מאיר גרוס
מאיר גרוס צילום: עצמי

זו לא כותרת. זו סיבה. הסיבה - בהא הידיעה. זהו הנימוק. ובעיקר מסקנה שכולה הלכה למעשה. זוהי ההנחיה המכריעה, האולטימטיבית. 

האמריקאים כועסים על הוצאתן מחוץ לחוק של שש אגודות פלשטיניות שונות. והם דורשים הסברים כי בעל המאה הוא גם בעל הדעה. אז לא הפעם חברים אמריקאים. יש לנו הסבר ברור: לעולם לא עוד.

לגבינו זה פיקוח נפש ולא דיון תעמולתי, או פוליטי ואפילו לא משפטי. זה החיים שלנו. ממש כפשוטו. העקרונות והדרכים שלהם מזכירים לנו תנועה ותהליכים בהיסטוריה. והם עלו לנו בדם רב מאוד. 

אין לנו אפשרות לחכות. 

העולם לא יודע לקרוא. בטרבלינקה, באנדרטה על 17,000 מצבות האבן שבה, יש רק שמות גיאוגרפיים. קהילות שהיו בהן יהודים ואינם עוד. להוציא אבן אחת שעליה יש אמירה אחת בכל השפות. "לעולם לא עוד". כן גם באנגלית. 

אמריקאים חביבים, מאז שנמנעתם לפתוח את שערי אמריקה ליהודים שנסו על נפשם. ואפילו הבטתם בשוויון נפש על נוסעי הספינה "סט. לואיס"- פליטים יהודים שהוחזרו מחופי אמריקה לארצות מוצאם באירופה ונרצחו על ידי הנאצים- הבנו ש"הבא להורגך השכם להורגו", הוא מציאות. ואם "אין אני לי – מי לי". אפילו השוטר של העולם, הקאובוי האמריקאי, לא יזוז. נשיא המעצמה העולמית אז, לא טרח גם להזהיר את האויב שנגדו נלחם, שפגיעה באזרחים יהודים- טף, נשים וגברים- תעמידם בפני בית דין. אז זה הנימוק, אדון נשיא. למד אותו היטב ואז תבין.

עוד דוגמה כואבת ראינו בעזה. מחבלים הגיעו לגדר הישראלית ותקפו חיילים. אף הרגו את בראל שמואלי הי"ד. "לעולם לא עוד" הוא פקודה לפעולה. לא לאמצעי פיזור הפגנות אזרחיות. מדובר ברוצחים שנשלחו לרצוח. אז, כתמיד, הבא להורגך השכם להורגו. הכלל הזה היה מותיר את בראל בחיים. מי שמתקרב לרצוח הוא רוצח. 

ונדגיש. הן במקרה שש האגודות, והן במקרה בראל , אסור לחכות. כל מי שפועל נגד יהודים וישראלים, ונגד המדינה היהודית צריך להיכנס לכוונת. גם היטלר לא הזכיר השמדה בהתחלה. 

בעכו, בהתפרעויות ופוגרום של ערבים, נרצח ברחוב, בפרהסיה, יגאל יהושע הי"ד. יהודי נוסף, אבי הר אבן בן ה-84 שהתאכסן באכסניה מקומית, נרצח בהצתת המבנה. הוא היה יהודי שתרם רבות לביטחון המדינה. אין מידע ברור לציבור לגבי הרוצחים, האם נתפסו. וכך לגבי רוב המבצעי הלינץ' בערים המעורבות. לוד, רמלה ועוד. האם השב"כ הפעיל את יכולותיו? האם המשטרה אסרה חשודים? גם התקשורת לא יצאה בזעזוע ובדרישות.

הייתכן מצב שלאחר הניסיון המר שלנו באירופה, פה, בארצנו, בשלטון שלנו, מכים יהודים, רוצחים אותם, שורפים אותם?   אבל, להשוואה, בכפר דומא נזרקו בקבוקי תבערה לבית ערבי. לא המקרה הראשון בכפר הזה, וגם לא האחרון. ויש שם גם דיבורים על מלחמות פנימיות. אבל בפעם הזאת נהרג ילד ערבי. ואז, השב"כ נכנס לפעולה. כל שעה התקשורת חזרה ודיברה בעניין. עד שעצרו צעיר יהודי. שגם נשפט לאחר ש"טופל" לא בעדינות. וקשה להבין מאין הסלחנות הזאת לרוצחי יהודים. 

הצו הבוער של "לעולם לא עוד", מחייב גם למנוע מראש. כל הפורעים- שכוונותיהם מוצהרות בגלוי- וכל המחבלים, חייבים להיענש בחומרה. ולאחר ריצוי עונשם – שהרי אין דין מוות בבתי המשפט- ותשלום כבד לכיסוי הנזקים, יגורשו מהמדינה שהם מתריסים נגדה. אין מדינה נורמלית בעולם שתשאיר אותם כאזרחיה. שלילה מידית של האזרחות וכרטיס בכיוון אחד הם כורח אם חפצי חיים אנחנו.  

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו