אייל אלפיה
אייל אלפיה צילום: ללא

לדעתו של תומאס הובס, הוגה תורת האבסולוטיזם הפוליטי, אין לריבון כל התחייבות כלפי הנתין.

משמוסרים היחידים את הסמכות לידי הריבון, הם הופכים לנתינים נטולי זכויות. למעט זכות אחת – הזכות להגנה מפני אלימות. אם אין הריבון מספק הגנה כזו, הוא מפר את האמנה הבסיסית ממנה יונקת סמכותו. שוב אין הוא ראוי להיקרא ריבון.

תושבים בבאר שבע מספרים, כי בלילות סובבים בני עירם ברחובות. כדי להגן על רכושם, על בניהם ועל בנותיהם. מפני התנכלות של בדואים.

אין זה משנה מה יאמר קצין משטרה כזה או אחר. אם תחושת הביטחון של תושבי באר שבע היא אבן בוחן - הרי שמדינת ישראל מפרה את האמנה הבסיסית ממנה היא יונקת את סמכותה. שוב אינה ראויה להיקרא ריבון. אפילו לדעת תומאס הובס.

זאת ועוד. לימדונו גדולי הסופרים ההומניסטים, מימין ומשמאל, מתומאס מאן ועד לעמוס עוז – גזענות בכלל, ופשעי שנאה בפרט, הם ביטויים של תמונת עולם פרימיטיבית. של תוקפנות מדרגה קדם אנושית.

ברחבי הארץ פועלות באין מפריע כנופיות של בדואים. חלקן במסגרת משפחתית. חלקן במסגרת שבטית. חלקן במסגרת חוצת משפחות ושבטים.

הן עוקרות נטיעות של יהודים. הן מרעות את עדריהן בשדות של יהודים. הן הורסות גדרות בחלקות של יהודים. הן מציתות מתבנים של יהודים. הן מטרידות בנות של יהודים. הן גונבות מכוניות של יהודים. הפשיעה שלהן היא התנכלות ל"אחר" האתני – הן מתנכלות דווקא ליהודים.

התנכלות לאחר האתני היא פשע שנאה. גם אם יש רווחים כלכליים בצידה. זו היא גזענות במלוא מובן המילה. אין זה משנה אם היא יונקת ממשנה אידאולוגית סדורה או שהיא יונקת מקודים סוציולוגיים אחרים. אין זה משנה אם רוב אתני מתנכל למיעוט, או שמיעוט אתני מתנכל לרוב.

ישנן משפחות בדואיות מצוינות. הן לא צריכות את האישור שלנו. הדבר מובן מאליו. אצלנו לא מדברים בהכללה מוגזמת. בעינינו שיח כזה הוא שפל המדרגה. נשאיר אותו אפוא לשר לביטחון הפנים.

כך או אחרת – פשעי שנאה גזעניים הם תופעה נרחבת מאוד במגזר הבדואי. תשאלו אימהות בבאר שבע. בדימונה. בעומר. בנבטים. תשאלו גם את "תג מאיר". הם עובדים ברצינות נגד פשעי שנאה. קרוב לוודאי שהם מתעדים אותם. אולי הם מוכנים לסייע למדינה כושלת לעמוד במבחן באר שבע?