ראומה הררי
ראומה הררי צילום: ללא קרדיט

הילדים והנוער שלנו מבינים את חוקי המשחק החדש: צריך להעלות תמונות 'מושלמות' לסטורי, להוסיף פילטרים נוצצים.

הם חולמים בלילה (וביום) שיגלו אותם ואת כשרונם המיוחד. הם מחפשים קיצורי דרך ומאמינים שרק אם יגלו, את קיצורי הדרך המובטחים, הם בוודאות יהיו מאושרים. בינתיים הם נהיים עצובים בודדים ומדוכאים יותר,מהפער שבין החלומות שלהם למציאות.

למה התופעה הזאת מתרחשת יותר ויותר ובמספרים מבהילים? יכול להיות שהסיבה נעוצה בפילטרים. אנחנו המבוגרים יודעים להפעיל את 'הפילטרים' שלנו, ופשוט לסנן. המבוגרים מבינים, על סמך ניסיון החיים, שיש מספר גורמים להצלחה או לכישלון ויודעים שרוב הסיפורים נעוצים על הרצף שבין הצלחה לכישלון. שהחיים קורים בדיוק שם, בפער שבין החלומות למציאות. שאין תמונות פילטר מושלמות.

אם עוקבים אחרי הכותרות, התופעות בעולם של היום מתחלקות לשני סוגים 'הצלחות מטורפות' ו'כשלונות חרוצים'. בשיח הישראלי אין זמן לתהליכים. אנחנו רוצים סיפורי הצלחה מידיים, צמאים ל'סופים טובים' ונהנים מאיתור מחדלים ולאחריהם הדחות מהירות ו'עריפת ראשים'. כאילו קיימים במציאות רק שני מצבי הפעלה: או שהדברים עובדים ומגיעים להצלחה מסחררת או שהם כישלון מוחלט. אין לנו יכולת לסבול תהליך או מצב 'אמצע', תהליך שהוא בדרך.. 

אולי תרמו לזה תרבות תוכניות הריאליטי ועולם ההייטק שמשדרים לנו, שאם רק ננצוץ או נבריק נגרוף את המיליונים אל תוך הכיסים ונזכה להצלחה תהילה ויוקרת עולמים. מה לעשות שמביני דבר יודעים להסביר, שאפילו אצל חברות ההזנק (סטארט-אפ) לכל סיפור הצלחה מתלווים גם שלל כישלונות. והרבה מההצלחות הן תוצאה של  דיוק עשייה שגרתית, והישגים מצטברים, אבל העובדות האלו לא 'עוברות מסך', הרבה יותר מושך לספר על פתרונות קסם והצלחות מטאוריות.

היום, יותר מתמיד, הילדים שלנו צריכים שנספר לספר להם שהחיים בנויים מעשייה מתמשכת יציבה ונטולת תהילה ולפעמים אפילו נטולת הכרה והערכה. לומר להם שהתעשרות מהירה היא לא ערך ואולי אפילו לא מטרה, ושהוכח מדעית שאושר מורכב מסיפוק ממשמעות מערכות יחסים מימוש עצמי ועוד.