשרת עשרים דקות אחרי הירי ואומרת לה שירו באבא אבל זה לא אמיתי ושאנשי השב"כ אמרו לה שהיה ירי אבל הוא לא אמיתי. הם גם לקחו אותה למטה השב"כ ולא לבית החולים".
מכאן עובר שחף לשורת נתונים נוספת: "יגאל עמיר נעצר בתשע ושלושים. בדו"ח המעצר נכתב 21:32, שתי דקות אחרי המעצר, ושם נכתב שהוא נתפס ב-21:30. ועדת שמגר קובעת שרבין נורה בתשע וחמישים, כלומר שיש ליגאל עמיר את האליבי המושלם. בנוסף, הרופאים קובעים שרבין הגיע ב-21:52 והם כותבים שהוא נורה כארבע או חמש דקות קודם לכן".
האם כל אלה אינם מספיקים בגלל ההודאה האישית של יגאל עמיר, והתפיסה לפיה ההודאה היא מלכת הראיות? "הודאה היא כבר לא מלכת הראיות. בפרויקט החפות שבוצע בארה"ב התברר שלמעלה מאלפיים איש הודו בפשעים שלא ביצעו ולמעלה ממאתיים איש הודו ברצח שהם לא ביצעו".
על יגאל עמיר אומר שחף כי "במשפט ובעדות האיסוף בפני ועדת שמגר, שיש לי את התמליל המלא שלה, הוא אומר שיריתי קליע אחד ברבין והתפלאתי שלא קורה לו שום דבר והוא לא מגיב ואז קפצו עליי ואז יריתי שתי יריות בלי לראות כי קפצו עליי. בואו נבחן את התמונה, הולך איש שב"כ שרואה את הירייה, נותן מכה על היד ומכה על הפרצוף כפי שיגאל עמיר מעיד בעצמו שקפצו עליו. אז הוא יכול להמשיך לירות? זה לא יכול להיות מעבר לסיפורי ילדים. איש השב"כ שהלך לצידו מעיד שהוא קפץ על יגאל עמיר ותפס אותו בגרון. איך יגאל עמיר יכול היה להמשיך לירות? ברור שהעדות שלו שקרית והיא ניתנה כנראה תחת איום".
"באחד הסרטים שהוצגו באינטרנט שואלים את יגאל עמיר אם הוא הרג את רבין והוא אומר שכן וחותם על מסמך ההודאה ברצח, אבל עושה זאת ביד שמאל, למרות שהוא עושה הכול ביד ימין. בנוסף רואים איש משטרה יושב לידו מול החוקר ובפריים הבא רואים את איש המשטרה נשען על הקיר ממול, כלומר שכל הראיון עם יגאל עמיר עבר עריכה, ולא ברור אם הוא שחתם או מישהו אחר שדומה לו. קטע נוסף מופיע שם ובו רואים שהוא לוגם מים ותוך כדי כך מדבר, מה שאדם לא יכול לעשות. אנחנו מדברים על סדרה של זיופים בחומר שהוציאה המשטרה".
ממשיך שחף ועובר להוכחות הפורנזיות הנוגעות לניתוח הממצאים בחליפתו של רבין: "ב-2005 ראינו את החורים בבגדיו של רבין מלפנים. אלכס פלג הוא שצילם את זה וישב אצלי כמה שנים קודם לכן ושלח לי את הצילומים המקוריים ורואים את החורים מקדימה, שהם חורי ירי. רואים פרימה של קצות החוטים מסביב מה שמתאים לקליע. כשאני מדבר עם איש המשטרה שבדק את הבגדים ושואל אותו איך לא העדת על החורים שמלפנים, הוא אומר לי שבבגדים שהוא קיבל לא היו חורים מקדימה. לעומת זאת בסרט שהוצג בערוץ 2 רואים חורי ירי מקדימה".
"כמה חודשים קודם לכן נורית קידר התחקירנית ישבה אצלי בבית וביקשה שאדבר על הנושא. סיפרתי על החורים ושאלתי איך מסבירים את החורים מקדימה, ואת זה שלא היו עדויות על החורים מקדימה, וחמור מכך, אם היו מגיעים הבגדים עם החורים מקדימה ניתן היה לבדוק איזה סוג קליע פגע בבגדים, נחושת או עופרת, אבל משטרת ישראל הסתירה את החורים. כלומר שהיו חוקרים שהסתירו את הבגדים מי שחקרו את הבגדים באופן ממשי".
ממשיך שחף ומציין כי בראיון טלוויזיוני סיפר פרופ' ברבש, מנהל בית החולים, "שאחרי הבדיקה של פרופ' היס השב"כ לקח את הבגדים, כלומר שאנשי השב"כ, שאחד מהם חשוד בירי, לקח את הבגדים ומסר אותם באופן סלקטיבי למשטרה".
"ברוך גלטשיין, הנחשב למוביל בעולם בחקר סימני ירי, מעיד שלא היו סימני נחושת במעיל מאחורה, ולעומת זאת בגוף של רבין הקליעים היו מצופים בנחושת. כלומר שהירי במעיל מאחורה הוא לא הירי שבו נפגע רבין. המסקנה היא שרבין נורה מקדימה", אומר שחף ומספר על שיחה שקיים עם התובעת, עו"ד פנינה גיא, שיחה השמורה אצלו ובה הוא שאל על החורים מקדימה.
"היא אומרת שזה סיגריה. ואמרתי לה שתעשה ניסוי ותראה שסיגריה לא חודרת את החולצה, אבל גם בגופיה אם נצמיד סיגריה זה לא ישאיר סימן בבד, אם הכותנה בוערת מתקבלים חורים אחרים. היא אמרה שאם כך היא לא מבינה. שאלתי איך בחולצה ובגופיה יש חורים מלפנים ובמעיל מלפנים אין חורים, ואז היא המשיכה מעצמה ואמרה שהמשמעות היא שרבין נורה אחרי שהוא הוריד את המעיל, כלומר במכונית או בבית החולים. אמרתי לה שלא יכול להיות שהירי היה בבית החולים, כי שם גוזרים את הבגדים, ואז היא אומרת שהמשמעות היא שהירי היה ברכב".
שחף מספר על ניסויי ירי שביצע על מנת להוכיח את טענותיו ובנוסף מזכיר כי גם "בספר של לאה רבין היא כותבת שהיא ראתה שיצחק לא נפגע ושאנשי השב"כ אמרו לה שזה היה תרגיל ושלקחו אותה למטה השב"כ ולא לבית החולים ושכשהיא שאלה איפה הוא אמרו לה שהוא ברכב השני. כלומר יש עדות של לאה רבין, של אנשי השב"כ, של עוזרת של רבין שיורדת במדרגות אחרי בניהו ואומרת לו שזה תרגיל של השב"כ. יש גם את מאמרו של כתב מעריב שמספר שאיש השב"כ אמר לו שרבין לא נפגע כי זה היה תרגיל וירי לא אמיתי. יש את ועדת שמגר שבה העדות שנשמעו קולות סרק זה לא אמיתי, כלומר אנשים רבים מעידים שזה לא אמיתי".
עוד מציין שחף כי הגיע לחומרים החשאיים ביותר מתוך בקשתה של דליה רבין לאפשר לו את חקר הדברים. "הצלם היה עם יגאל עמיר בקורס של השב"כ תשעה חודשים קודם לכן", הוא מספר ומציין: "הצגתי ב-2000 בפני ברוך גלדשטיין המומחה לסימני ירי של המז"פ ובפני ד"ר אריה צייכנר, שהיה אז סגן ראש המז"פ, את ההוכחות ואריה אמר קונספירציה אבל שהוא מעביר את החומר למפכ"ל, והמפכ"ל, יהודה וילק, אמר לו לרדת מהעניין".
בדבריו מביע שחף חשש מתופעת סתימת הפיות אותה הוא משווה לפרבדה הרוסי שאינה מאפשרת חשיפת שאלות ונתונים והתייחסות רצינית להם, כמו גם לנתונים נוספים רבים אחרים בפרשות אחרות.