ראומה הררי
ראומה הררי צילום: ללא קרדיט

כנראה שבעתיד לא יהיו יותר קופאיות, העובדה הזו התחוורה  אצלי בשבוע שעבר, בזמן שהעברתי את הברקוד של המוצרים מתחת לסורק האלקטרוני, הצמדתי את כרטיס האשראי, הוצאתי את הקבלה שנפלטה מהמכשיר וכיוונתי את הברקוד שלה אל עבר המחסום האוטומטי שפתח לי את דלת היציאה מהסופר.

יצאתי מהסופר בתחושה שהעולם משתנה לנגד עינינו.  בעשור האחרון העולם הארגוני השאיל מהצבא האמריקאי את המונח VOCA .וכבר כמה שנים הוא מנסה להכין אותנו לעולם שיש בו עמימות, מורכבות, חוסר וודאות ותנודתיות. עד לפני הקורונה, המושגים הוטמעו בעיקר בשיח עולם העסקים ועם פרוץ הקורונה הבנו  ש'משהו גדול קורה בעולם וצריך להבין אותו' ואפשר בהחלט להבין שצריך לעשות שינוי גם אל בתחום החינוך. 

סביר להניח שבתי הספר, חרוצים ומסורים ככל שיהיו, לא יכולים להכין את ילדינו לעולם משתנה  כל כך, שבו אנחנו אפילו לא יודעים  אילו מקצועות יהיו ואיך יראה שוק העבודה. לכן רבות מהמיומנויות הנלמדות היום, פשוט לא מתאימות.

אז מה עושים? פשוט מאוד ללמד את הילדים שלנו להיות גמישים, חדשנים, ובעיקר מסתגלים אל המחר שנמצא מעבר לפינה, להתאים את עצמם למציאות המשתנה.

VOCA   ומבולקה?

להתכונן לקראת מחר לא ידוע. עלול לגרום לנו להרגיש חסרי אונים. הקורונה פערה בנו סדקים. חווינו שאכן העולם הוא מקום עמום, מורכב חסר וודאות ותנודתי. ויתרה מזאת, אנחנו חשים את התזוזה כמעט בכל תחום: במערכת הפוליטית, מבצע שומר חומות ונאמנות ערביי ישראל, הגדרות בסעיפי הלאום, סעיפי דת וכלכלה כמעט בכל תחום הוודאות שייכת לנחלת העבר והספק מכרסם ומחלחל בכל . 

ויחד עם זאת, דווקא היום אנו חייבים להאמין ולעמול על כך שה DNA  הערכי של הילדים שלנו לא ישתנה. אנחנו מגדלים דור שמחכה שנספר לו  כמה טוב יש בתוכו, וכמה רחוק הוא יכול להגיע. דור שרוצה להאמין שעולם משתנה הוא עדיין עולם טוב. 

מקצוע ה'קופאיות', כמו הרבה תחומים אחרים עשוי מחר להשתנות באופן ניכר או אפילו להעלם מהעולם  אבל אנחנו חייבים לעמוד על כך, שמהות 'נותני השירות' תישמר, שערכי האדיבות, האמינות היושר וכדומה, "יישארו בשוק". דווקא בעולם עמום ומשתנה חייבים יותר מתמיד, אנחנו חייבים להבדיל בין עיקר לתפל, בין כלי למטרה, בין טכנולוגיה לערכי ליבה ולהיאחז בערכים הטובים של בין אדם לחברו ובין אדם למקום.