1. בעולמה של התקשורת, אין לך טרנד שאין לו שעה. הטרנד העכשווי עוסק במקומם של היהודים המסורתיים בעולמנו היהודי. על פי השמועה, הם מהווים את רוב מניינו של העם היושב בציון, אך אינם מאורגנים במסגרת ייחודית משלהם. "אני יהודי פשוט, יהודי גאה", יאמר לך יהודי מסורתי כשיישאל לזהותו הרליגיוזית.
מהי בדיוק יהדות מסורתית? הסוציולוגים יגדירו אותה במונחים משלהם. אנחנו נסתפק בהגדרה העממית הזו: יהודים של גם וגם. יהודים שלראשם כיפה שקופה. יהודים שאם תציע להם להניח תפילין ברחובה של עיר, הם יושיטו בשמחה את זרועם. שיינשאו כדת משה וישראל, ימולו בניהם ויבחרו אלו מצוות לקיים.
אלה יהודים שבליל שבת הם מקדשים חגיגית על היין עם כיפה מבהיקה מול שולחן עמוס מעדני שבת, אבל אחר כך פותחים טלוויזיה; למחרת ישכימו (או לא) לבית הכנסת, יתעטפו בטלית ויישבו בבית לסעודה חגיגית, אבל אחר כך יסעו לים או למגרש הכדורגל. מדובר בפטריוטים ישראלים פאר-אקסלנס, גאים במדינתם היהודית הראשונה מזה אלפיים, מגידרים עצמם מאמינים בבורא עולם ובתורת משה, אך בחיי השיגרה אינם בהכרח שומרי מצוות מלאים. הם מקיימים חלק מהמצוות, לפי תפירה אישית. 'יושב על הגדר'.
2. קשה לכמת את היהדות המסורתית, הבלתי מאורגנת. אך לדברי אופיר טובול, עורך הספר 'קול התור: ציונות מסורתית ספרדית' ('ידיעות ספרים' 2021), כ-40% מכלל יהודי ישראל מגדירים עצמם מסורתיים. גם אם זוהי גוזמה קלה ואם מדובר 'רק' ב-30%, בהחלט זהו היקף מרשים.
מפתיע שאף שהם חיים עימנו זה שנים, רק באחרונה 'גילתה' אותם התקשורת של המגזר הדתי לאומי. כתב העת 'דעות' של תנועת נאמני תורה ועבודה, בעריכת רעות המבורג, הקדיש לנושא את כל 52 עמודיו של גליון אוגוסט. 'מקור ראשון' היקצה לסוגיית המסורתיים את מרבית גליון 'שבת' הדעתני שלו, וממשיך לעסוק בנושא, הן בסידרת מאמריו המרתקת של אלישיב רייכנר והן בעמודי הדעות.
3. המסורתיות העסיקה גם את באי שלושת ימי הכנס של יד בן צבי, שהתכנסו לדון בנושא – איך לא? - המסורתיים. אפילו שבועון הימין הקיצוני 'עולם קטן' (זה שמאמר המערכת שלו תהה "האם ישראל היא עדיין מדינה יהודית", כינה את הקואליציה הנוכחית: "מעשה הנבלה הגדול בהיסטוריה הציונית", וקרא "למסור את הנפש על התיקון" – לא פחות), ערך לקוראיו היכרות עם מאן דהוא מסורתי, שהגדיר עצמו במשפט אוקסימורוני: "אני חילוני לחלוטין אבל מאמין בקב"ה"; וגם השבועון החרד"לי 'קרוב אליך' מקדיש לנושא מאמר של הרב איתי אסמן הקורא לְקָרֵב מבלי להתנשא את הציבור הזה לציונות הדתית, תוך הבהרה שקידוש של שבת לצד טלוויזיה פתוחה, מהווים פשרנות וביטול תורת משה. הגליון האחרון של 'שבתון' ערך לנו היכרות עם שדר הטלוויזיה רועי שרון חובש הכיפה, שמשיב לשאלתה של ליאת שוקרון לגבי תפיסת עולמו הדתית: "בעבר הסתדרתי עם 'דתי לייט' אבל באחרונה אני מרגיש יותר נוח עם 'מסורתי'. זה פחות מחייב ויותר מדוייק".
4. עד לאחרונה רווחה האקסיומה שהעם היהודי מחולק לארבעה זרמים: אורתודוקסים (שנחלקים בתוכם לאגף האולטרא-אורתודוקס ולאגף המודרן-אורתודוקס), קונסרבטיבים (שבתרגום לעברית נטלו לעצמם את השם 'מסורתיים', אף שאין כל קשר בינם לבין המסורתיים בישראל), רפורמים (שהם רוב מיינו של העם היהודי כיום, בעיקר בארה"ב) ואתאיסטים פורקי עול.
גבולות הגזרה ביניהם היו די ברורים. אבל איפה נמקם את המסורתיים על פני הרצף היהודי? ככל שיישמע הדבר מפתיע, המסורתיים הכי קרובים דווקא לזרם האורתודוקסי. איך הסביר זאת פעם בכיר במרצ, נדמה לי שהיה זה השר דאז אמנון רובינשטיין? - "אני לא הולך לבית כנסת, אבל בית הכנסת שאינני הולך אליו, הוא אורתודוקסי!". ותחשבו על זה.
אלא ששני פלגי האורתודוקסיה בת זמננו דוחים במעט או ברב, בבוז או באדישות, את השעטנז הקשה לעיכול הזה. מכאן ייתכן שיש לראות במסורתיים סוגה בפני עצמה, זרם חמישי ביהדות.
4. מהם הקווים הכלליים המאפיינים זהות מסורתית ישראלית. בספרו 'קול התור', העוסק בתפיסת עולמם הציונית הכמעט טבעית של חכמי יהדות ספרד והמזרח, מציב עורכו אופיר טובול מספר עקרונות לאיפיון זהותה של המסורתיות הישראלית:
בתחום שמירת המצוות, "המסורתי יקפיד על המצוות הנתפסות בסיסיות וחשובות, 'יחמיר' במצוות שבין אדם לחבירו, [אך] ביחס למצוות אחרות... [זהו] עניין שבינו לבין בוראו". אשר ליחסו למדינה: "מדינת ישראל היא יסוד זהותי מרכזי". ובזירה הפוליטית: "המסורתי מחזיק בתפיסת עולם לאומית... כ-90% מצביעים למפלגות הימין והמרכז של המחנה הלאומי מסורתי". ונתון לא מפתיע: "המסורתי הוא (כמעט תמיד) ספרדי".
5. עצם קיומו של הזרם החמישי מהווה בשורה למחנה הימין הלאומי (ואני מתכוון לימין אמיתי, לא פייק ימין). בכוחו של הזרם המסורתי, אילו התגבש לכדי גוף פוליטי, לעצב את דמותן של כל הממשלות הבאות. אילו היה, על 30-40 אחוזיו, מגבש עוצמה פוליטית, יכול היה הימין הישראלי לא רק לשרוד בשלטון, ללא מרצ ולפיד, העבודה ורע"מ, אלא גם לגעת בנצח, בתמיכת החרדים והדתיים-לאומיים.
מבחינת הימין (האידיאולוגי, כאמור, הלאומי; לא המתחזה לימין), זוהי איפוא סיבה מצויינת להתקרב אל המסורתיים ולכרות עימם ברית פוליטית, מבלי לזלזל בהם, כפי שנהג ברוב יהירות בכיר ש"ס לשעבר, שלמה בניזרי, שר הבריאות ושר העבודה ואסיר לשעבר, שהשפיל את תדמית המסורתיים לגובה דשא: "אני לא יודע מה זה מסורתיים. מסורתיים מבחינתי הם אלה שנוטלים מַסּוֹר ליד, ולא מפסיקים לנסר ולנסר ולנסר. זה מה שהמסורתיים יודעים. רק לנסר"...
היזהרו, חכמי הפוליטיקה, בכבודו של הזרם החמישי, ואם אפשר, קָרְבוּ אותו.
(מובא באדיבות מצב הרוח)