אייל אלפיה
אייל אלפיה צילום: ללא

יעל שמריהו ישורון היא חוקרת גרעינים תורניים. את עבודת הדוקטורט שלה עשתה במחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון.

במאמר שפרסמה בעקבות אירועי מאי 2021 , היא מסבירה את חלקם של הגרעינים התורניים ביצירת התנאים שהובילו למהומות.

המאמר כתוב בשפה אקדמית. נשתדל להביא את תמציתו בקיצור: בכל העולם מעודדת המדינה הגירה של אזרחים מבוססים לערים מוחלשות. גם בישראל. אלא שישנו הבדל בין ישראל לשאר העולם. בישראל המניע לתהליך הזה הוא לא רק חברתי כלכלי. בערים מעורבות הוא בעיקר "אתנו –לאומי", כלשון הכותבת.

לדברי שמריהו ישורון, המתיישבים החדשים בערים המעורבות, מאורגנים במנגנונים משומנים היטב. הם חביבי הממסד ומקבלים ממנו יחס מועדף, ולא בכדי - הם משמשים אמצעי להשגת שליטה טריטוריאלית במציאות של סכסוך בין עמים. מנגנון לדחיקת רגלי הערבים. את מאמרה מסיימת ד"ר שמריהו ישורון במילים הבאות: "למול המנגנונים הממסדיים המעצימים את תהליכי האתנו–ג'נטריפיקציה (כלומר, הגירה מאורגנת של יהודים מבוססים כלכלית לערים מעורבות. א.א), קשה שלא לתהות כיצד אפשר להמשיך ולדבר על החיים בערים המעורבות במונחים של דו–קיום".

החוקרת מעלה בעיה נוספת. המתח המעמדי שיוצרים הגרעינים התורניים. מעתה אין כאן רק יהודים וערבים. יש גם מבוססים ומוחלשים. מודל קלאסי. קורטוב של מרקסיזם עוד לא הזיק לאף אחד. בוודאי שלא באקדמיה הישראלית. אין לנו התנגדות ששמריהו ישורון תעשה מזה קריירה, אלא שהסיפור לא מסתיים כאן. חרף הצהרותיה בגוף המאמר, שמריהו ישורון מדבררת את האלימות הערבית. גם אם בדיעבד. גם אם היא לא מתכוונת, והיא אכן לא מתכוונת.

כך או אחרת, במציאות של סכסוך - תמהיל של שתלטנות אתנית מעורבת בעליונות כלכלית, פירושו אלימות. אי אפשר לצפות מהמדוכא שלא להתקומם בסופו של דבר. מכאן מובנים היטב דבריה בסוף המאמר - "קשה שלא לתהות כיצד אפשר להמשיך ולדבר על החיים בערים המעורבות במונחים של דו–קיום". במילים פשוטות: בערים מעורבות - גרעינים תורניים ודו קיום, הם דבר והיפוכו. לכאורה, מובנת תהייתה של ד"ר שמריהו ישורון.

דא–עקא. הכותבת משמיטה מהשיח המצפוני הרגיש מרכיב חשוב מאוד. אולי החשוב ביותר: יחסי שכנות בין עדות במרחב הערבי כולו. יתכן וד"ר שמריהו ישורון אינה ורוצה לגעת בנושא משום שאינו בתחומי המקצוע שלה. סיבה מצוינת להשמטה. מה גם שהיא מציינת שאינה מתייחסת להקשר הגיאו - פוליטי של הסכסוך בין יהודים לערבים. אלא שהסיפור כאן אינו קשור כלל ליחסי יהודים וערבים ולא להקשר גיאו-פוליטי. הוא קשור ליחסי לשכנות בין ערבים לערבים, ובין ערבים לשאינם ערבים בערים מעורבות ובארצות מעורבות.

נזמין אפוא את ד"ר שמריהו ישורון לסיור קצר במזרח התיכון. נתחיל ביחסי סונים ועלווים בסוריה. שש מאות אלף הרוגים בשנים 2011-2019. סונים הרגו עלווים ועלווים הרגו סונים. שכנים שכנים. נמשיך בסודן - בערך אותו מספר הרוגים, בערך באותן שנים. ערבים סודנים הרגו סודנים שאינם ערבים. שמא נמשיך ליחסי סונים ושיעים בעירק - סונים וזיידים בתימן – סונים, שיעים ונוצרים בלבנון? אין בנו עוד כוח לספור גופות, דוקטור.

על לוב בכלל לא דיברנו. את הקרב בין משפחת אל טלאלקה למשפחת אל קסאסי אפילו לא העלינו על הדעת. אין בו שום דבר מיוחד. מעשים שבכל יום בקהילה הבדואית. החידוש היחיד הוא במקום. חמש מאות מטרים מהמחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון.

האם האירועים הללו, עשויים להאיר באור חדש את בעיית הדו קיום בערים מעורבות? נשאיר את השאלה הזאת פתוחה. אנחנו מדברים בנחרצות רק על עובדות. פרשנות היא עניין אחר. היא מצריכה יותר זהירות . עניין של יושר אינטלקטואלי. לדעתנו זה ערך חשוב, דוקטור.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו