דוד וכטל
דוד וכטל עצמי

1. בשנת תש"ח, במהלכה של מלחמת השחרור, לאחר שאחד מגדולי ירושלים פרסם את סִפרו ובו קושיות חמורות על גדולי הדורות האחרונים, חש הרב חרל"פ שאין הדבר ראוי להוציא ספר תמיהות על גדולי רבותינו, מבלי להביא יישוב לקושיות עליהם.

וכך, בעצם ימי ההפגזות, כאשר שאר תושבי ירושלים עסוקים בהישרדות, נחלץ הרב חרל"פ למערכה – להגן על כבודם של רבותינו האחרונים ומיהר להוציא קונטרס גדול ומקיף ובו יישוב לכל אחת מהתמיהות שהעלה אותו תלמיד חכם. יישוב כזה הפורך את התמיהות מעיקרן.

שמו של הקונטרס היה "ונצדק קודש", ובראשו נכתבה מטרתו: "להצדיק דברי קודש אִמרתם של הצדיקים מעיקרא" (על פי ספר שירת הי"ם, לדמותו של הגרי"מ חרל"פ).

2. השבוע נזכרתי בסיפור הנ"ל, עת ניסיתי לשמור את עצמי מהפגזות כותבי הטוקבקים והפוסטים, ביבשה באוויר ובים. משוחים בשמן הידענות והפיקחות הם ניגשו למלאכת הקודש של ביזוי אחד מגדולי הדור, שהעז לפתוח את פיו ולומר את אשר על ליבו ובראשו ביחס לפרשיית הסופר שאיש לא סופר.

איך קרה לנו ואיבדנו את השריר והאינסטינקט הראוי והבסיסי של כל יהודי ירא שמים, "להצדיק דברי קודש אִמרתם של הצדיקים", ללמד עליהם זכות, לדבר עליהם בהערכה ולנסות להעמיק ולרדת לסוף דעתם? מה הביא אותנו להתדרדר עד למקום בו במקום לפתוח אוזניים ולקחת לתשומת ליבנו את תוכחות הצדיקים (משני הצדדים), להקשיב להם בענווה וללמוד מדרכיהם, אנו שמים את עצמנו על כיסא השופטים – כאילו אנו אנשי המעלה, המוסר והצדק, ואותם על כיסאות הנאשמים – כאילו הם מצומצמים, צרי אופקים ומנותקים, ועולבים בהם על התנהגותם וחוצפתם לפרסם דברים שאינם מתיישבים עם מה שלנו נראה נכון וצודק.

אולי עשרים שנות צפייה ב'ארץ נהדרת' ובשאר התכנים של ערוצי התעמולה, השוטפים את המוח נגד דמותם של גדולי ישראל, בכל זאת משאירים איזשהו רושם בנפש של הציבור היקר שלנו.

3. את רוב העלבונות כיוונו כותבי הטוקבקים והפוסטים ל'עוּבדה' שהרב טאו שליט"א כלל לא העמיק חקר ובדק את הפרשה כראוי, ומי הוא שיעז לחלוק בדבר על הרב אליהו שליט"א, אשר הקים בית דין ושוחה בפרטים הקטנים.

האשמה קשה בהחלט.

אבל שמעו נא רבותיי, דיינים מומחים, על מי פתחתם פיכם, פי אתון, ומהיכן צצה לה אותה 'עוּבדה'? אם ישנו גדול בישראל עליו לא ניתן לטפול האשמה בדבר היותו 'מנותק', 'ניזון משמועות', 'לא חוקר ולא מעמיק', 'נחפז להסיק מסקנות' – זהו הרב צב"י טאו.

4. היום כולנו חכמים, כולנו נבונים וכולנו יודעים שאין דמות שיותר פגעה והחריבה את המפלגה הדתית לאומית מאשר ראש ממשלת ישראל, נפתלי – 'תעופי לי מהעיניים, יש לי חברים חדשים' – בנט, תיפול ממשלתו במהרה בימינו, אמן. אבל רק היום, או מקסימום אתמול. היחיד בציבור, גם מקרב גדוליו ומנהיגיו, שזיהה את הסכנה באיש כבר בראשית דרכו, היה הרב טאו. כבר בשנת תשע"ג, כשכולנו עוד היינו שיכורים מהאופוריה של מוצאי הבחירות בהם מפלגת 'הבית היהודי' קיבלה 12 מנדטים בזכותו של המשיח החדש, פרסם הרב טאו את תשובתו לאנשי בית שמש אשר פנו אליו בשאלה לאיזו מפלגה להצביע בבחירות שהתקיימו אז בעירם. וכה היו דבריו:

"האג'נדה של הבית היהודי היא חיסול כוחן של המפלגות הדתיות, הציוניות, כדי לקעקע את הסטטוס קוו, למען הפרדת הדת מן המדינה בכל התחומים ולפרק כל זיקה של מדינתנו אל התורה".

לוּ הייתי רוצה, היה ניתן להוציא ספר עב כרס רק מכל דברי הביקורת, הלעג, הזלזול וההתנשאות, אשר הרב טאו זכה להם אז על דבריו ה'מנותקים' וה'הזויים'. הדוברים נמנו על כל רבדי החברה הדתית לאומית, מרבנים ידועי שם, דרך מחנכים מדופלמים ועד למהנדסים. כולם, שוב, מדברים בקול משוח בשמן הידענות והפיקחות, על היות הרב (ה'מתחרד', שזה כאילו הג'וקר) מנותק, הזוי, לא בעניינים, נסחף וחסר קשר למציאות.

5. היום כולנו חכמים, כולנו נבונים וכולנו יודעים שצרת הצרות בגופי הביטחון – בצבא ובמשטרה, הינה מערכת שטיפת המוח והחינוך מחדש של טובי הקצינים שלנו על ידי ארגוני שמאל פרוגרסיבים, המתכסים בכסות של מקצועיות ומדעיות. היום, או מקסימום אתמול. אולם על הידיעה המרעישה הנ"ל זעק, התריע ויצא בקול גדול רק יהודי אחד (זה שבינתיים 'התחרד') כבר לפני קרוב לשלושים שנה! 'האמת', סיפר לי אחד מרבותיי, 'כשהוא דיבר על הנושא הזה בשיעורים אי שם בשנות התשעים, ישבנו אני וחבריי וממש היינו נבוכים, מבוישים ובעיקר לא מבינים מאיפה הוא הגיע למסקנות הללו'.

6. דוגמאות נוספות ישנן למכביר – מדבריו החריפים על סכנת 'ביקורת המקרא' ו'תנ"ך בגובה העיניים' בחינוך הממלכתי דתי ובישיבותינו, תוך תיאור התוצאות של התהליך ואחוזי ההִתְחלנוּת הגבוהים שהוא יביא בסופו; דרך דבריו על הכוונות הנסתרות של דוחפי שילוב הבנות בצבא; ועד חוסר הסכמתו ליישר קו עם השפה המכילה ביחס לקהילת הבטל"ה, מתוך הבנה שהיא אינה חרדה לשלומם ורווחתם של חבריה, כי אם לשינוי פני החברה כולה; בכל הסוגיות הנ"ל ובעוד רבות אחרות (באמת רבות), בתחילה היה הרב טאו כמעט הקול היחיד האמיץ שהעז לדבר, למחות ולהתריע, על אף שהדבר הביא עליו ועל ישיבת 'הר המור' הרבה שונאים, מתנכלים, מזלזלים ולועגים.

7. הרב טאו שליט"א, מלבד היותו גדול בתורה, קדוש וטהור, הוא מגדולי הדור בכל הקשור לאחריות ואכפתיות מעם ישראל, מגדולי הדור בכל הקשור להתעסקות רצינית ומעמיקה בכל הסוגיות התרבותיות והחינוכיות העומדות לפתחנו ומגדולי הדור באומץ לב, גבורה ומסירות למען הכלל מבלי פניות כלל, לא כלכליות ולא של שיקולי דעת קהל (אולי גם בגלל שהוא מאחרוני המוהיקנים שלא 'חיים את הרשת'), ומבלי שום מורא לומר גם דברים מאוד לא פופולריים.

אם בפרשייה האחרונה הוא בחר להטיל ספק בנכונות הפרסומים ובדרכי פעולתם של הרבנים העוסקים בה, הוא עשה זאת מתוך אותה רצינות, אחריות, אומץ לב ומסירות עבור עם ישראל, ואפילו לאלו מתוכו החשודים במעשים נוראיים, ומתוך נאמנות לדרכיה ונתיבותיה של תורתנו, בהן – "לא תכיר פנים במשפט", "שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק" ו"לא תגורו מפני איש".

8. אגב, בפרשיות דומות בעבר היה הרב טאו הראשון לעמוד לצידם של נפגעים ונפגעות ועודד אותם להגיש תלונה מפורטת במשטרה, וזאת מבלי לעשות חישובים על פגיעה בדמותו של הפוגע או המוסד בו הוא עבד.

9. יהיה לו, ולשאר רבותינו הגדולים, יחד עם כל ישראל, שלום רב, חן וחסד ורחמים, וחיים ארוכים והצלה מכל צרה וצוקה וה' יהיה בעזרו, בעזרם ובעזרנו, בכל זמן ועידן. אמן.

 

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו