הרב אייל אלפיה
הרב אייל אלפיה צילום: אלון בלוך

ברשימה שפרסם ב"ידיעות אחרונות", כותב העיתונאי בן דרור ימיני דברים קשים על השר לביטחון הפנים עמר בר לב.

כדרכו, מתנסח העיתונאי הוותיק באופן הגיוני ומידתי. אומר מילים של טעם. גם כשהן קשות.

הפעם הוא מגיב לדברים שצייץ בטוויטר בזו הלשון השר לביטחון הפנים: "פגשתי היום את תת מזכירת המדינה של ארה"ב, הגברת ויקטוריה נולנד. תת מזכירת המדינה התעניינה, בין היתר, באלימות מתנחלים וכיצד ניתן להפחית את המתח באזור ולחזק את הרשות הפלסטינית".

לדברי ימיני, השוואה בין אלימות שולי-השוליים של המתנחלים לבין הטרור הפלסטיני - היא "השוואה בין עכבר לפיל". בר-לב נוהג כשר בממשלת הרשות ולא כשר בממשלת ישראל. תחת להבהיר לאורחת שעיקר הבעיה היא הטרור וסרבנות השלום של הפלסטיניים, הוא יוצר את הרושם "שהבעיה היא בכלל ישראל".

נראה שבן דרור ימיני צודק בכל מילה. רק בדבר אחד הוא טועה - בגדול. טעות מפתיעה בהתחשב בוותק וביושרה שלו: לדבריו, בר לב "קצת ירד מהפסים". זה לא נכון. נהפוך הוא - בר לב נמצא על הפסים. במאה אחוז. יתר על כן - הוא מגמד את מי שהיו לפניו, ממש על אותם פסים - לעומת מי שכינה את המתנחלים "פרופלורים" - בר-לב הוא רטוריקן נהדר. כמעט משורר.

לעומת מי שאמר שהוא "שר הביטחון של תשעים ושמונה אחוזים מהעם הזה", כלומר, שהוא אחראי לביטחון של כל אזרחי ישראל, למעט המתנחלים - בר-לב הוא תמצית האמנה החברתית. גרסת המאה ה-21.

לעומת מי שאמר על גוש אמונים: "תנועה התיישבותית שהיא בבחינת סרטן לרקמה החברתית -דמוקרטית של מדינת ישראל. תופעה של גוף הלוקח את החוק לידיים" – בר-לב הוא מופת של בוחן מציאות תקין.

לעומת מי שכתב: "...רק מי שיהיה מוכן לעלות על עפרה עם טנקים, יוכל לבלום את הסחף הפשיסטי המאיים להטביע את הדמוקרטיה הישראלית" – בר-לב הוא הצעקה האחרונה של החשיבה הביקורתית. התבונה הטהורה בעצמה.

לעומת מי שהמליץ למחבלים להסתפק בפיגועים מעבר לקוו הירוק, כדי לזכות באהדת הציבור הישראלי - בר-לב הוא שלמות הרצון הטוב. תכלית הפילוסופיה של המוסר.

לעומת מי שלעגו למתנחלים שאמרו שערפאת מתכוון לכל מילה ב"נאום יוהנסבורג" - בר לב הוא ממש גלוי עיניים. פנומן של ראיית הנולד.

עמר בר-לב הוא דובר אותנטי של קבוצה, של זהות חברתית-פוליטית. כשהוא מדבר על "אלימות המתנחלים", הוא מכוון את דבריו לאזניו של חוג בוחרים פוטנציאלי. הוא יודע בדיוק מה הקהל שלו רוצה לשמוע. הוא בורר את דבריו בקפידה. בר-לב על הפסים. במאה אחוז.

בספרו "האני והלא מודע" מדבר יונג על מנגנון מאגי, שנמצא בשימוש אצל בני אדם פרימיטיביים: מתן שם טוב לדבר רע כדי להסיר את כוחו המזיק. זה לא נעים להודות שעמר בר-לב אומר את הדברים דווקא משום שהוא על הפסים. זה נשמע הרבה יותר רע. אולי זה פחות מתאים לנרטיב הפנימי של בן דרור ימיני. לתמונת העולם שלו.

בן דרור ימיני הוא אדם יקר מאוד, אבל האמת יקרה ממנו. שיח רציני מתחיל רק כאשר קוראים לדברים בשמם.