בשעה טובה 2.5 מיליון תלמידי ישראל חזרו ללמוד בבתי הספר. לצד המחברות העפרונות המחדדים והספרים החדשים הם ארזו את ההתרגשות. במערכת החינוך משתדלים לספק להם כלים שישמשו אותם בעתיד, להכין אותם אל המחר.
יחד עם זאת, אנחנו לא באמת יודעים איך יראה שוק העבודה אליו יצאו בוגרי בתי הספר. מסיבה פשוטה, אנחנו לא יודעים מה יהיו מקצועות המחר. מומחי כלכלה וחברה יודעים לספר לנו, שעל פי קצב השינוי בעולם אין כיום יכולת לדעת איך יראה שוק העבודה.
אז השאלה המטרידה היא מה אנחנו צריכים ללמד את תלמידי ישראל לקראת המחר, שהוא בעצמו לא ידוע לנו? ויתרה מזאת, איך נוכל להמשיך להיות רלוונטיים ומשמעותיים ולספק כלים למציאות העתידית? או כמו שהילדים שואלים בתסכול: איך מה שאני לומד בבית ספר יעזור לי בחיים?
למרות חוסר הוודאות, יש מקצוע שחייב להיכנס למערכת השעות. מדובר במקצוע שיכשיר את לומדיו בחדשנות, יתן להם כלים בעולם התחרותי המשתנה, יעניק להם חוסן וילמד אותם איך ליפול ולקום. למקצוע הזה קוראים שיעור ב'כשלונות'. או בשמו החיובי: שיעור בענווה.
בפתח השנה, אם אנחנו רוצים לגדל את התלמידים להיות חוקרים וסקרנים, עצמאיים והישגיים, בעלי יכולת להשתלב בשוק התחרותי, שיוכלו לכבוש את המאה ה21, אחד הכלים הנחוצים להם הוא היכולת להכיר בחוסר הידיעה שלהם ויחד עם זאת לחתור להתקדמות.
לדעת לשתף פעולה עם האחר, לדעת להקשיב לקולות אחרים, לדעת לנסות שוב ושוב. אי אפשר לגדל 'אלופים', כדי להצליח בעתיד אנחנו צריכים לגדל תלמידים בעלי יכולת גמישות, תלמידים היודעים להכיל תסכול. תלמידים המסוגלים להתבונן בענווה בכשלון ולהמשיך להתקדם.
הכותבת היא, יועצת חינוכית, כותבת תוכן ומנחת סדנאות