לרגל העברת רפורמת הכשרות בכנסת, הפיק השר מתן כהנא, סרטון בו הוא מסביר מדוע אין בעיה לאכול מוצרים כשרים אשר נמצאים תחת פיקוח גופים עסקיים, שזו מטרה מרכזית ברפורמה שלו, תוך שהוא נשען על כך שכבר היום קיימים מוצרים רבים כאן בישראל הנחשבים לכשרים, אשר בכלל מיובאים מחו"ל ונמצאים תחת פיקוח רבני שאינו הרבנות בישראל.
בסרטון מסביר השר כיצד במדינת ישראל קיימת ריכוזיות של שוק הכשרות תחת הרבנות הראשית והרבנויות המקומיות, לעומת שאר מדינות העולם שבהן פועלים גופים פרטיים רבים.
אך מי שמכיר את התחום לעומק יודע שאותן כשרויות לא חפות מבעיות, כשעל קצה המזלג אפשר לנקוב בשתיים מרכזיות. האחת, ההתנגשות בין האינטרס הכלכלי להלכתי במידה ונמצא כשל בכשרות, והשניה היא שבחו"ל אין חוק איסור הונאה בכשרות ולכן, בשונה מישראל, כל אדם או גוף יכול להעניק כשרות ואין שום יכולת לאכוף בצורה רצינית במידה ומישהו מהם מפרסם את המילה "כשר".
בארה"ב פועל גוף בשם AKO שמאחד את כלל הגופים תחת סטנדרטים אחידים ופועל כמעין מפקח ראשי לגופי הכשרות על מנת למנוע הונאות בכשרות. אך עד היום לא פורסמו נהלי הכשרות שלו וגם לא נאמר האם היו גופי כשרות שלא עמדו או כשלו. אולי הסיבה היא שחלק מחברי AKO חברים בעצמם בגופי כשרות פרטיים אחרים.
בחו"ל ישנם מספר סוגים של נותני כשרות: גופי כשרות בינלאומיים, שמעניקים הכשרים למפעלים בכל רחבי העולם ונהנים ממוניטין טוב. לגופים אלו יש אינטרס עסקי משמעותי מאוד מול בעלי העסקים - דבר שגורם לרמת נהלים שונה לחלוטין מזו הנהוגה במדינת ישראל.
לרוב לא מדובר בהשגחה צמודה, דבר שיוצר בעיות, שכן גויים הם שמפעילים את התנורים והבישולים.
אגרות הכשרות גבוהות ומתחילות באלפי דולרים בשנה לעסק קטן יחסית, לפני שכר המשגיח. לשם השוואה, בישראל האגרות נמוכות משמעותית ומסתכמות בסכומים של בין 500-1200 ש"ח לשנה לעסק קטן.
חשוב לציין שחלק מגופי הכשרות הבינלאומיים לא פועלים כחברות רווחיות, והרווחים מופנים לטובת הקהילה.
הסוג השני הוא רבנים מקומיים. קהילות באירופה מתנהלות בצורה שונה מארה"ב ולרוב אין מיתוג של סמל כשרות על המוצרים, אלא הקהילה מסתמכת על רשימת מוצרים לאחר ביקור שנתי במפעל של נציג מטעם הרב. הגבייה גם היא מסתכמת באלפי דולרים לשנה על ביקור שנתי ופתיחת היתרים רבים הנצרכים לבני הגולה.
הסוג השלישי הוא רבנות מקומית בחו"ל, כשקהילה ממנה על עצמה רב מקומי וגובה מס עבור פעילות הרב המקומי. הכסף משמש כדמי מנוי לקהילה, חלק ממנו מנותב עבור פעילות הכשרות של הרב, ולכן העלויות בעסקים אלו במסעדות מקומיות היא נמוכה, על מנת לשרת את הקהילה. גופי כשרות בינלאומיים לא ייכנסו במחירים אלו ולא יוכלו להתחרות עמם.
נהלי הכשרות גם במקרים אלו לא מפורסמים, וההסתמכות היא על רב הקהילה ואין בקרה חיצונית נוספת.
והסוג הרביעי, "היימשנע רבה כושר" שהם גופי כשרות המופעלים ע"י אנשי עסקים ובעלי הון. המחיר נקבע על פי שיקולים של בעל ההון והרב מטעמו נותן את הכשרות שפעמים רבות נחשבת יוקרתית. גם בגופים אלו נהלי הכשרות לא קיימים ולא מפורסמים ורמת המחירים נמוכה משמעותית מכלל הגופים שהוזכרו לעיל, בעיקר בשל סבסוד חיצוני של מערך הכשרות.
הפעלת מערכת כשרות פרטית יוצרת מורכבויות חדשות: המחיר לבעלי העסקים או לצרכנים יקר משמעותית מאשר הפעלת מערכת ממשלתית, עיקר התחרות בפועל בשוק של גופי כשרות פרטיים הוא על רמת הכשרות בפועל ונוצרת מורכבות חדשה של הפרדת משגיח-מושגח ביחס לגוף הכשרות, שכן גוף הכשרות מזיק לעצמו כלכלית באם יחליט להסיר את הכשרות.
כאשר אנחנו רוכשים מוצר המיוצר בחו"ל או כאשר אנחנו בחו"ל ומעוניינים לאכול מזון כשר, אנחנו מבצעים בעצמנו בדיקה מקדימה על איכות הכשרות ועל מוצרים כשרים. שומרי כשרות רבים מכירים את הפרוצדורה הזו.
אולם כאשר אנחנו רוכשים מוצר מחו"ל עם אישור הרבנות הראשית לישראל, אנחנו יודעים שישנן דרישות סף של הרבנות הראשית. כך למשל איסור "חדש" לא יוכל להיכנס לארץ ובישול עכו"ם שלא כדעת האשכנזים לא יוכל להיכנס לארץ ולהיות מוצג ככשר.
האם זה אומר שאין בעיה לאכול מוצרים בכשרות מחו"ל? ממש לא. עדיף היה אם השר כהנא היה בודק מה היתה פרשת השחיתות האחרונה שנחקרה במחלקת היבוא ברבנות הראשית, או אם היה מתייחס לפניות של מועצת הרבנות ואגף הכשרות לטיפול בכוח האדם במחלקת היבוא.
ליבואנים הישראלים יש בטן מלאה על הדרך בה עובדת מחלקת היבוא שאותה רוצה השר להעתיק לכל רחבי הארץ. ואם למרות כל העובדות האלו השר עדיין יחליט לא להשתכנע, הוא יכול לעיין בעדכוני מחלקת ההונאה של הרבנות שרובם עוסקים בהונאה בכשרות במוצרים מיובאים, כשבעקבותיהם מוגשות אינסוף תובענות ייצוגיות של צרכני מזון כשר שגילו לפתע שאכלו לא כשר.
מוטב היה, עוד לפני שיוצאים לרפורמה מרחיקת לכת שכזו, לעשות בדיקה מעמיקה. נכון, מערך הכשרות עד היום היה מלא בבעיות, אבל הרפורמה הזו היא לא הפיתרון.
תומר בן צבי, מנהל המחקר בארגון כושרות