רבנות באהבה
רבנות באהבה צילום: Hadas Parush/Flash90

במאמר זה, אבקש להתייחס לכמה נקודות שעלו במאמרו של מר מנחם רהט בנושא הגיורים בישראל, ולהיות לפה לציבור יקר, בעצם לרובו ככולו של הציבור האמונה, שחושב אף הוא באותו אופן.

א. ראשית כל, הנושא של "מי הוא גר" הוא נושא הלכתי טהור, והדיון עליו נעשה על ידי חכמי ישראל, ומוכרע על פי דעתם של רוב חכמי ישראל, על פי כללי ההלכה שקיבלנו מסיני: "אחרי רבים להטות", ועל פי הכרעת גדולי ישראל כל הדורות. 

ולכן, אין זה נכון לנסות לתת משקל יתר לדעת מיעוט כזו או אחרת, ובודאי שגם שאין זה נכון להיכנע לדעתם של אי אלו פוליטיקאים, שהאינטרסים שלהם ידועים מראש, ואינם מבינים את כובד האחריות, ואין הם ברי סמכא לדון בנושא רגיש זה. ובדיוק כמו שבנושאים רפואיים נתייעץ עם רופאים, ובנושאים של בטיחות מבנים נתייעץ עם מהנדסים, כך גם כאן, כשמדובר על בניינו של עם ישראל, המכריעים הם רוב חכמי ישראל.  

וההכרעה ההלכתית בנושא זה היא ברורה וחד משמעית, כפי שכבר הובא בתלמוד (בכורות ל ב): שאדם הבא להתגייר ומסכם לקבל את כל דברי התורה חוץ מדבר אחד, אין מקבלים אותו, ורבי יוסי ברבי יהודה אומר, אפילו דקדוק אחד מדברי סופרים.

וההכרעה המאוד ברורה הזו, לא לקבל גרים שלא קיבלו על עצמם עול תורה ומצוות במלואו, נוהגת לאורך כל הדורות עד היום, והוכרעה על ידי כל גדולי ישראל, וכפי שזעק על כך הרב קוק: "ואיך אפשר לקבל גרים באופן כזה שיודעים ברור שאחר גרותם יעברו על דברי תורה?!" (דעת כהן ס' קנ"ד), והוא מוסיף וכותב דברים ברורים מאוד וחד משמעיים, שהעושה כן, ומקבל גרים שאינם מתנהגים בדת ישראל, מכשיל את הרבים, וגורם לתקלות מרובות. 

ולכן כל מי שחושב "להקל בגיור" ו"למחוק 603 מצוות ולהשאיר רק 10" - אינו אלא טועה ומטעה - כי ה"גיור" שלו אינו גיור, בדיוק כמו שתנור שאינו אופה אינו אופה, ובדיוק כמו שאש שאינה נדלקת אינה נדלקת, ובדיוק כמו שחשמל שהוא כבוי הוא כבוי. 

ולאור זאת, אין מקום, לא לאף פובליציסט ולא לאף עיתונאי ולא לאף פוליטיקאי, לחשוב שהוא "בר סמכא" ויכול להכריע אחרת מהאופן שבו מכריעים גדולי ישראל, על פי התורה שקיבלנו בסיני, ועל פי מסורת הפסיקה, וגם "דעות יחיד" של כמה רבנים "על הרצף", אינן יכולות לשנות את התורה. 

וכעת רציתי להתייחס ליתר טענותיו של מר מנחם רהט. 

ב. כותב מר מנחם רהט:

"מסתבר שמאחורי הקלעים, הרחק מעין הציבור, מתחולל בקואליציה מאבק איתנים, בין המחנה החילוני בראשות ליברמן, שמעוניין לפתוח את שערי הכניסה לכרם ישראל בפני כל דיכפין, עם אפס מיכשולים ('גיור סוציולוגי'), לבין השר כהנא מ'ימינה', שמנסה לבלום את תיאבונם באמצעות מתווה ידידותי"

או במילים אחרות: יש כאן איום: אם לא תאשרו "גיור ידידותי מיקל" (קריא: "גיור שחז"ל היו פוסלים, והרב קוק היה פוסל, ו-99.9% מחכמי ישראל יפסלו גם היום, אבל קומץ רבנים "על הרצף" מוכנים "להסכים איתו הסכמה שבשתיקה"), אז יבואו קריב וליברמן ויחלקו "תעודות גיור" לכל דיכפין ולכל תינוק גוי שנולד."

ורק שכח מר מנחם רהט לספר לנו שה"איום" הנורא הזה – שהוא באמת נורא! - יכול להתפוגג בין רגע, אם רק יואילו כל "הנשמות הטובות" שמצאו את עצמם בתוך הקואליציה הרעה הזו, להבין את גודל הסכנה, גם ב"פייק גיור לתינוקות גויים", וגם ב"פייק גיור לילדים גויים בלי קבלת עול תורה ומצוות", ולהבין את המשמעות של מה שעומד כאן על הפרק, שהוא, במילים פשוטות, פירוק עם ישראל לשני חלקים: "ישראל השניה והחרדים", שיתעלמו מה"פייק גיורים", והיהדות תמשיך אצלם; מול הציבור הקרוי "ישראל הראשונה", ש"יתלהב" מה"התחדשות" הפיקטיבית הזו, ויבנה לעצמו מהר מאוד דת חדשה, רפורמית, שבה "כל אחד עושה מה בראש שלו ומתחתן עם מי שבראש שלו, באישור רבאי קריב ובד"צ יוליה", והבעיה הגדולה היא שבסרט הזה כבר היינו: כי זה בדיוק התהליך שהתרחש אצל תלמידי ישו, שגם הם "רק" התירו איסורי תורה ו"רק" "הקלו" על מתגיירים, וראינו מה קרה בסוף. 

ואם כל שומרי המסורת והמאמינים שכן נמצאים בקואליציה יבינו זאת, הרי ביום אחד ובהצבעת אי אמון אחת הם יכולים לפרק את קואליציית המדון, וכל האיום הליברמני על עתידנו היהודי כאן - פג בין רגע. 

ולכן את הלחצים יש להפנות לכל המסורתיים וחובשי הכיפה שבקואליציה הזו, ולשאול אותם: האם באמת אתם כל כך רוצים שהסוף של מדינת היהודים, והפיצול הזה של עם ישראל, בין "יהודים יראי שמים שממשיכים ביהדות" מול "פייק מתבוללים שעזבו את היהדות והמציאו דת חדשה מכווצת" - האם באמת אתם רוצים שהאסון הזה יהיה רשום על שמכם? כי כל אחד מכם יכול לקום ולהגיד: עד כאן. כי כל אחד מכם יכול לגלות אחריות על העתיד של העם שלנו - ולהביא לתפנית שבעזרת השם תציל את המצב של עם שחזר לארצו אחרי 2000 שנה – ופתאום קמו גורמים המאיימים על תקומתו.

ג. כל "הצעת ידידות" כזו או אחרת, וכל "מתווה גיור מיקל" כזה או אחר, המעביר את האחריות על הגיור לידי רבני עיר או כפר או ראשי ישיבות או מורים בתלמודי תורה וכיוצא בזה, עם או בלי פיקוח של רשות ממשלתית מלאכותית כזו או אחרת, היא טעות אסטרטגית מביכה, בערך ברמה של טירון בשחמט שחושף את המלך שלו למט סנדלרים מיידי, ועדיף שלא אפרט מדוע, כדי לא לתת רעיונות "לצד השני". 

ד. המצב בארץ אכן מדאיג אבל ראשית כל עלינו לחשוב: למי אנחנו דואגים? מה חשוב לנו כאן? ואת מי באמת אנחנו *יכולים* להציל?

האם חשוב לנו עתיד היהודים בעולם? בתפוצות? האם חשוב לנו שכמה שיותר אנשים יתקראו "יהודים" אפילו אם הם לא?

האם חשוב לנו עתיד היהודים בישראל? והאם חשוב לנו שמדינת ישראל תמשיך להיות מדינה עם רוב יהודי אמיתי? וכעת הבה נצא מנקודת הנחה שחשוב לנו המשך קיומה של מדינת ישראל כמדינה עם רוב יהודי, ודאגה לעתיד היהודי של תושביה:

וכאן בא מר רהט ושואל: הרי ישנם כחצי מליון עולים מארצות ברית המועצות שאינם יהודים, ומה נעשה איתם?

אבל כאן הפתרון הוא פשוט ומיידי, וכבר זעק עליו הרבי מליובאוויטש: הרי כל הסיבה למצב הנורא הזה כאן בארצנו, היא בגלל החורים של חוק השבות, שהביאו להצפת הארץ בנוכרים שהצליחו להשיג "תעודת סבא יהודי" - תעודה שאין לה שום משמעות אמיתית!

ואותם מהגרים לא יהודים לא באו הנה כי "סבלו בניכר בשל יהדותם" - אלא בשביל לשפר תנאים כלכליים, ובעידוד גורמים חסרי אחריות שמשכנעים אותם להגר הנה. ומאידך: הרבה יהודים שבאמת סבלו בבריה"מ בשל יהדותם, פתאום מגלים כאן, בישראל, את אותם פורעים אנטישמיים שפגעו בהם בשל יהדותם, והצליחו "להשיג תעודת עולה", להתנייד הנה - ולהמשיך לפגוע ביהודים שכאן. 

ומעבר לכך, מן הראוי שנסתכל טיפה קדימה: כל יום שעובר וחוק השבות אינו מתוקן, וכל גוי שהוא נכד של סבא יהודי ומהגר הנה, וכל גוי שמצליח להשיג "תעודת סבא מזויפת" ומהגר הנה, וכל אדם שעבר "גיור פייק רפורמי" ויכול להגר הנה, הוא, אישתו, וכל יוצאי חלציו, כל אלו באמת מהווים סיכון ממשי ליהדות של מדינת היהודים, ולכן, כל עוד לא נתקן את חוק השבות, באמת כמות הגויים שנצטרך להתמודד איתם עלולה לגדול בטור גאומטרי - והבאנו את הקץ למדינת היהודים, חלילה, בקוצר ראייתנו. 

ואם נסתכל יותר לעומק, נבין שכל "הקלה" פיקטיבית בגיורים, אולי תביא לכך שחלק מאותם גויים ירגישו יותר טוב עם עצמם אם יספקו להם "תעודת פייק גיור מזויפת", אבל מצד שני היא גם עלולה לגרום לעוד המוני גויים להגר הנה, כאשר הם יודעים שבקלות הם יקבלו "תעודות פייק גיור" כאלו, ואז נצטרך חלילה להתמודד לא עם חצי מליון גויים ו-100 אלף זוגות מעורבים, אלא עם בעיה חמורה פי עשר, שהולכת ונעשית חמורה פי מאה – עד לסוף הצפוי מראש והבלתי נמנע, אם לא נתעשת ונמנע את ה"הקלה" הפיקטיבית הזו. 

ולעומת זאת, הפתרון הראשוני, שצריך להיעשות לפני כל דבר אחר: הוא: תיקון הבעיה המהותית, או במלים אחרות: תיקון החור בדלי. זאת באמצעות ביטול חוק השבות הנוכחי, שמבוסס על חוקי נירברג של הנאצים ימ"ש, וגורר אחריו שואה שקטה נגררת, ובמקומו, חקיקת "חוק השבות של עזרא הסופר" שמאפשר עליה לארץ ליהודים בלבד: לא נשים נוכריות, לא ילדים נוכריים, לא נכדים ולא נינים ולא שכנים של יהודים, וגם לא נוצרים מאתיופיה ש"הצליחו להשיג כתובת של יהודי מישראל" - אלא יהודים בלבד. 

כי רק מי שעבר אלפיים שנות גלות, רק מי שעבר אינקווזיציה ושואה ומסעות צלב ופוגרומים, ורק מי שעבר גיור אמיתי, וקיבל על עצמו תורה ומצוות במלואן, רק הם ראויים לעלות לישראל ולהצטרף לעם היהודי השב לארצו.

וכאן, אנו מוכרחים להבין שתיקון זה, אותו ניסה להעביר לאחרונה ממש ח"כ איתמר בן גביר, הוא הדבר היחיד שבאמת יכול לתקן את הבעיה משורשה, ותיקון החוק הזה, לא צריך להיתפס אצלנו כ"חזון אחרית הימים" אלא כדבר שהוא כורח המציאות.

ה. בנוסף לכל אלו, כולנו יודעים שהדבר שמונע מאותם חצי מליון גויים להתגייר, הוא לא "חוסר הנחמדות" של הדיינים המגיירים, וגם לא "חידות הלכתיות מפולפלות" ב"מבחני הקבלה" וגם לא "זקנם הארוך של הדיינים" - אלא העדר הנכונות של המהגרים הגויים לקבל על עצמם את מצוות התורה. או, כמו שהסבירה היטב אחת מנבחרות הציבור של אותם מהגרים: "למה צריך תרי"ג מצוות? מספיק עשר". ולכן, שום "הקלה" לא יכולה להתבצע כאן – כי כל "הקלה" אין משמעותה "אימון בחיוך רחב יותר", אלא, חד משמעית, כל "הקלה" מתורגמת מיידית לויתור על הדרישה של קיום אורח חיים דתי של המתגיירים, כלומר: הליכה לקראת גיור שאינו תופס מבחינה הלכתית, כפי שראינו למעלה בסעיף א'. 

ולכן מי שבאמת חשוב לו העתיד היהודי של מי שכבר נמצא כאן, אדרבא, יפעל לעידוד עם ישראל לשמור תורה, לשמור שבת, לשמור כשרות במלואה, וכך גם אותם חסרי דת שכבר הובאו הנה וכבר נמצאים פה, ורוצים להיות באמת חלק מהעם היהודי, יוכלו להתגייר גיור אמיתי, תוך קבלת עול תורה ומצוות, ולהיות גרי צדק אמיתיים, ולהצטרף לעם ישראל באופן אמיתי ושלם. 

ו. יכול לבוא מישהו ולשאול: ומה עם יהודי התפוצות? האם אין ברצוננו לדאוג גם להם?

וכאן, דבר ראשון מוכרחים אנו להודות במגבלות יכולותינו: אין אנו יכולים לפתור את בעיית מליוני המתבוללים שלא חיים פה! הם בחרו לנתק את עצמם מעם ישראל, ואין לנו הרבה איך לעזור להם, ובודאי הצפה של מדינת ישראל באנשים מהסוג הזה לא תפתור את בעייתם, אלא רק "תדביק" גם אותנו חלילה ב"מקדם ההדבקה" שלהם. 

וביחד עם זה, ראוי לציין שההיסטוריה מוכיחה שדווקא קהילות שבהן החמירו בנושא זה, ואפילו לא ביצעו גיורים בכלל, דווקא שם אחוז ההתבוללות הוא קטן יותר. ובאותו אופן, מאוד יתכן שדווקא אם מדינת ישראל תכריז על נעילת שעריה בפני אנשים שאינם יהודים על פי ההלכה, אולי דווקא זה יכול אי"ה לעודד יהודים שנמצאים על גבול ההתבוללות, לחפש בת זוג יהודיה, ובכך להבטיח את השייכות של ילדיהם ואת האפשרות של ילדיהם לעלות לישראל, בבוא היום - וזו באמת האפשרות הכי טובה שיש בידינו לעזור באמת ליהודי התפוצות. 

ולכן, כשמסתכלים על הדברים במבט אובייקטיבי, לא מתוך אינטרסים, ולא מתוך אמוציות, מבינים שהדרך היחידה לשמור על המדינה הזו כמדינה יהודית, מוכרחה לעבור דרך שמירת יהדותה, ודרך שמירת המסורת המופלאה, שקיבלנו מסיני, וששמרה עלינו כל הדורות, ושתמשיך בעזרת השם לשמור עלינו גם הלאה, אם רק נעצור בזמן את הרכבת הזו של יצר ההשמדה העצמית שלנו, יצר שכל כך מזכיר את טעויות העבר (ע"ע הגיור "הידידותי" של האדומים - שהביא לסוף השושלת של החשמונאים, דרך הורדוס; וע"ע הגיור "הידידותי" שנעשה על ידי תלמידי ישו - שהביא לצמיחת הנצרות; וכך הלאה). 

ואם רק נתעורר, אם רק נתאחד, אם רק נשמיע קול אחד, ברור ויציב – בעד היהדות, בעד מדינה יהודית המתנהלת על פי חוקי היהדות, ובעד דאגה לעתיד היהודי שלנו כאן - אזי בעזרת השם נצליח להחזיר את הרכבת של המדינה היהודית, לפסים של חיים יהודיים, לפסים של ערכים יהודיים, לפסים של צפיה לצמיחת גאולתנו השלמה, במהרה בימינו אמן.

 

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו