היצירתיות המשפטית בונה והורסת את המציאות. היא פונה עמוק אל הרגשות, מעבר להגדרות המציאות ברמה של העובדות כפשוטן.
המונחים שהיא בוחרת משפיעים על השומע והקורא מעבר לעובדות היבשות. וממילא גם החשיבות המיוחסת לעבירות שונות. ובכך זהו כלי לדירוג חומרת עבירות או פשעים כיד הדמיון והרצון של קובע הכותרת.
שתי ידיעות מהיומיים האחרונים לכדו את תשומת לבי, והן מדגימות בפשטות את הכוח שיש למכתירי הכותרות. ואפילו את המונחים המשפטיים. אלו שהם לכאורה יבשים וניטראליים.
הראשונה: באחד הכפרים הערביים התגלו כתובות בפרהסיה הציבורית, על בתים. ללא שהכותב ביקש זכויות יוצרים על הנוסח. הנוסח לא החמיא לתושבי המקום. ועוד לפני שגורמי החוק חקרו בכלל, ובוודאי בטרם הגיעו אל האומנים היצירתיים, כבר התנוססו ההאשמות בתקשורת שבוצע "פשע שנאה". וקל לנחש אל מי הופנתה האצבע המאשימה.
השניה: באותו יום צולם אירוע בתל אביב. שם, בהפגנה, ברחוב לנוכח הרבה אנשים, מככב בצילום גבר חסון השולח את אגרופו לפניה של אישה שכנראה מדברת אליו. זו כנראה השפה שהוא נוקט בה כתגובה לדבריה. יתכן שזו דרכו המוזרה להביע חיבה למי ששומרת על חופש הדיבור שלה, וכנראה שאינה מסכימה עמו. הגברת "עפה" הצידה והשיח הסתיים כשאנשים התערבו והרחיקו את בעל האגרוף. למרבית הפלא לא נשמעו המילים של ההגדרה "פשע שנאה". אף שזה מה שנראה בעליל לכל המתבונן בסיטואציה.
אני סקרן לדעת אם יש פשע שנאה, מוגדר ככזה, של יהודים כלפי יהודים. וכמו כן, אם יש פשע כזה של ערבים. האם פיגוע איננו גם "פשע שנאה" ? כיצד המילה שנאה לא נכללה בהתייחסות לרציחתם של נערים ונערות הרוקדים במסיבת טבע פסטוראלית?
האומנם פקידי אונר"א בעזה, הדואגים- מתוך אהבה ? - להאכיל את רעבי עזה, מנתבים את אהבתם זו לרצח יהודים שלווים בבתיהם ביישובי העוטף? או שהשנאה העיוורת לבני אדם, רק בגלל היותם יהודים, אינה פשע שנאה. הגם שהם כלל אינם מכירים אישית את מושא שנאתם. הכיצד אין אישום ברור של "פשע שנאה" לכל מפגע, רוצח, מרים יד על האחר?
ובעצם גם בתחומים נוספים. כגון, רשפי השנאה המבוטאים בגלוי כלפי אנשי ימין, או השנאה הבוערת לראש הממשלה? ובעצם, למר נתניהו. כי רבים היו רוצים להיות כמוהו ולא התפקיד שנוא עליהם אלא האדם שנבחר דמוקרטית לכהן בו. המילון מגדיר שנאה כ"איבה , משטמה, ההפך מן אהבה". ויש גם אמירה מעניינת (במסכת פסחים) "גדולה שנאה ששונאים עמי הארץ לתלמיד חכם". מיקום מעורר מחשבה של השנאה בהוויה הישראלית.
כדאי, אפוא, לברור את המילים והמונחים שמשתמשים בהם. לעיתים זה בומרנג, החוזר אל זה שהטיל את המילים לפרהסיה הציבורית.
ובהקשר זה, של העימות עם הסובבים אתנו ועם תומכיהם, אסור לשכוח את נתוני היסוד. מי הוא שקדם בארץ ישראל והקים בה את מדינתו. ומי אלו שבדם ואש רצחו את שכניהם היהודים לאורך ההיסטוריה. ועוד פרט משמעותי. מדינות ערב הן אלו שמנעו שלטון ערבי בארץ ישראל. גם כששלטה מצרים בעזה, וירדן ביהודה ושומרון, הן נמנעו מהקמת ישות מדינית עצמאית בחבלים הללו. בכך הבהיר הנחתום מה היא עיסתו.