הרב ליאור לביא
הרב ליאור לביא צילום: עצמי

בעשרה בטבת בשנה התשיעית למלכות צדקיהו, המלך האחרון של ממלכת יהודה, סמך נבוכדנצר מלך בבל על ירושלים והחל במצור על העיר.

כשנתיים וחצי לאחר מכן, ביום התשיעי בחודש הרביעי הוא חודש תמוז, נבקעת העיר וצדקיהו המלך מוגלה על ידי נבוכדנצר לבבל. בשבעה לחודש החמישי (אב), ועד עשרה בו, נשרף הבית (ט' באב). כחודש וחצי לאחר מכן נרצח גדליה בין אחיקם וגולה דלת העם. 

בגמרא (ראש השנה יח, ב) מובאת מחלוקת תנאים בין רבי עקיבא לרשב"י לגבי המאורע הקשה שאנו מציינים בחודש טבת. לדברי רבי עקיבא, וכך גם נפסק להלכה, בעשירי בטבת סמך מלך בבל על ירושלים: "צום העשירי זה עשרה בטבת שבו סמך מלך בבל על ירושלים שנאמר (יחזקאל כד, א): "וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי בַּשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִית בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ לֵאמֹר. בֶּן אָדָם כְּתָב לְךָ אֶת שֵׁם הַיּוֹם אֶת עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל יְרוּשָׁלַ‍ִם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה". לדברי רבי עקיבא, אנו צמים על תחילת המצור וזהו למעשה גם התאריך המוקדם מבחינה כרונולוגית לרצף ימי החורבן על בית המקדש על לוח השנה. 

לגבי התאריך בו אנו מציינים את יום עשרה בטבת, מביא רבי דוד אבודרהם הלכה המבוססת על הפסוק לעיל מיחזקאל: "בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה".

לדבריו, גם אם יחול עשרה בטבת בשבת (מה שיכול היה לקרות כאשר מקדשים את החודש לפי הראיה ולא לפי הלוח של ימינו) – צמים בו! בימינו יום תאריך זה יכול לחול לעתים רחוקות ביום שישי, וגם אז צמים בו. מה הופך את היום הזה, שוודאי חמור פחות מי"ז בתמוז ומט' באב, לבעל תוקף שכזה המחייב בנסיבות מסוימות לדחות שבת, דבר שקיים באופן דומה רק ביום הכיפורים? 

ימים של חושך

בנוסף לציון תחילת המצור, בח' בטבת אנו מציינים מאורע קשה אחר שאירע לישראל. תלמי המלך היווני, שמלך לאחר אלכסנדר מוקדון על החלק המצרי של האימפריה היוונית, לוקח שבעים ושניים חכמים, מושיב אותם בחדרים נפרדים, כדי שיתרגמו את התורה ליוונית. הנס שאירע היה שעל אף הריחוק בין החכמים המתרגמים, כולם תרגמו בדיוק באותו אופן. 

לכאורה היה נראה שהפצת התורה על ידי תרגומה היה אמור להפוך למאורע משמח, אך חז"ל מלמדים שבעקבות התרגום הזה ירדו לעולם שלושה ימי חושך. חושך?! הפצה של התורה לשפת החכמה הפילוסופית מכונה חושך?!  מובן שהדבר מעורר מיד את הקונוטציה לחג החנוכה שעבר עלינו לאחרונה ובו הזכרנו את המאבק עם תרבות יוון שלדברי חז"ל: "החשיכה עיניהם של ישראל". שוב חושך?  מהו סוד העניין? 

המאורע השלישי שאנו מציינים בטבת הוא פטירת עזרא הסופר בט' בטבת. מה זכה עזרא הסופר שאנו מציינים דווקא את תאריך הסתלקותו ומהו הקשר בין שלושת המאורעות הללו? 

להתעורר בזמן

הרב קוק זצ"ל כתב בספרו 'ריש מילין' (הערה ו' על 'התגין') שהמילה "תרגום" שווה בגימטריה למילה "תרדמה" (649). מהו סוד העניין? תרדמה היא מצב שבו האדם חי אך הוא חסר הכרה. לא שם לב. יש רמות שונות בחוסר הכרה; יש חוסר הכרה מוחלט ויש מצבי ביניים בהם האדם ער אך המציאות שסביבו זרה לו ולכן איננו מבין אותה לעומקה. הוא לא מרגיש מחובר למה שמתרחש. הוא רדום. 

מה התרחש בעשרה בטבת? עדיין לא קרה שום דבר ממשי, אך לרבי עקיבא, שמיטיב לראות למרחוק, ניצני החורבן כבר הנצו. דווקא לכן יש חשיבות להתעורר מיד כעת, "בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה"! לא לתת לשאננות לגרום לנו לשקוע בתרדמה. 

כך גם חושך תרגום התורה. למראית עין נראה שתרגום הוא הזדמנות להפצת מעיינות התורה חוצה. אך כאשר מאמצים רק את הממד החיצוני של התורה, הסיפור ההיסטורי, העובדות היבשות, מטשטשים את הגרעין הפנימי שעומד בבסיסה ושלמעשה מהווה את נשמתה. ומי שעיני נשר לו, מזהה מיד את התרדמה הנוראה שמשכיחה את האור והחום האינסופיים והנצחיים העומדים בבסיס כל מילה ומילה ממילותיה של התורה. כך גם עזרא הסופר, שמזהה את התרדמה הגדולה שגורמת לעם ישראל לשקוע בגלות ולא לעלות ארצה ומוביל את מהפכת ההתעוררות של ימי הבית השני. 

מדע מזויף

ראשית המצור, החושך, תרדמת הגלות, כל אלה מובילים אל האתגר הגדול שעומד בפני החברה הדתית בימינו. האקדמיה הביאה לעולמנו ברכה בתחומים רבים ושונים, אך ישנם תחומים בהם מגעה ומחשבתה זרים ומנוכרים לכל קודש. והזרות והניכור הללו נושבים אלינו מכל מאמר, ספר או סדרה טלוויזיונית שמאמצת את השפה והכלים האקדמיים בגישתם אל הרוח והיהדות. את הסכנה שברוח הנושבת מתוך ה"מדע" הזר הזה ביטא יפה פרופ' אליעזר שבייד:  

"מדעי היהדות אינם ממלאים ואינם יכולים למלא, תפקיד בחינוך הדור ובהנחלת המורשת, מפני שהזרות למורשת מוטבעת בהם. הם שגרמו לניכור – כיצד זה יתגברו עליו? יתר על כן, ההתיימרות ב'אובייקטיביות' מדעית אינה אלא מסווה שחוקרים לובשים, חלקם מתוך תמימות וחלקם מתוך אנרכיזם זדוני והרסני. לדעת קורצווייל, אין מחקר אובייקטיבי של ההיסטוריה של תרבות הרוח, שעל כן מחקר המתיימר באובייקטיביות אינו אלא טועה ומטעה".

ראוי אפוא להתחזק בימים אלה בזיקה לקדושת התורה; לחיבור העמוק שלנו לדברי התורה שבכתב ושבעל פה ולייעוד הגדול שלנו כעם חי וער הצועד בגאון על אדמתו. עם היודע מהו מקור כוחו ולא פחות מכך – יודע להישמר מפני אצטלה מדעית מזויפת שתוכה רצוף ניכור והרס עצמי. 

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו