עו"ד שלום וסרטייל
עו"ד שלום וסרטייל צילום: דוברות ציפחה

מיוחדת היא פרשת ויחי בה הולך ומסתיים שלב המשפחתיות ומתחיל השלב בו הופכת המשפחה לעם. רגע לפני מברך יעקב אבינו את בניו ומתוך ברכותיו יכולים אנו להתבונן כיצד יעקב אבינו היה רוצה לראות את עם ישראל מבחינה מנהיגותית ומבחינת התפתחותו הכלכלית והרוחנית.

יעקב פותח בתנאי הבסיסי: 'האספו ואגידה לכם', תנאי ליכולתכם להוות בית קיבול לברכה לשליחותכם, הינו באחדותכם.

עם זאת, תמוה האם אמנם בברכות עסקינן, וכי מי היה מעוניין לקבל 'ברכה' כמו 'פחז כמים אל תותר', ועוד בפרהסיה לפני כל אחיו? מה שמביא אותנו לשאלה מהי בכלל ברכה? הקב"ה מברך את אברם אבינו: 'וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה'. אומר רש"י עפ"י מדרש רבה, הברכות נתונות בידך, עד עכשיו היו בידי, ברכתי את אדם ואת נח ואותך, ומעכשיו אתה תברך את אשר תחפוץ. 

בהמשך אומר המדרש: ברכה, פירושה תוספת טובה. והוסיף הגור אריה, שכל כך תהיה מתברך שתהיה יכול לברך אחרים כשתרצה. ור' יוסף בכור שור כתב, זהו כלל, שתהא ברכה מצויה בכל אשר תעשה. אך תמוהים דברי הרמב"ן האומר 'וֶהְיֵה בְּרָכָה'- אתה תהיה הברכה, אשר יתברכו בך לאמר 'ישימך אלקים כאברהם'. והרי בפרשתנו אומר יעקב לאפרים ומנשה, 'בך יברך ישראל'? ואולי כי אברהם היה אב המון גויים וממנו יצאה ברכה לעולם כולו, וכלשון הרמב"ן, אתה תהיה הברכה ...כי כל משפחות האדמה יתברכו בו, לא אנשי ארצו בלבד, אך יעקב מכווין  בברכתו לכל בית בישראל.

משה רבנו ממשיך אף הוא בערוב ימיו את ברכת יעקב כפי שאומר הספרי ב'וזאת הברכה'. זאת, מוסיף על ברכה ראשונה שברכם יעקב אביהם. והנה גם יעקב וגם משה קוראים ברכה לדברים קשים, וכמו שאומר הספרי: וזאת הברכה אשר ברך משה, לפי שאמר משה לישראל דברים קשים תחילה ... 'מחוץ תשכל חרב, ובחורב הקצפתם את ה', ממרים הייתם', ורק אז  חזר ואמר להם דברי ניחומים וזאת הברכה אשר ברך משה.

מסביר הרב שאול ישראלי זצ"ל: 'וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם' - אין אדם מתברך, אלא אם מוכן לברך מברכתו גם לאחרים, ואם מבקש לקבל ברכה אך לשומרה רק לעצמו, אין הוא זכאי לברכה. ושנית, הברכה הגדולה ביותר לאדם היא שיכיר את מצבו, כי מתוך שיכיר את מצבו, ידע את חולשותיו, ויבוא התיקון. עצם הידיעה היא תחילת התיקון, ובו טמונה הברכה. במילים אחרות, יש והתוכחה היא עצם הברכה, ולכן גם יעקב וגם משה משתמשים בערוב ימיהם בלשון ברכה, הן לברכה והן לתוכחה.

ומדוע בחר יעקב דווקא בנכדיו שבהם כפי שרש"י אומר: "הבא לברך את בניו, יברכם בברכתם ויאמר איש לבנו 'יְשִׂמְךָ אֱלֹקים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה'? 

תשובה מעניינת נכתבה ב'ברכת אשר'  בשם הרב עזרא מונק ז"ל והיא כי אפרים ומנשה גדלו וחיו בסביבה נכרית של עבודה זרה וחרף זאת היו לדמויות ראשיות בישראל.

והקדים יעקב את אפרים למנשה, ביקש להקדים בחשיבות את לימוד התורה לעשייה, שהיה עוסק עם אפרים בתורה, ומנשה היה יוצא ונזקק לאביו בעסקיו.

וראויה השבת שהיא מקור הברכות, לברכת הבנים. כפי שכתב בספר מעבר יבוק, ר' אהרן ברכיה מודינא והודפס לראשונה במנטובה שבאיטליה בשנת שפ"ו, 1626:  מנהג לברך בשבת קודש הבנים, ובפרט בלילי שבת שהוא סוד שבת מלכתא... ובסוד נפש יתירה שעל המברך והמתברך יחולו הברכות. ועוד, כי אין שטן ופגע רע בשבת שיקטרג על הברכה, כי נדחו מערב שבת... וצורך גבוה הוא שיברך האדם את בניו בשבת. ואם יש לו בת, גם היא יברכנה, ובפרט בלילי שבת.

והוסיף שאחר שברך המברך את הברכה שאנו רגילים בה, 'יְשִׂמְךָ אֱלֹקים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה' יאמר: וינחה עליך רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ה'.

ובסידור עתיק נכתב בטעם ברכת הבנים בשבת, מפני שלפעמים בימות החול האב והאם מקללין את בניהם מרוב צער או מחמת איזו סיבה שאירעה להם, ולכן עתה בזמן השמחה מבטלין אותן הקללות על ידי הברכות, ויהפוך ה' את הקללה לברכה, והעת גורם שגם המלאך הרע יענה אמן על זה.

ובסידור "אוצר התפילות", ובו פירוש הרב שאריה ליב גורדון שנדפס בוילנא בתרע"ט1911, כותב שהעיקר הוא שיברך את בניו, שיזכה לגדלם לתורה ולחופה ולמעשים טובים, ויהיו יראי השם באמת לאמיתה בלי שום פנייה, רק בלבב שלם, ויאריכו ימים בעבודת ה' ובתורתו לשמה לאמיתה של תורה, ויזכה לראות מהם בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות באמת, ויזכו לשני שולחנות מהם בנים ובני בנים... כרוב רחמיו יתברך שמו, לאין תכלית, אמן.

עו"ד שלום וסרטייל הוא יו"ר חברת הנדל"ן ציפחה אינטרנשיונל

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו