אבינועם הרש
אבינועם הרש עצמי

בואו נדבר לרגע על הגביע הקדוש של בית הספר: המצוינות.

הארץ המובטחת שאין כמעט הורה שלא רוצה להוליך אליה את הילדים שלו. הגורם מספר אחד במערכת החינוך לנדודי שינה של ההורים ולהוצאות כספיות. הורים יחסכו מעצמם לחם ועוד מותרות בתמורה לעוד שיעור תגבור במתמטיקה ובאנגלית.

העיקר שלילדים יהיו את תנאי הפתיחה הטובים ביותר בדרך להצטיינות הלימודית כאשר משוואת ההצטיינות פשוטה ומאוד ברורה:

ילד שמצטיין במתמטיקה, אנגלית, פיזיקה, מחשבים ועוד כמה מגמות נחשבות במדעים יוכל להוציא בגרות איכותית שתפתח לפניו את היחידות המובחרות בצה"ל (אולי, מי יודע, 8200) ועם פסיכומטרי משובח הוא יוכל ללמוד בפקולטה יוקרתית שתכין אותו לאפשרויות הבלתי נגמרות של שוק התעסוקה הישראלי:

רפואה, ראיית חשבון, משפטים, מנהל עסקים (כל כך רציתי לכתוב הוראה, אבל כמו שאנחנו יודעים עם אידאלים עוד לא קונים לחם במכולת. אלא אם אתה מורה עם פז"ם מרשים וותיק ואז אתה יכול לפתוח את התלוש שלך בלי לחוש ברעידות בלב). ומשם כמובן הדרך למקצוע מכניס במיוחד קצרה מתמיד.

ואז, עם משכורת של שש ספרות, הילד שלכם סוף סוף יהיה מאושר. סה לה וי. ולתפארת מדינת ישראל.

כתוצאה מכך בתי הספר חרטו על דגלם את ערך המצוינות. לכו תראו כמה משקל תופסת המצוינות בפרוספקטים עם נייר הכרומו שמוציאים מוסדות חינוך שונים בארץ.

כמובן שיש אידאלים וערכים. ומידות. בלי ציניות. אלו מקומות שנעשית בהם עבודת קודש ובכל זאת ברובם מוזכר ללא יוצא מן הכלל מספר המגמות הנוצצות שרק מחכות לילדים שלכם כאשר השורה התחתונה ברורה וחד משמעית.

בסוף, בגלל שכולנו יודעים איך העולם הזה עובד ויש חשבונות וכמעט כל דבר עולה כסף, אז המוסדות החינוכיים הללו יכינו את הילד שלכם לעולם.

הם כבר יחדירו בילד שלכם את המצוינות לוורידים. רוצה לתת לילד שלך את הסיכוי להיות מאושר? בוא ותירשם למוסד החינוכי שידאג שהוא יסיים עם הבגרות הכי מטורפת שיש. עם הכי הרבה מגמות. עם מצוינות.

הבעיה עם המצוינות מתחילה מכך שיותר מידי תלמידים לומדים להגדיר את האישיות שלהם דרך הפריזמה של הציון במבחן.

ילד למד שציון מאה עגול במתמטיקה אומר שהיה לו יום מצוין! והוא מסתכל על עצמו במראה ורואה בחזרה את סופרמן ואילו ילד שקיבל ארבעים במתמטיקה אומר שעבר עליו יום זוועה.

כבר מכיתה א' אנחנו מעצבים את המודעות של הילדים שלנו בצורה כזו שהצטיינות שווה אדם יותר טוב ובעיקר מימוש עצמי. ומה עושה תלמיד אומלל שנותן את כל כולו ובסוף מתרסק בקיר הבינוניות?

ובכן זה לא רק שהוא מרגיש רע. זה לא רק שהיה לו יום רע. זה לא רק שהוא מביט במראה ורואה ילד רע...הוא קודם כל חושב על עצמו שהוא פשוט מקולקל...מוצר פגום. משהו בהוראות היצרן שלו לא עובד.

לא מאמינים לי? לכו ותראו בעצמכם כמה תלמידים נכנסים לחרדת מבחנים ולדיכאון אחרי כישלון בציונים כאילו שעכשיו האדמה פתחה את פיה. וזה כל כך כואב וחבל ומיותר.

וזו בדיוק המשימה שלנו, המחנכים וההורים ואנשי החינוך למיניהם: להטמיע בתלמידים ובילדים שלנו את ההכרה שהם כל כך הרבה יותר גדולים ושווים וטובים מאשר הציונים שלהם.

שמצוינות פירושה קודם כל הגשמה עצמית של מה שאתה יכול ומסוגל בלי קשר למבחן התוצאה.

שהם ידעו שההורים שלהם אוהבים אותם ובעיקר מעריכים אותם גם אם הם חזרו לבית עם תעודה מלאה בנכשלים.

ואם נצליח להחדיר בילדים ובתלמידים שלנו את התובנה הזו, שהאישיות שלהם היא לא ניתנת לכימות ולדחיסה ולייצוג של מספרים והיא יותר גדולה ועמוקה ממבחן התוצאה של הכאן ועכשיו, נדע שעשינו את הצעד הכל כך חשוב הזה לגידול תלמידים וילדים שפויים בעלי חוסן מנטלי ועמוד שידרה זקוף שיעזור להם לצלוח את אתגרי העולם.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו