מסיבת העיתונאים של ממשלת הקואליציה החדשה לכבוד העברת התקציב 21/22 הייתה חגיגית באופן מוגזם, מנופח ופומפוזי. סוג של אירוע ניצחון של מפלגת "הנוקמים" בנט, לפיד וליברמן, כמובילי התקציב, כאשר חוליית החוד של הממשלה היא של סער ואלקין, על תקן "המחסלים".
נדמה שלפנינו קמה מפלגת מרכז חדשה תוצרת הגל האנטי ביבי ששטף את המדינה, הביא להפלתו של נתניהו. שביעות הרצון העצמית של החוגגים עד כדי זחיחות הדעת ושיכרון חושים של מנצחים, היתה בגדר הצהרת כוונות ומיפגן של "אנחנו כאן" ולהרבה זמן, ובבחינת "ימותו הקנאים". אלא שנקמה היא לא תכנית עבודה, ולא בסיס לקיומה של ממשלה בת קיימא, וניתן לקוות שכבר לפרק הזמן הקרוב הממשלה תנסה לייצר אווירה ועשייה חיובית יותר.
בשעתו כאשר קמה הממשלה היה ניתן היה לקוות שמדובר בממשלת מעבר, להעברת התקציב וליצירת אווירה חדשה ומטהרת, אבל למרבה הצער הממשלה הזו לוקה בחיקוי של סגנונו היהיר והזחוח של נתניהו, בסוף ימי שלטונו, ומשתמשת בכל מה שבזמנו היא קראה בביקורת לשנות ולהחליף. החל ב"נורווגים" ותקציבים חריגים קואליציוניים, וכלה בכוחנות הדורסנית כלפי החרדים, מבית מדרשו של ליברמן. מנגד כל גוש הימין הגדול מתוסכל, וחלקים מתוכו יורדים לרמות נמוכות של תוקפנו מילולית על סף האלימות.
ביבי כרגע איננו בשלטון, אבל רוחו עדיין מרחפת על כל האווירה במדינה, ומים רבים עוד יעברו בפוליטיקה והחברה בישראל עד שתנשב רוח חדשה ומרעננת במחוזותינו. חברי הקואליציה מתהדרים באווירה חדשה וסגנון חברתי מתון ונורמלי יותר, אבל מתעלמים מכך שהאחידות שלהם כביכול היא בס"ה צירוף של תאוות נקם ותיסכול מתמשך ממה שעשה להם נתניהו. הם מפעילים כוחנות לא פרופורציונלית לרב דחוק של 61, ולא מודעים לכך שהם מציגים מצג לא נעים לצד השני.
טכנית, הממשלה הנוכחית מתפקדת סביר, בינוני, ולמרבה הנס הכלכלה במדינה יציבה ואף פורחת. החיים בשגרה בחיי היום טובה יחסית, אבל הפקקים הנוראיים, העלייה בתאונות הדרכים, האלימות במיגזר הערבי, והחיסולים לאור יום של כנופיות הפשע, מעיבים ומעידים שמשהו רע עובר על המדינה ברמת העומק. הרבה מתחת לפוליטיקה, מה שמחייב אנשי רוח וחינוך להתגייס ולתרום תובנות עמוקות יותר ממה שמציגה התיקשורת השטחית, ודרושה השקעה רוחנית ורגשית אחרת.
בפתיחת מושב החורף של הכנסת דיבר נתניהו על הכלה במדיניות הממשלה הנוכחית, האכלה של התיקשורת המאתרגת את הממשלה הנוכחית, ואנחנו האזרחים ש"אוכלים אותה". ההכלה התייחסה לנושא הקורונה והכלת המתים, לפי התבטאות השרה שקד, הכלת הגרעין האיראני כפי שמשתקף מההיצמדות למדיניות ארה"ב בעידן ביידן, ההכלה בעזה ועוד. התיקשורת מנמיכה את הביקורת כלפי בנט והממשלה נוכחית, ומשבחת את האיזון החדש בין ימין ושמאל, ואת העשייה הקטנה וההרמונית כביכול של הממשלה הנוכחית. "אשרי המאמין".
בתקופתנו רווח השימוש בשפה הפסיכולוגית בנושאים חברתיים ופוליטיים ובמיוחד השמוש במושג ההכלה, אשר במקורו מכוון לשפה טיפולית. צה"ל סיגל לעצמו את ההכלה באופן מוגזם, אשר בא להסתיר או לטשטש את העדר הרצון, או לעתים היכולת להשיג הכרעה צבאית, מה שמבליט את הניגוד בין מה שדרוש ביחסים בין-אישיים וביחסים חברתיים, אבל לא בעימות צבאי עם אוייב. מה שמחייב שמוש זהיר ומושכל יותר במושגים פסיכולוגים.
נתניהו הרוויח ביושר את הצורך העמוק והיצרי של מיגוון רחב של אישים וגופים לנקום בו, ומתנהל באופן מבולבל ולא קוהרנטי. לעתים נראה כמי שאיבד את המצפן והכיוון בהתנהלות הפוליטית שלא כמנהגו. זה לא ביבי שהכרנו. הוא מצליח לבלוט רק בנאומי אופוזיציה מושחזים, והסקרים עדיין לא מספידים אותו. להיפך, הם נותנים לו מירווח נשימה אישי פוליטי. ספק אם זה יספיק לאורך שנתיים או ארבע, עד לבחירות הבאות. לרגע נדמה שלבחירות הבאות יש עתיד ימינה וישראל ביתנו יתאחדו, וישמשו כמיפלגה הגדולה מול הליכוד, כאשר הציונות הדתית והחרדים יהיו מיפלגות לווין מימין, והעבודה ומרץ משמאל. סער ואלקין מן הסתם יתאדו.
בנט איבד את הבסיס הימני שלו, ומצטופף במרכז בין ליברמן ולפיד, כמו במסיבת העיתונאים, תוך שהוא מונמך ומוקטן, ונדרש להרבה חמצן כדי שישימו לב שהוא ראש הממשלה. איילת שקד משמיעה קול עצמאי ואמיץ, אך מוחלש ובלתי מורגש, והיא מן הסתם תידחק לשולי הליכוד על מנת לשרוד. ימינה כמפלגה איבדה את מקומה על המפה הפוליטית, והיא איננה אלא קובץ של אישים אשר ידרשו למצוא את מקומם במסגרות אחרות. הימין יאלץ להתבסס על הליכוד והציונות דתית, ולנסות לאחד ולגבש את שורותיו לנוכח התחזקות צפויה של לפיד, והשמאל. אתגר קשה מול מצבו הלא ברור של נתניהו.
הכותב: ד"ר צבי מוזס, פסיכולוג קליני