במהלך דיוני מליאת הכנסת הסביר ח"כ מאיר פרוש בהרחבה את שורש התנגדות החרדית לחוק הגיוס המתגבש וקרא לדחותו על הסף.
"כיהודים מאמינים אין לנו שום דבר שיכול להסיט אותנו מההלכה. אני אומר זאת כאן וכעת בגלל הדברים שאני רוצה לומר בהמשך. הוויכוח בין יהודים שומרי תורה ומצוות לבין יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות היה מאז ותמיד. הייתה את תנועת ההשכלה, אחר כך הוקמה התנועה הציונית. התנועה הציונית ביטאה את גישתה בסיסמה: היה יהודי בביתך וגוי בצאתך.
בדבריו חזר פרוש לימים ראשונים של העליה החרדית לארץ ישראל. "התנועה אגודת ישראל, שאני מייצג, הוקמה אחרי שהוקמה התנועה הציונית ואחרי תנועת המזרחי. רק אז החליטו גדולי התורה להקים תנועה שתאחד את היהדות החרדית במסגרת ארגונית אחת. לפני כן, כאן בארץ חיו יהודים חרדים, קהילה של ספרדים מעדות המזרח וקהילה אשכנזית, ובמשך הזמן החלו להגיע לכאן חלוצים, שליחי התנועה הציונית. יש סיפורי גבורה על מסירות הנפש של יהודים חרדים שעלו ארצה מהגולה, וגם כאשר הכמיהה והגעגועים לעלות לארץ, לחיות כאן בארץ הקודש ובכך גם לקיים את מצוות יישוב הארץ ואת מצוות התורה שניתן לקיים רק כאן בארץ, זה לא היה יכול לגרום ליהודי חרדי שיסטה, חס ושלום, מההלכה או מהמצוות. וכשאני מבקש לחדד זאת, אומר כך: יישוב הארץ כמעשה לאומי לא בא, חס ושלום, על חשבון קיום התורה. ומה שברור, ואמרנו זאת תמיד, התורה היא מעל לכול וגם מעל העניין הלאומי.
"הזכרתי כבר בעבר אבל אני חוזר על כך, שכדי שבאו"ם ייתנו החלטה בעד הקמת מדינה ליהודים והיענות לדרישה של הסוכנות היהודית בחלק משטחה של ארץ ישראל, האו"ם ביקש לדעת מה עמדת אגודת ישראל. והרי רק אחרי שראשי הסוכנות היהודית התחייבו במסמך הסטטוס קוו לקיים כמה תנאים שאגודת ישראל הציבה לסדר ההתנהלות של המדינה בנושאי דת מרכזיים, קיבלו ראשי אגודת ישראל את הסכמת הוועד הפועל של מועצת גדולי התורה שאין זה מתפקידה של אגודת ישראל להביע התנגדות באו"ם נגד הקמת המדינה, אבל גם לא להביע עמדה בעד הקמת המדינה.
"זה ברור לכולם שבעת הקמת המדינה ראשי אגודת ישראל דאז לא חלמו לרגע שהמדינה תתנהל לפי שלטון התורה; אבל מתוך השיקולים הנוספים, ובעיקר משום שלא היה סיכוי כלשהו שהמדינה שתוקם תתנהל לפי ההלכה, הרי שגדולי התורה הסתפקו בכך שלפחות הנושאים העקרוניים כפי שמופיעים במסמך הסטטוס קוו יתנהלו כפי שפורט שם.
"ברור שגם כאשר שחרור בני הישיבות לא נכלל כידוע במסמך הסטטוס קוו, כי במסמך הסטטוס קוו היו ארבעה נושאים, שהם: נישואים וגירושים על פי הלכה – שהיום מנסים לקעקע את זה; הכשרות – שמנסים לקעקע את זה, מנסים היום לעשות את זה, וזה היה כתוב במסמך הסטטוס קוו; שבת זה יום המנוחה השבועי – גם בזה רוצים היום לפגוע; והחינוך – שכל אבא יכול לחנך את הילדים שלו לפי הדרך שהוא רוצה. בני הישיבות לא נכללו במסמך הסטטוס קוו אבל היה ברור שהחותמים על המסמך יצטרכו גם לאפשר מתן דיחוי ללומדי תורה. ובהמשך, בן-גוריון גם הביא לפטור הבנות משירות צבאי ומשירות לאומי. לכן, גם אם היינו בקואליציה, משמעת קואליציונית לא הייתה גורמת לנו להצביע בעד חוקי שירות ביטחון שדנים עליהם הלילה, כי זה כולל גם שירות של נשים, ואצלנו נפסק על זה שזה ייהרג ואל יעבור.
במהלך נאומו תיאר כיצד התגבש הסדר הדיחוי לבני הישיבות.
"כבר דובר רבות על כך שעבורנו – האפשרות שכל החפץ ללמוד תורה יקבל את הדיחוי משירות צבאי. מי שמכיר ומי שעוקב אחרי מייצגי היהדות החרדית במשך השנים שקדמו להקמת המדינה ובשנים שלאחר מכן, יראה שכאשר היה מדובר בנושאים עקרוניים, הנוגעים לנו ולקיומנו, נאבקנו עם כל העוצמה, מאחר שהשאלה הייתה מעשית. וגם כאשר נדרשנו רק למחות ולהעביר את עמדת ההלכה ולהשמיע דעת תורה, גם את זה עשינו בקול רעש גדול.
"ידוע שהחיים הפוליטיים הם מורכבים ולא פשוטים כלל, ותמיד, כמו עם היד על הדופק, צריך לאמוד כל התרחשות, כל החלטה, כל אמירה, ולהחליט עקב כך על אופי התגובה, ולפעמים אם בכלל. ואנחנו יודעים גם לומר שעם כל הסימפתיה ששידרו ראשי המדינה ששלטו גם בממשלה כלפי היהדות החרדית עם קום המדינה, הרי בסמוי ובגלוי הם חיפשו איך להשליט את עצמם ודעתם עלינו, על הציבור החרדי. ויותר זה היה כאשר הם ביקשו לנער את החרדים מעליהם, כמו שאומרים, וגם להתנער מההתחייבויות שנתנו להנהגת הציבור החרדי.
"כאשר בן-גוריון וחבר מרעיו הגדירו את הצבא ככור ההיתוך של הנוער בישראל, הנורה האדומה הבהבה בחדריהם של ראשי אגודת ישראל, והם נדרכו כקפיץ אל קרב שאמור להתחולל. היה לה, ליהדות החרדית, ממה לחשוש, כי היה ברור שכאשר ראשי המדינה יוכלו לאכוף גיוס של שירות צבאי גם על לומדי תורה, הם יעשו זאת. ידוע גם שהיו מתיחויות בין היהדות החרדית לבין מפא"י ומפ"ם דאז, אולם אנחנו יודעים, בחסדי השם, ההסדר של הדיחוי לבני הישיבות התקבע יותר ויותר.
את דבריו חתם באומרו כי היהודי החרדי מחויב אך ורק לתורה. "לכן אני מרגיש חובה לומר – ואני רוצה לחדד את זה בפני חברי הכנסת כאן במליאה; אתם בוודאי יודעים אבל צריך לומר את זה: כמו שמפחדים לקחת את הערבים כי אולי לא סומכים על הנאמנות שלהם, צריך לדעת שאנחנו, בני היהדות החרדית, נאמנים לצו ה' ולתורתו הקדושה, ומול נאמנות זו – אין נאמנות שהיא מעל הנאמנות שלנו לתורה. לכן צריך שכולם ידעו לא לכלול את בני היהדות החרדית כנאמנים לשירות הצבאי, כי לכל אחד יש את הנאמנות שלו. אנחנו החרדים נאמנים ללימוד התורה, וזה מעל לכול, על כל המשתמע מכך".